נהניתם מהקטע מטמטם החושים על טניס הנשים באוסטרליה?

לא?

אז קבלו סקירה על רבעי הגמר של הגברים.

רוז'ה-שלנו פדרר נגד טומי רוברדו (כמו משחק בין קבוצה מאוחדת בין צסק"א מוסקבה ופנתינאייקוס, לבין איחוד של אלבה ברלין וקלן)

הספורטאי הטוב ביותר בעולם נגד שחקן נחמד וחביב וגם לא פראייר בכלל, אבל לא אחד שיכול לנצח את "שלנו". תזכורת מהפרקים הקודמים: פדרר סיים את העונה שעברה במאזן 5-92, הוא תותח ללא רתע ובשמינית הגמר ניצח את נובאק דג'וקוביץ', הסרבין בן ה-19 ואחד שמדברים עליו גדולות, רבות ונצורות, בשלוש מערכות חלקות ובלי לעשות יותר מדי עניינים. ועוד כשהוא מצונן ומקורר, כן?

המאזן הוא 0-6, ואתם לא באמת שואלים לטובת מי. 1-12 במערכות. מצד שני, רוברדו נמצא אולי בשיא הקריירה שלו ומדורג במקום הששי בעולם כרגע. אולי-אולי-אולי הוא ייקח מערכה, תלוי ברוז'ה-שלנו ועד כמה לא-מרוכז הוא יבוא.

חוץ מזה, בחיים לא שמעתי על ספרדי שקוראים לו טומי. אתם כן? מישהי אמרה לי לא מזמן שהוא ממש חתיך. לא מאוד מבין בדברים האלה, אבל דבר אחד אני כן יודע: האיש חי בברצלונה. ועל זה שלוחה אליו קנאתי הרבה. כל מה שנשאר לך לעשות, יא מלעון, להפסיד ל"שלנו" ופשוט לפנות את הדרך. לך, לך תחזור אל העיר היפה שלך, מנוול.

עדכון: נתן פייט, רוברדו, והפסיד רק 3-6, 6-7, 5-7. משחק טוב, מבחינתו. סתם גרם לנו להתעייף יותר מדי לפני המשחק נגד רודיק בחצי הגמר.

אנדי רודיק נגד מרדי פיש (אנד צ'יפס) בדרבי אמריקאי

חברים טובים עד כמה שאני יודע, מייצגים את ארצות הברית עם נבחרת הדייויס. לך תדע מה הולך שם. יכול לבוא אדון רודיק לאדון דג, ולומר לו: חבר, תן לי את המשחק, לא פחות ולא יותר. הרי אין לך סיכוי ללכת עד הסוף, בוא נסגור על 1-3 במערכות, סולידי כזה, עם קצת מאמץ מצידך, שלא יחשדו שמכרת לי את הכרטיס לחצי הגמר. ויאללה, אוקיי?

לא מן הנמנע. אם זה עובד מצוין בבאר שבע, נצרת עלית וכל מיני מקומות כאלה (על פי החשדות, כמובן, הס מלתבוע אותי תביעות דיבה, אין לי כסף לזה), למה שלא יילך בין שני חברים? הנה פיש, כמו דג אמיתי, ממלא פיו מים בקשר לעניין הזה.

פיש בכושר מצוין. אני גאה לומר (אם יש בכלל מי ששומע), ששמתי עליו עין עוד בתחילת הטורניר. הוא מנצח כמעט בלי הפסקה, ועשה את זה גם בטורניר הקודם. רודיק עובד עכשיו עם ג'ימי קונורס, כבר שמענו על כל זה, ואפילו ניצח את רוז'ה-שלנ באיזה משחק ראווה בתחילת העונה. הוא נעול על המטרה, מת לנצח את "שלנו", נמצא בכושר טוב ושוב נוסע על המסלול בבטחון אחרי תקופה לא טובה במחצית הראשונה של 2006.

עד היום זה 1-4 לרודיק. פיש ניצח ב-2003 ומאז רודיק לקח את כל ארבעת המשחקים הבאים. אני רואה את הנקניק האמריקאי הזה, סוג של שור עם פוזה, הולך הלאה לחצי הגמר, אחרי שניצח בסיבובים קודמים את סאפין (ב-4 מערכות) ואת אנצ'יץ' (ב-5).

עדכון: מה אמרתי לכם? פיש אנד צ'יפס מכר בלי בושה את המשחק לרודיק, 2-6, 2-6, 2-6. לא הזיע אפילו, המנוול. בחצי הגמר: רוז'ה-שלנו נגד רודיק המנוול. לא קל, לא פשוט.

