שלום ערן,

דבר ראשון כל הכבוד על האתר. מושקע, מעניין ועושה חשק לחזור אליו חזרה ולראות מה התחדש. תמשיכו כך.

יש לי שאלה: בכתבה שהופיעה במדור "השחר העולה" תחת הכותרת "לאור המצב החשוך", מופיעה תמונה של ארינאס מול שיקאגו. בתמונה מופיע כריס דוהון (מספר 21) ועל החולצה שלו כתוב "שיקאגו". אני זכרתי שעל החולצות של שיקאגו כתוב בדרך כלל "bulls".

על החולצה של ארינאס לעומת זאת אכן כתוב "וויזארדס". באתר nba.com ראיתי שלשיקאגו יש חולצות כאלה וגם חולצות מהסוג השני. האם יש חוקיות מתי נכתב שם העיר, ומתי שם הקבוצה? בית/חוץ? או שכל קבוצה בוחרת עם מה לשחק כל פעם?

תודה מראש!

ישראל

אהלן,

שמע, פרגנת כל כך יפה, ועשית חשק לחזור אליך עם תשובה טובה, מעניינת ובעיקר נכונה, אבל אני מוכרח להודות שאין לי מושג. חשבתי בעצמי על ענייני בית וחוץ, בדיוק כמו שנהוג להופיע עם צבעים שונים, ומאוד יכול להיות שזה הפתרון. שאלתי גם את שחר הרמלין, שכתב את הקטע הספציפי עליו אתה מדבר, וגם לו אין מושג בעניין הזה.

אז נצא מהנחה שהסברה שהעלית נכונה, נתנצל חפויי ראש, נודה לך על הפרגון והשבחים ונבקשך להמשיך ולסור לכאן, למרות הפאדיחה, מפעם לפעם (מה זה מפעם לפעם, כל יום!). ושתמשיך ליהנות.

היי, מה נשמע?

כמדי בוקר, לאחר וידוא המשך רצף הניצחונות של פניקס, דאלאס וכמובן גם רצף ההפסדים של אטלנטה, נכנסתי לאתרך המופלא ולאייטם הראשון של השאלות-תשובות וצץ במוחי רעיון. היה שם הרעיון של קיצור שעון ה-24 ובתשובתך הבעת אכזבה על חוסר הצלחת פעולותיהם של ה-ctu בהפללת לוגן בסדרה "24" ואז זה הגיע!

נעשה סדרת המשך, 24 שמה, שתשקף בזמן אמת 24 שניות בהתקפת מכבי תל אביב. לכל שנייה פרק משלה!! כבר חשבתי על התסריט בראשי פרקים והוא הולך כך: בעשרת הפרקים הראשונים הלפרין רץ מצד לצד, מהוסס, מבלי להסתכל על הסל, כאילו היה הסל כתפיו השעירות של רוברטו דואניאס.

באמצע העונה חלה רגיעה ואף עולה אופטימיות קלה כאשר הכדור מגיע לוויצ'יץ', אך בסוף העונה, בסוף עונה מותח בדיוק כבסדרה המקורית, הכדור מגיע לידיו של ביינום, אשר חודר לאזור כללי של הסל ומכאן אפילו הוא לא יודע מה יהיה הסוף.

פרק אחרון - התרה (בשפת הספרות), ביינום מנתר על שלושה מגנים וכשגבו אל הסל מבצע עבירת תוקף על שלושתם והעונה נגמרת במפח נפש קשה, כשהצופים כוססים ציפורניים בציפייה לעונה הבאה, אשר תהיה לא פחות מותחת - תתמקד ב-24 שניות בהגנת מכבי כשפיליקס מככב ומבצע 5 עבירות מטופשות ומיותרות כבר בראשית העונה.

נקווה שיצא מוצלח,

ביי, אסף

אהלן,

רעיון ענק ואדיר, חייכתי וגם צחקתי והמייל שלך נכנס אוטומטית להתמודדות על תיק אימונים של Sport24, נותנת החסות שלנו כאן.

