זנחנו קצת-הרבה את היורוקאפ ברגע שמכבי ראשל"צ ועירוני נהריה עפו ממנו, והאמת שגם כשהן עדיין היו בתוך העסק לא ממש הקדשנו להן כאן יותר מדי זמן ואנרגיות. אבל יש גם מפעל כזה, והוא משוחק וחי ונושם, והערב בג'ירונה העיר ישחקו להן זו מול זו הקבוצה הספרדית בראשות אריאל מקדונלד הקשיש נגד וידי ויצ'י בולוניה, שריד וגלגול וירטוס בולוניה האגדית, בה כיכבו מיטב שחקני אירופה בעבר וגם תארים אירופיים נפלו לידיה כארטיק שוקולד-שוקו עסיסי (מי אמר שתמיד חייבים לכתוב כ'רימון בשל'?)

חשבתי שאולי יהיה נחמד להביא כאן כמה מלים או פיסקאות לפחות בעניין הזה, ולהלל באותה הזדמנות את מקדונלד בן ה-35, שכבר הספיק להותיר מאחוריו תחושה של שחקן גמור ממש לא מזמן. נו, מתברר שאריאל מתעורר לחיים חדשים כשיש סביבו שחקנים טובים וכשקבוצה בונה את עצמה מראש לזכייה בתארים. הספרדים הולכים על היורוקאפ, זה ידוע, וגם בליגה הספרדית הם במקום השלישי אחרי ריאל מדריד וטאו ויטוריה. נאה כרפאל, לא?

וקחו בחשבון שזה קורה שנה אחת באיחור, כי הסיפור של ג'ירונה כמעצמה שקמה מאפס כדי לבנות את עצמה עם הרבה כסף החל עוד בשנה שעברה, עם הרכישה של מקדונלד, פראן ואסקז, ראול לופז ועוד כמה, ושום דבר טוב לא יצא מזה. השנה גם הביאו מאמן עם רזומה שלא מתבייש כשהוא עומד לצד רקורד של אף מאמן אירופי אחר, מר סווטיסלב פשיץ', ככה שפתאום נהייתה שם קבוצה, אפילו שיש בה שניני קשישים כמו מקדונלד או גרגור פוצ'קה – שהוא בכלל נס רפואי. איך ייתכן ששרוך כזה מצליח להחזיק מעמד עד גיל 36, יא אולוהים. הרי בלתי נתפש הוא הדבר. הלא כן?

תענו לי, לא הבנתי. לא או כן?

כך או אחרת, אחרת או כך, ג'ירונה מגיעה למשחק הזה אחרי ניצחון חוץ על מלאגה מסל ניצחון של דאריוש שאלנגה, שתי שניות לסיום, 89-90. כן, ההוא עם השיניים הבולטות ששיחק בז'לגיריס קובנה. בדיוק. אם הייתי שם לכם אותו כאן בחידת 'בעל המאה', הייתם יודעים לזהות?

הם שיחקו פה בראשל"צ העונה, אבל פספסתי את המשחק הזה. חבל. רציתי לראות את מקדונלד, והאמנם התחרד כפי שטוענים כולם. לא נדע לעולם, כנראה, אם כי הוא מסתובב עם החצי כיפה חצי כובע הזה שנוהגים החוזרים בתשובה לענוד על ראשם, משל היו שלמה בראבא מתוך המערכון 'אבא אבא ירח מטפטף עלינו'.

אז מי עוד בג'ירונה? דאליבור בגאריץ', הסנטר של בולוניה בעונה שעברה; בוטסי ת'ורנטון שזהר בסיינה ולא כל כך בברצלונה; מארק גאסול, שלעולם יהיה האח של; דריל מידלטון והזקן בן ה-40; פרננדו סן אמטריו ההולך ומתקדם; ויקטור סאדה, אקס ספסלניק בברצלונה; חרמן גבריאל הארגנטיני (יכולתי לכתוב פשוט ג'רמן, לטעות בכוונה, ולצאת מזה בשלום איכשהו) וגם מרקו מרינוביץ', גארד חמוד שיצא לראשונה את גבולות האזור האדריאטי ופותח בדרך כלל עם מקדונלד בקו האחורי.

מהצד השני עומדת בולוניה, סיפור הצלחה די גדול ומפתיע, כשהיא מודרכת בידי המקדוני נעים ההליכות עד מאוד ששכחתי את שמו ותיכף אזכר. הוא מאמן כבר שנים באיטליה, אכל קש מכל הסוגים ואימן גם קבוצות מהלאומית ב' של איטליה (למרות שלאומית ב' כבר אין אפילו בישראל, וקוראים לזה סתם בשם חסר חן כמו לאומית. כמו לאכול פסטה בלי רוטב).