ניקולאי דוידנקו – טומי האס (לא אוהב את זה ולא את ההוא)

חוץ מהשיחוק שהביא עם האשה הנאה כרפאל, שעל אצבעה הניח טבעת בחודש שעבר, אין לי מלים טובות במיוחד לומר על דוידנקו הרוסי. לא אוהב אותו, לא סומך עליו, לא מחזיק ממנו יותר מדי, אם כי מודע ומכיר ביכולותיו על כל סוגי המשטחים. כשהוא מרוכז, המנוול הזה, יש בעיה גדולה מאוד לנצח אותו. אבל בהרבה מאוד מקרים אחרים הוא מגיע לא מרוכז ודופק לעצמו משחקים על כל מיני שטויות קטנות.

טומי האס, גרמני, היה פעם מספר 2 בעולם, לא צחוק, אלא שזה היה מזמן. לפני חמש שנים בערך. מאז הוא עולה ויורד, עדיין אחד משחקני המשטחים הקשים הטובים ביותר שיש. פראייר הוא בטח שלא, והוא מסוגל לקחת את המשחק הזה. קשה-קשה, אבל מסוגל. יש לו כבר עשרה תארים וכמעט 8 מיליון דולר בכיס מטניס. בנות אומרות בדרך כלל שהוא אחד הטניסאים הכי חתיכים (שווים, בלשון בת זמננו) בסבב. מאי קראם, כתבתנו ונציגתנו, את מאשרת?

באופן מוזר, השניים האלה נפגשו עד היום רק בגרנד-סלאמים: ברולאן גארוס וביו.אס אופן. ובשני המקרים הרוסי ניצח. הנה בא המפגש השלישי, שוב בטורניר גדול והפעם באוסטרליה, ואם דוידנקו ניצח את ברדיץ' הצ'כי שהיה בכושר מצוין, ועוד חזר מפיגור 1-0 במערכות, כנראה שהוא בכושר רציני מאוד, המנוול.

מצד שני, זה דוידנקו. קחו בחשבון שכל דבר אפשרי. שורה תחתונה, דוידנקו מדורג היום שלישי בעולם, טומי האס 12 (טומי לגרמני נשמע קצת יותר מתאים מאשר לספרדי).

פרננדו גונזאלז – רפאל נדאל (שזה כמו ג'ינובילי וסקולה ודניאל סנטיאגו, נגד נבארו וגאסול וגרבאחוסה בשלושה על שלושה)

הוא לא ארגנטיני או פורטו-ריקני אמנם, הגונזאלז הזה, אבל בואו נגיד שהוא מייצג כאן את דרום אמריקה אוקיי? אישית, אם הייתי צריך לשחק נגדו, היו רועדות לי הביצים. על נדאל אומרים שיש לו ביצים וכל זה, ושהוא בכלל מתאים להיות לוחם שוורים (האמת, אף אחד לא אמר את זה עד היום, אבל הנה אני אומר). אז אולי נדאל לא פוחד ממנו, אבל אני הייתי כן.

למה? כי יש בו משהו מפחיד. הצ'יליאני הזה מדורג תשיעי בעולם והוא כולו ספיריט, המלעון הזה. מלא אנרגיות, אתלטי, פייטר. גם נדאל כזה. נדאל גם יותר צעיר, אז אולי יישאר לו יותר כוח בדקות החשובות והמכריעות. היום הוא הראה דוגמה קלאסית לעניין, אחרי שניצח בחמש מערכות את אנדי מארי הסקוטי ושלט לגמרי בשתי המערכות האחרונות.

הוא בן 26, זכה במדליית ארד בטורניר הטניס של אולימפיאדת אתונה והוא גם מוביל על נדאל 1-2 ראש בראש, למרות שאת המפגש האחרון לקח נדאל שהתקדם מאוד מאז אותם הפסדים.

גונזאלז אחראי לאחת ההפתעות הגדולות עד עכשיו, כשהדיח את ג'יימס בלייק בשמינית הגמר. לא הניצחון עצמו הוא הפתעה עצומה עד כדי כך, אלא יותר הדרך שבה זה נעשה. שלוש מערכות עם דומיננטיות גם בשובר שיוויון ובמשחקונים צמודים מאוד.

פתוח, אבל היות שהעולם שייך לצעירים, נלך עם נדאל המנוול. מנוול למה? כי הוא עדיין עומד על מאזן חיובי מול רוז'ה-שלנו, ולא טוב לי שהוא ממשיך לשחק ועדיין לא הודח.