כל כך נכון. אגב "24", אני מניח שאתה צופה באדיקות אם ידעת לציין את ראשי התיבות הפלאיים ctu. זו הסדרה היחידה שאני זוכר מאז "תיקים באפילה", ובעצם הרבה יותר ממנה, שלא מאפשרת לי לקום מהכסא אפילו להשתין (כן, כן, כמו שנשים מפליצות גם נשיאים משתינים), מחשש שאפסיד משהו שיהיה קריטי להבנת ההמשך.

עשויה נהדר, כל פעם יש מפנה אחר, כל פעם צץ סיפור אחר. נכון שג'ק באוואר נחלץ מכל חור וכל צרה שנראית לך כמעט אבודה לגמרי, וזה אולי הדבר היחיד שלא מסתדר, אבל בסך הכל – איזו סידרה. יא אולוהים. ממש כעסתי על קלואי אובריאן המפגרת בסוף הפרק האחרון, שאפשרה לדביל ההוא, מיילס, למחוק שם את ההקלטה שאמורה להפליל את הנשיא לוגאן, או לשבש אותה, או מה שזה לא היה שם. אנשים עובדים בטירוף, וככה על שנייה של חוסר תשומת לב את נותנת לרעים תקווה ומשאירה את לוגאן בחיים רגע לפני ההתאבדות?

ביזיון. רק עבירות התוקף וההחלקות הבלתי נגמרות של ביינום גרועות ממה שקלואי עשתה שם בשניות האחרונות של הפרק האחרון. מחכה כבר למוצאי שבת. תמיד רציתי לדעת מה זה בדיוק אומר "חי משבת לשבת". עכשיו אני יודע. ולמדתי גם לדעת, שלכל שבת יש מוצאי שבת. וכיף לאללה במוצאי הזה.

שאלה די קלה יש לי בשבילך היום, אבל מאוד מעניינת: האם אתה חושב שמיאמי היט מסוגלים לשחזר השנה את השגם ולזכות באליפות? אם לא- לפחות תהיה נחמד ותגלה לי מי כן. אגב, סחתיין על האתר המדהים הזה שפשוט עולה על כל אתר כדורסל שיצא לי לראות.

אור

תודה, אור. כנראה שאתה חדש יחסית פה, אה? בטח שבועיים או חודש. האתר קיים מאמצע מאי, כל קטעי הארכיון כאן לרשותך ולרשות כולם. לכל לינק ארכיון משלו. בזמנך החופשי צלול גם אליהם, יש אוקיינוסים של חומר שהחמצת.

לגבי ה-NBA, אני לא חושב שמיאמי תוכל לזכות השנה שוב. זה היה מקרה חד פעמי של חבורת מבוגרים וזקנים שהיו מוכרחים לעשות את זה, כי הגיעה נקודת האל-חזור. הם התלכדו סביב תותחן צעיר ומשובח עד מאוד ויחד נתנו את התחת כדי להרים את הסיפור והצליחו. אני מבר על שאקיל, מורנינג, פייטון (הוא לא דומה קצת לאדריאן פלדג'ר?), וגם אנטואן ווקר שהוא צעיר מהם, אבל יש בו משהו זקן בגישה, במראה. אולי גם באופי. הוא לא נראה לי כמו השחקן הכי חרוץ בעולם, בוא נגיד. גם לא הכי חרוץ במיאמי.

השנה אין להם שום סיכוי לדעתי. אני חושב שהקבוצה שתגיע מהמערב תיקח אליפות השנה, כנראה דאלאס, אולי פניקס. בגדול, מאמין בדאלאס. עקרונית, זאת לדעת, לדירקטוריון כדורסלע יש שלוש קבוצות אהודות: בוסטון סלטיקס ולוס אנג'לס לייקרס משכבר הימים, ודאלאס מהשנה-שנתיים האחרונות.

