המשחק של ירושלים מול ראשון בחצי גמר הפיינל פור היה פשוט נורא. מילא ראשון, קבוצה עם תקציב מינימלי שבנתה את עצמה כקבוצה של שחקנים בינוניים שחוגגים בבלגאן אחד גדול, אבל מה עם הפועל ירושלים? אני מאוד מחבב את ארז אדלשטיין, ונהניתי מאוד לראות את הקבוצות שהוא העמיד בגליל ובהפועל ת"א בשנים עברו, אבל הפועל ירושלים נראתה היום לכל אורך המשחק כמו חמישה חבר'ה שנפגשו במקרה בפלאפל מחוץ ליד אליהו והחליטו להיכנס לשחק קצת, וזה פשוט לא נסבל בשלב כזה של העונה.
אלמלא היו שחקני ראשון מציגים תצוגת עונשין מחפירה שמביישת כל שחקן כדורסל באשר הוא, היו שחקני ירושלים עומדים ברגעים אלו מול כיתת היורים של גאידמק. נכון, היה המון לחץ על ירושלים, ראו את זה בכל החטאה, כל איבוד, כל בכייה מיותרת לשופטים. הם כל כך פחדו להפסיד לפני הגמר (שם כבר אף אחד לא יכעס עליהם אם הם יפסידו. אחרי הכל, זה מכבי). אז אולי עכשיו, עם ההגעה לגמר, ירד קצת הלחץ ונראה ירושלים אחרת? עם כל הכבוד לירושלים, כמו שהם שיחקו בחצי הגמר, הם לא ינצחו גם אם ישחקו מול המעודדות של קייב (הן בטוח קולעות יותר טוב משחקני ראשון מהעונשין).
אין שום סיבה שהתקפות של קבוצה שרצה ביחד כבר עונה שלמה יראו כמו ביצת הפתעה. ירושלים לא עשו לאורך כל המשחק (וגם לאורך חלקים גדולים של העונה, יש לציין) אף סל מתרגילים. מה זה תרגילים? זה לא אומר ששחקן צריך להישאר לבד לקליעה בדיוק איפה שמציירים על הלוח וכמו שמתרגלים באימון, אבל צריכה להיות איזושהי תנועה בסיסית שתנצל בצורה מקסימלית את היתרונות של השחקנים.
לירושלים יש המון שחקנים מוכשרים, אבל שום דבר בשיטת המשחק שלה לא עובד בשביל לנצל את היתרונות שלהם. מה שקורה בפועל זה שחמישה שחקנים עולים להתקפה ולאף אחד אין מושג מה הולך לקרות. בצד הזה של האוקיינוס אין שחקן שיכול לעצור את החדירה של הוראס ג'נקינס לסל. אבל המשחק לא מרווח נכון בשבילו, שחקנים לא נעים בתיאום איתו, אז זה נראה כאילו הוא הולך עם הראש בקיר.
לרוג'ר מייסון יש ידית קטלנית מהשלוש, אבל אין תנועה שמצליחה לבודד אותו ביעילות, אז הוא לוקח רק שתי זריקות טובות כל המשחק. מריו אוסטין בלתי ניתן לעצירה מתחת לסלים, אבל הוא קלע באימון שתי שלשות רצוף ומאז הוא מטייל לו על קשת השלוש ומיידה כדורים לסל בלי שאף אחד יגיד לו משהו אחר. ומאיר טפירו המסכן משתגע מכל הבלגאן הזה ולא מצליח להיכנס למשחק.
יותר מכל ירושלים נראית כמו קבוצה במחנה אימון שעדיין לא גיבשה לעצמה תפיסת משחק. הכל מקרי, הכל מתבסס על התלהבות רגעית ואילתורים שמתבססים על יכולת אישית. אז מדי פעם הכדור פוגע בברך של ג'נקינס ומגיע לאוסטין והוא מטביע, אבל זה ממש לא זה. וכמובן שהכי קל להגיד ש"נותנים חופש לשחקנים", אבל לא נראה שהשחקנים של ירושלים מבינים כל כך מה לעשות עם החופש הזה.
