עוד מהדורה של שאלות-תשובות יוצאת לדרך. מוכנים? שלוש-ארבע ולעבודה:

הסבלנות של היוונים קצרה יותר משל אספרסו קצר, הייבוש והסיכסוך עם "בייבי שאק", פה בלי שליטה, חוסר הצלחה יחסי, התבוסה מול הטורקים בבית ( לא לשכוח את הסכסוך היווני-טורקי). בקיצור, מתי אתה מהמר שפיני גרשון יפוטר? ימים, שבועות, חודשיים, או שהוא יסיים את העונה? אני מהמר: מקסימום חודש, ופיני גרשון יחזור לחיק אימו, ואולי אף יחליף את נבן ספאחיה במכבי. מילה שלי!

עומר בלכר

אהלן עומר,

שאלה נאה כרפאל, הצגת נתונים ראויה. אתה נכנס לרשימת המועמדים לזכות בתיק אימונים של SPORT24 בעקבות המייל המעניין הזה.

נראה לי שרבי פנחס הגרשוני יסיים את העונה באולימפיאקוס. נראה לי גם, שהוא לא ימשיך שם לעוד עונה אם לא יזכה באליפות היורוליג או באליפות יוון. לתחושתי, הוא עומד להחמיץ את שני התארים.

בהחלט רואה אותו חוזר למכבי לסיבוב נוסף, סטייל משינה 2, כוורת 2, תיסלם 2, רמבו 2. אנשים מתקשים מאוד לשלוט ביצרים שלהם והלחץ הסביבתי, כמו תחושת העליונות שהקאמבק נותן לך + נוסטלגיה בטעם וניל-תות (אני מניח, לא ניסיתי, אולי זה שוקו-שוקו) מביאים אותך לנסות שוב דברים, שאולי עדיף היה שלא תעשה.

עוד משוטה הנבואה: רבנו ישוב לארץ, ייחטף על ידי אחד מגופי התקשורת בדיוק כמו שקרה אחרי הפרישה הראשונה, ישמש איזה סלב מסוג כזה או אחר בענייני כדורסל ולא רק. יקבל איזו תוכנית רדיו או טלוויזיה, יפרשן קצת, יעשה את זה שנתיים, עד שמכבי תבוא אליו שוב, תציע לו מה שתציע, תהיה סולחה מתוקשרת עם רענן כץ ובעונת 2010/2011, עם שאראס כמתאזרח שגומר כאן את הקריירה, ייצא רבי פנחס הגרשוני לעוד שנתיים אחרונות בהחלט בקריירה שלו.

ושמע, עומר, אם כבר מדברים. ברור לי לגמרי את מי אולימפיאקוס צריכה לקחת כמחליף לרבנו. אוקטאי מחמוטי, כמובן, מאמן אפס פילזן, שנתן בראש ליוונים שמונה פעמים ברציפות ביורוליג. היית מאמין? 4 באיסטנבול, 4 בפיראוס. יא אולוהים. יאאאאא אולוהים.

אבל לא תמיד זה עובד. למה הביאו בעצם את הגרשוני ואת דומרקאנט? כי שניהם ידעו להפליא מכותיהם במתנגד. רבנו ניצח כמה פעמים את אוברדוביץ', ודומרקאנט הכה עם פילזן באולימפיאקוס עצמה שוב ושוב. עשו מעשה ולקחו אותם.

אם לא יעבוד עם רבנו (וכל עוד לא ייתן במה מלאה לסחור-סחור, זה לא יעבוד), צפה לרכישתו של אוקטאי מחמוטי בידי האדומים בעונה הבאה.

ערב נינוח,

במוחי הפעם רעיון, שאמנם לא יגרום לשינויים מרחיקי לכת, לא יעשה שום מהפכה, ובכלל לא יישא בשום שם של מדינה מחבר העמים לשעבר. אך בכל זאת, סוגיה קטנה על השולחן, והיא כדלקמן - אני מציע לקצר את זמן ההתקפה שניתן לקבוצה לאחר שזו לקחה ריבאונד התקפה.