תודה על המחמאות, תבוא לבקר כל יום.

כבוד הנשיא,

שלום רב!

ידוע לי מחד כי הנך אוהד את פדרר ומאידך כי אתה ישראלי (כן הסוד הזה אותו ניסית להסתיר התגלה). תוהה אני לעצמי מה תעשה אם יפגוש ידידך השוויצרי יריב ישראלי, לדוגמא דודי סלע, את מי תעדיף במשחק ביניהם.

בקיבוץ בו אני גר יש מספר אוהדים של פילדלפיה 76 ואני ביניהם, אחד מאוהדי הקבוצה מצהיר שמפגש של אייברסון נגד "פילי" הוא יעדיף את אלן והנאגטס, ואני אומר שאם הן יפגשו בגמר אעדיף את ה-76 (למרות שלא נראה שזה הולך להיות). גם בנושא נמני ומכבי, מהענף ההוא שלא מזכירים כאן את שמו, העדפתי את "קבוצתי" על השחקן המופלא אותו אני אוהד.

בקיצור מה יענה לי הנשיא לשאלתי.

תודה וברכה
אבנ"ס

שלום אבנ"ס,

כאן, בפינה הזו, עונה בדרך כלל יו"ר הדירקטוריון. חכה רק רגע, אני אעבור חדר לבדוק אם הנשיא יושב בלשכתו. שנייה, טוב?

חזרתי.

הוא ישן, כבר לילה, מאוחר. כיוון שעון כדי לראות את שחר פאר נגד סרינה. ככל הידוע לי, הנשיא יעדיף את רוז'ה-שלנו גם אם השוויצרי ישחק נגד אח שלו או אבא שלו. אין פה קטע של שחקן אהוד נגד מישהו ישראלי. זאת אומרת, בכל מקרה אחר זה תופס. כשגיל סלע שיחק היכן ששיחק, תמיד אהד הנשיא את הקבוצה בה הופיע בזמנו. אבל בכל מה שקשור לרוז'ה-שלו אין בכלל מה לדבר. הוא אוהד מושבע ומוצהר. וזה סופי.

שלום ערן,

השיר שהצגת כאן אתמול, Ghost town של להקת המיוחדים (הספיישלז), קנה אותי בטירוף. באמת שיר גדול. אני קורא קבוע את כל הכתבות באתר שלך ולא ראיתי שהאנשים מתייחסים לזה בהערות שלהם, אז רציתי לחזק את ידיך בנושא הזה ולכתוב לך שגם אני מאוד אוהב כדורסל ונהנה לקרוא הכל, אבל דווקא את ה'שיר אחד ביום' אני הכי אוהב מהכל ובמיוחד את הבחירות המעניינות והמגוונות שלך, ואת החיבור שאתה עושה בין כדורסל לשירים.

אור נחום

תודה אור, כיף לשמוע. אני אגיד לך בשקט-בשקט, שגם אני מאוד אוהב את הלינק הזה ואת הבחירה בשירים, ובעיקר את חופש הבחירה. זאת אומרת, לחשוב לפעמים יום שלם ולחפש את השיר הנכון לאותו רגע ואת החיבור המתאים.

אם שמת לב, הפינה הזו החלה בלי קטעי וידיאו אלא בצירוף מלות השירים בלבד לטקסט שכתבתי. יום אחד פתאום קפץ הרעיון, ועכשיו אני לא מבין איך יכולתי שלא לחשוב על זה הרבה קודם. חבל רק שאין אתר עם מגוון אדיר של קליפים בעברית, ואין מאיפה להביא שירים ישראלים.

תמשיך לעקוב, תודה על הפרגון. מייל מחמם לב, באמת. נמשיך מחר, כי מחר גם יום.

בוקר טוב, צהריים זכים, ערב נינוח במיוחד.