איך קוראים לו, יאללה? לא חוכמה להציץ באתרים. אני תיכף אזכר. מרקובסקי, מרקובסקי קוראים לו. שם פרטי? ואללה לא זוכר. לא מצליח. אולי זארה. זארה מרקובסקי אני חושב, כמעט בטוח. ישבתי פעם עם האיש הזה בלובי של בית מלון והוא סיפר לי את הסיפור הבלתי נשכח על אודות פטאר נאומוסקי, סוג של אגדה בחייו ואחד מגדולי אלילי הסיפרה בכל הזמנים.

טען באוזניי מרקובסקי זה, כמקדוני גאה, כי הסיבה לכך שנפלה ה-ב' משמו של נאומוסקי (בהתחלה עוד קראו לו בארץ נאומובסקי), כיוון שהוא בא מעיר קטנה במקדוניה, ששם השמיטו מכל שמות המשפחה את ה-ב' הסוררת הזו. איזה סיפור. תחשבו, זה כמו שביהוד, נניח, כל אלה שקוראים להם מזרחי יהיו פתאום מרחי, או מזרי. גדול.

בקיצור, מרקובסקי הוא המאמן ומי משחק אצלו? קודם כל, טראוויס בסט הזקן מה-NBA, שהגיע אחרי עונה אחת בקאזאן כדי לפרוש סופית, ועוד הספיק להיות מועמד למכבי אם לסמוך על אתרינו העמוסים לעייפה בשמועות. אחר כך גם דושאן ווקצ'ביץ' (אהה, הנה הוא, לכל מי שכבר לא ידע היכן למצוא את הפרח הנודד הזה), וגם ולאדו אילייבסקי, שנפלט מרומא ולא הצליח להפיק מעצמו תחת יסמין רפשה, זז לבולוניה וישחק הערב נגד מאמנו לשעבר בברצלונה וברומא, פשיץ'. גם הדני כריסטיאן דרייר שם, אחד שתמיד אמרו עליו שיהיה שחקן-שחקן ובברצלונה קצת פחות הלך לו. בבולוניה הוא מצוין.

ברט בליזארד וגיירמה ג'ובאנוני הם עוד שני שמות מוכרים, למי שהאף שלו תקוע בליגה האיטלקית ולא מוכן לזוז ימינה או שמאלה, כמוני למשל. ג'ובאנוני הוא הברזילאי שהסתובב גם בטרוויזו-שלנו ועשה עונה בקייב, נדמה לי, ובליזאד הוא מתאזרח אמריקאי, צלף שלשות משובח, שבטח התחתן עם איזו איטלקייה, איזו פלאביה, או סילביה, או פאולה או קלאודיה, שכל היום עושה לו פסטה, עושה איתו אהבה והוא, כל מה שעליו היה לעשות, זה להתחייב ללמוד איטלקית ולהתארח אצל המשפחה שלה בארוחות החג. קונה את הדיל הזה בשתי ידיים, מה אני אגיד לכם. יש אנשים שחיים טוב.

אנדראה מיקלורי ואיליאן אבטימוב, האח הצעיר של ואסקו, הם צמד חופרים וארליהם מצטרף מתחת לסל הסנטר האמריקאי כריס לאנג. בסך הכל יש לבולוניה קבוצה נחמדה מאוד, עם אולם ביתי בדרך כלל, הלוא הוא הפאלאמלאגוטי המפורסם, שנדחק קצת לשולי התודעה עם היעלמות וירטוס מהיורוליג.

בולוניה מדורגת שנייה באיטליה, צמודה לסיינה עם אותו מאזן, ותיכף היא מארחת אצלה את טורניר הגביע האיטלקי. הייתי שמח לנסוע שוב, אבל מלכתוב בכדורסלע, זאת יודעים כבר שחר הרמלין, אלעד זאבי, רן בורוכוב וגם האנאלפבית המכובד, שלטורו החדש אנחנו ממשיכים להמתין בדריכות, לא נעשים עשירים.

הערב, בג'ירונה העיר, הנאה כרפאל ושקטה ושלווה ברמות מטורפות, אגב, משחק בין שתי מועמדות לזכייה ביורוקאפ. נעקוב, ואולי גם נדווח. תלוי במוזה, בבריזה ובקריזה.

קארים ראש צולל חופשי בוילנה

ואללה, שכחתי ממנו. לצורך איזה עניין שקשור לקירק פני למדתי השבוע שז'לגיריס, זו שלא פוגעת ביורוליג, ניצחה בחוץ את ריטאס וילנה בליגה הבלטית 78-88 בחוץ. בוילנה משחק אחד, קארים ראש, ששמו נקשר בקיץ גם למכבי ת"א. רוצים לדעת איך נראית התאקלמות של שחקן NBA שאף פעם לא שיחק באירופה?

ככה בדיוק: משחק ראשון, 20 דקות, 2 נקודות.

משחק שני, 11 דקות, אף נקודה.

משחק שלישי, 9 דקות, 4 נקודות.

הלו, זה שחזור של ניקולה לונצ'אר במכבי ת"א, או מה?