נתחיל מהדמיה: נבחרת ישראל בפיגור נקודה, 40 שניות לסיום, והכדור בידי היריב. אנחנו לא עושים עבירה אלא משחקים כמובן הגנה קשוחה (תיכף תגידו איך יכול להיות קשוחה אם מדובר בנבחרת ישראל? אני מזכיר - זו רק הדמיה), והיריב מחטיא זריקה כשנותרו עוד 20 שניות על השעון הגדול. ומה קורה אז ברגע מותח זה? או אז חברים, איזה קקלמנדיטיס אחד לוקח אופנסיב ריבאונד מידיו המושטות עד כדי ייאוש של מושון יעקוסי (הדמיה, אני מזכיר), ומחריב את השעון ואת המשחק. אין דבר יותר מתסכל - טוב, כמעט אין דבר יותר מתסכל - עבור אוהד כדורסל מלראות את קבוצתו עושה הגנה טובה אך חוטפת ריבאונד התקפה על הפרצוף, ובייחוד כשאין זמן לסטופ וחייבים לבצע עבירה.

לעניות דעתי (אף שאינני אלי סהר), אין לאפשר 24 שניות התקפה לאחר ריבאונד התקפה. כן, כן - אני קורא לצמצם את הזמן שעל שעון ההתקפה לאחר קרש התקפי ל-14 שניות בלבד. הרי הקבוצה כבר הגיעה לשליש המגרש של היריבה. אין היא זקוקה לזמן בשביל לעבור את החצי. הקבוצה שמשחקת הגנה גם ככה סבלה מהפסד הריבאונד - מדוע שתסבול גם מכך שהקבוצה השנייה תוכל להתארגן מחדש לחלוטין?

ולא רק ברגעי הסיום אלא בכל רגע נתון. הדבר יביא בד בבד ליותר התקפות, ויותר לא יהיה מין מצב מציק שכזה בו קבוצה תחזיק בכדור כמעט דקה שלמה ברציפות.

זהו, אני חושב שדי סיכמתי את העניין. אין הרבה מה לומר מעבר לזה, שכן אין מדובר בהצעה מהפכנית של ממש, כמו הוספת קו השלוש או איסור על הכנסת גרעינים. זה גם לא אחד מהחוקים האלה שאמורים לגרום לסכסוך בין המנהלת לארגון השחקנים. רק משהו קטן שיגרום למשחק לזרום קצת יותר. אין לי בעיה אפילו לקרוא לחוק על שמו של סטנלי "שן זהב" ברנדי, שאוכל ריבאונד התקפה לארוחת בוקר עם יד אחת קשורה מאחורי הגב בנצרת עילית. איך אני, לארג' איתכם, לא?

שאו ברכה,

שי גרץ

הופה הופה הופה הופה היי,

רעיון נאה כרפאל לפחות, אם לא למעלה מזה. יש בזה משהו, ברעיון שלך, אבל אולי באותה מידה בוא נקצר את שעון ה-24 ל-20 ונסגור עניין? אתה נכנס פה לעניינים שיושבים על הגבול לגבי ההגדרה של ריבאונד התקפה. אם הכדור פוגע ביד של שחקן הגנה, עובר עוד יד ועוד יד בדרך ורק אז מגיע לשחקן של הקבוצה התוקפת – זה גם נחשב? ולמה לטמטם את האוהדים בחוקים לא אחידים? פעם 24, פעם 14. אני אומר: תחתוך ל-20 וזהו, נראה אותך גבר.

לגבי העניין של הגנה מתוסכלת על שלא הצליחה להשתלט על הכדור. שמע, בעיה שלה. קח למשל את הפרק האחרון של "24". מכיר את זה? יפה.

