שאלו אותי כאן כמה חבר'ה מתי אני נמצא בשבוע הספר, כדי לחתום על הספרים. ריישית כל, לכבוד הוא לי שחתימתי חשובה לכם. שיינית כל, בעקבות מותה של אמי לא אוכל להגיע עוד, ולוח הזמנים שפורסם כאן בימים האחרונים בטל ומבוטל.
הספר החדש הולך לא רע בינתיים, וגם היומן. מפתיע לטובה הקאמבק שעושה "על המפה" אצל המבקרים ביריד, אותה חוברת למזכרת שיצאה לאור ב-2004 לאחר אותה עונה מדהימה בה זכות מכבי ת"א והפועל ירושלים בגביעי אירופה, והפועל ת"א הגיעה לפיינל פור של היורופליג.
הספר החדש
והיומן החדש
במסגרת פינה זו, הקרויה חת-שתיים, חת-חת, המשמשת בדרך-כלל להודעות לאומה מטעם נשיאות הסיפרה, הנשיא עצמו והנציגים הרבים, הרינו להזכירכם כי תוקפה של חידת בעל המאה הוא עד היום בחצות ולא יותר. ישנם כמובן, כמו תמיד, כבר מספר מנחשים וגם הפעם, מה לעשות, איאלץ לחלק לכם את הפרס בסך מאה שקלים. עוד מעט אוזלות לי הרזרבות, מה יהיה? אז בקיצור, מי שעדיין מאמין שהוא יודע מיהו השחקן שמנסה לחסום את גיא גודס בצילום שיעשה זאת עד הלילה.
סיפור קטן לי אליכם. לפני חודש בערך (מתי היה ל"ג בעומר?) פגשתי מישהו שמסתבר ששירת איתי בצבא. התחלנו לדבר ליד המדורה בעוד בנינו המקסימים, איתי (שלי) ואיתמר (שלו), מתכסים עשן, פחם וחול סביב המדורה. שוחחנו במשך חצי שעה, העלינו את כל שמות החיילים והמפקדים שזכרנו ונפרדנו בחיוכי נוסטלגיה. בשבועיים שלאחר מכן פגשתי באקראי ארבעה חיילים וחיילות ששירתו איתי, ושלושה מהם לא ראיתי מאז התקופה ההיא - בדיוק עשרים שנה. איך זה יכול להיות?
ועוד. אתמול נסעתי במכונית ופתאום, משום מקום, נזכרתי בשיר של קים קארנס "עיניה של בטי דייויס", שהיה שיר השנה בארץ ב-1985 פלוס-מינוס, או משהו כזה. אוקיי, הבנתי שלא שמעתי אותו כבר שנים, וכנראה שהרגשתי איזשהו צורך לשמוע אותו. יצאתי מהמכונית, הלכתי לענייני ושעתיים לאחר מכן חזרתי לרכב. פתחתי/הדלקתי (אני אף פעם לא יודע איך אומרים את זה) את הרדיו, והשיר הראשון היה בדיוק השיר של קים קארנס. איך זה יכול להיות? מה הולך פה?