תראה, ג'ק באוורס והחבורה שלו עושים מאמצים אדירים, כמעט בלתי אנושיים, כבר כמה וכמה פרקים להשיג את הקלטת שתפליל את נשיא ארצות הברית צ'ארלס לוגן שאחראי לרצח דייויד פאלמר. עבדו עבדו עבדו, מצאו את הקלטת וברגעה האחרון איזו פירצה מטומטמת לגמרי אפשרה כנראה לאיזה אינטרסנט למחוק או לנטרל איכשהו את החומר שבהקלטה כדי להציל את הנשיא (את זה נראה בפרק הבא). שמע, היה לי ממש חבל על באוור וכל המאמצים שיורדים לפח עכשיו, אבל מה לעשות שהחבורה שלו לא שמרה על הריבאונד כמו שצריך?

אה, אתה לא רואה בכלל "24"? אז למה לא אמרת קודם ונתת לי לבזבז פסקה? מה, אין לי עוד עבודה לעשות היום חוץ מלדון בקיצור הזמן שאחרי ריבאונד התקפה מ-24 ל-14?

אהלן,

עד כמה באמת המלחמה בקיץ פגעה בהכנות של מכבי ת"א? הרי זוראן פלאניניץ' אמר מפורשות שהוא היה מגיע לישראל לולא המלחמה וגם מרקוס הייסליפ. אתה חושב שהסגל היה יכול להיות טוב יותר? הרי השוק בוער בדיוק ביולי-אוגוסט, ואז פרצה המלחמה הארורה הזאת.

גיא

אני חושב שנבן ספאחיה חיפש גארד אירופי לפני הכל, ולפחות על פי השמות שהתפרסמו בקיץ זו באמת היתה הכוונה שלו. דיברו אז על פלאניניץ', רוקו אוקיץ', בצ'ירוביץ', כבר לא זוכר מי עוד. בנושא הייסליפ, הם פשוט היו בטוחים שבאסטון ממשיך ולכן ניסו להחזיק אותו על אש קטנה, אבל אתה יודע. אתה מחמם, מחמם, בסוף החלב גולש והייסליפ הלך לפילזן ועושה שם עונה נהדרת. בקטע הנקודתי של חיזוק מכבי ת"א המלחמה בהחלט פגעה, אבל היא פגעה בעוד הרבה מאוד תחומים אחרים בחיים ולא כולם הצליחו להתאושש עדיין.

שלום ערן,

את הזעם של שבוע שעבר, בעניין העברת המשחקים ליום שני (שלא התממשה למט המחזור הנוכחי), מחליפה התרגשות. ג'ינו בנקס חוזר! גדול הזרים שדרכו פה (בעיני לפחות), מגיע לקבל את הכבוד הראוי לו במשחק של ראשון נגד מכבי, זאת לאחר שנבחר על ידי העיתונות המקומית לזר הטוב ביותר אי פעם שלבש את מדי מכבי ראשון.

את בנקס ראיתי לראשונה בגיל 14 והתאהבתי מיד. זה היה במשחק טרום עונה של ראשון נגד בית"ר ת"א, ובאתי לראות את הרכש החדש. לפרקט עלה שחקן עם גוף שנראה עשוי בטון והידיים ידי פלדה, תספורת מוהיקן מפחידה ומגן שינים מטיל מורא. עד מהרה אימצנו לו את הכינוי הדחפור, שכן לרוב חפר את דרכו לסל בעזרת כתפיו השריריות לקרש סל קליל.

אבל שלא יהיו טעויות. לא רק כוח היה במותניו, גם קליעה רכה כמו חמאה מחצי מרחק היתה באמתחתו ומעל 3 אסיסטים בממוצע יעידו שידע גם למסור. אבל מעל הכל היה זה הלב הגדול, המנהיגות והמלחמה ללא פשרות, שאפיינו אותו כשחקן. מחוץ למגרש ג'ינו היה ג'נטלמן מושלם, תמיד חביב ולבוש בקפידה ולעיניו משקפי שמש שחורים משחור בכול שעות היממה, גם בשעות הקטנות של הלילה.

הוא מעולם לא הסכים להצטלם בלעדיהם משום שלטענתו עיניו רגישות מאד לאור. שיהיה. זכור לי במיוחד שלאחר משחקים הוא היה יוצא מחדר ההלבשה נושא על כתפו רדיוטייפ ע נ ק י סטייל ראפר ניו יורקי ואנחנו נערים זבי חוטם היינו מתחננים לסחוב אותו עד הרכב. אחי הקטן שהיה גדול בניג'וסים זכה בדרך כלל לכבוד וכך בהתלהבות של ילד סחב בכוחותיו האחרונים את הרדיו טייפ, שבלי להגזים היה בערך בגודל של דריק שארפ.

כשחקן בתחילת דרכו למדתי את תנועותיו של בנקס אחת לאחת, ועד היום בכל פעם שכתפי ננעצת בחזהו של שחקן יריב בשכונה בדרך לעוד קרש סל, שתי הנקודות נרשמות לזכותו של השחקן הגדול הזה. ולסיום רק דבר אחד קטן שמפריע לי, נדמה לי שכבר הצקתי לך בנושא, אבל לא מובן לי איך השחקן הגדול הזה לא מצא את מקומו בין החביבים והאלילים שמפארים את היכל התהילה של מוסד הנשיאות המפואר בסיפרה בסלע. שאלה ללא תשובה.

ערן, למרות הביקורת שמתחתי על מוסד הנשיאות המכובד אשמח אם דברים אלו יראו אור באתרך הנפלא, שכן הזיכרונות הללו הם הבסיס שעליו מושתתת האהבה שלנו לכדורסל.

דדי קצב

דדי,

מייל
מרגש, שמחזיר את כולנו אל השנים שגדלנו על כדורסל. התיאור שלך לגבי בנקס המופתי נהדר וגם חידשת לי כמה דברים כמו הטייפ הענק בגודל דריק שארפ, וסיפורו של אחיך, הסבל הנכבד, שזכה לכבוד לסחוב אותו.

ענק רוח היה בנקס בזמנו, עת שיחק במכבי ראשל"צ (אני עדיין תקוע עם ראשל"צ, לא מסוגל לכתוב ראשון או רישון, זה מציק לי, סלח לי, יא דדי), וגם בבני הרצליה לצד פול תומפסון. שחקן גדול היה יוג'ין, ששיחק בשיקאגו ועיקר פרסומו כאן היה בכך שהופיע לצד מייקל ג'ורדן עם הבולס.

היה לו הכל, מסירה, צ'אקה מבחוץ, ריבאונד, כוח, מנהיגות. הכל נכון. ויותר מהכל, התראיין בטוב טעם ובחן בדרך כלל אצל נציגנו בראשל"צ וסביבותיה, משה שמאי הפלאי, והיה מין ברומטר חברתי בקבוצה, שכללה אז גם את חיים זלוטיקמן, רוני בוסאני ואנדרה ספנסר, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא.

למה הוא לא נבחר כחביב הסיפרה? שאלה מצוינת, שמעידה אולי יותר מכל על תחומי הפעילות של הנשיא באותם ימים. כמי שעבד מול מכבי ת"א והפועל ת"א בעיקר, השתלבו רק מעט חביבים יחסית מקבוצות אחרות. דריק גרווין, למשל, או בילי תומפסון שקשה היה להתעלם ממנו. עם בנקס לא היה לנשיאות כל מגע ביומיום, או בחודש-חודש, כך שהוא פוספס איכשהו, אבל את הנעשה אין להשיב. נוקיר לו תודה ונעריך את תרומתו, עם זאת, על כל אותן הופעות יוצאות מהכלל (גם בהפועל גבת, אגב). היום הוא בן 47 ואולי באמת בראייה לאחור מגיע לו הכבוד הזה, של הזר הטוב בכל הזמנים של מכבי ראשל"צ. למה לא, בכבוד. אם הוא נבחר על ידי המקומונים, אין ספק שידו של שמאי הפלאי היתה במעל, שהרי אהב אותו מאוד, אהבה ללא תנאי וללא גבולות.

עד כאן להפעם, בעיקר כי גם מחר יום.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.