מי שעוקב כאן אחרי התצהירים הנשיאותיים שמתפרסמים מפעם לפעם כבר יודע, שבטלוויזיה אני רואה רק "24" ותוכניות ספורט, כמובן. וברדיו, מה ברדיו?

אהה, ברדיו. קודם כל, רדיו זה דבר גדול. עכשיו בואו נמשיך הלאה.

היתה תקופה שעליתי על האפשרות להאזין לרדיו דרך האינטרנט, תוך כדי הקלדה בענייני השונים. רצתי עם זה איזה חודש, עד שהתברר שתלוי במה מדובר: תוכניות מלל מסיחות את הדעת מהעבודה עצמה, ולהקשיב למוסיקה אמנם עדיף, אבל גיליתי שאין לי סבלנות להאזין לתוכניות שלמות ברצף.

כנראה שאני חסיד הקטע הרנדומלי. קופץ מתחנה לתחנה עד שמוצא את השיר המתאים. נגמר השיר המתאים ומתחיל קטע אחר, קצת פחות מתאים? ממשיכים הלאה, לתחנה הבאה. לשיר הכי מתאים הבא. כמו בדיסקים.

העניין הוא, שקטעים של רדיו אני תופס בעיקר באוטו. ואפשר לחשוב כמה כבר יוצא לנסוע לבן אדם,שמקום העבודה שלו הוא הבית, ובשבתות, עם הילדים, אשתו מושכת בכוח לכיוון השירים הישראליים של סופשבוע ב-103.

בקיצור, ברוך. אבל דבר אחד אני יודע: בכל פעם שיוצא לי לחזור מהרדיו (שלי) ב-20.00, מהתוכנית 'רק ספורט' (סוג של מקום עבודה שחובה לצאת מהבית בשבילו), אני ממהר לעמוד על גלגל"צ בשביל העשר דקות נסיעה שמחכות לי (כולל פקקים).

למה גלגל"צ? כי הדר מרקס, זה למה.

רציתי לכתוב שהקטע שלי איתה אורך בין חמש דקות לרבע שעה, ממוצע לגמרי מספק מבחינת גבר משתוקק. אלא שמחמת הכבוד (הרב מאוד) שיש לי לשדרנית הזו (שדרית? שדרת? מגישת רדיו? או אולי גלגל"צית וזהו), אני חוזר בי ומסתייג מההערה הבוטה והלא סימפטית. הדר, אם את קוראת במקרה, ממש לא התכוונתי. גבר, נו. לא צריך לקחת ברצינות.

לתוכנית קוראים "סינגלס 07", ובשנה שעברה היא היתה "06". על סמך ההיגיון הזה אתם יכולים לנחש איך נקראה התוכנית גם לפני ארבע שנים, אם היתה קיימת. ולא נראה לי שהיתה. הצטרפתי מאוחר, בכל אופן. ממש כמו שקרה לי ב-"24", בטלוויזיה.

אני גם לא יודע אם הדר מרקס היתה שם לפני ארבע שנים. אם אני מבין נכון, השירות הסדיר כבר מאחוריה והיא בטח מין אזרחית עובדת צה"ל. תקנים כאלה היו, בכל אופן, בזמנים שהייתי בעצמי חייל בגל"צ. ואין לי שום מושג מה הולך שם היום. סביר להניח שהכל נשאר אותו דבר בקטע הזה, כי בכל זאת צבא זה צבא, וכי אני יודע שמוטי סטרול, למשל, עדיין מקפץ שם בין האולפנים כטכנאי. והוא היה שם עוד בזמני. יא אולוהים, איך שהזמן טס.

בעשר הדקות באוטו אני מספיק לשמוע את הפתיח של הדר, קצת קרדיטים לאנשים שעושים את התוכנית, עוד שני שירים ואיזה מעברון ביניים. והלב מתחמם. יש בה כמה דברים שעושים כיף גדול. גם בתוכנית וגם בהדר. התוכנית מביאה את כל מה שחדש במוסיקה, בעיקר בעולם וגם בארץ, וכבר כתבתי פה מזמן שבמובן הזה היא מזכירה במשהו את "חדש, חדיש ומחודש", ספינת הדגל של רשת ג' שעליה שטנו כולנו כילדים וכנערים יחד עם שוש עטרי בהנאה מרובה ביותר, ומשם שאובים עיקרי האוצרות של שנות השמונים, שטמונים עמוק במגירות המוח עד היום הזה ממש.

אבל עזבו אותי מהתוכנית, בואו נדבר על הדר. קודם כל, יש לה נוכחות רדיופונית מדהימה. קול חם וכריזמטי, גישה קלילה. היא מדברת קצת כמו ברחוב, קצת איטליגנטי, קצת ילדותי, קצת גבוה, קצת נמוך, קצת רגיש, קצת עוקץ, קצת מבקר והרבה מלטף עם לא מעט פוצי-מוצי למאזינים שלה.

בגדול, אני לא מת על הפוצי-מוצי הזה אצל שדרים אחרים או בכלל, גם בלי קשר לרדיו. זה קצת כמו בחורות שאתה לא מכיר, או בקושי מכיר, וקוראות לך מותק. מה מותק, מי מותק? על סמך מה ולמה, ואיך זה יוצא לך בכזו טבעיות, כשרק אתמול למדנו לדעת על קיומו אחד של השני וכולה אנחנו עובדים יחד חמש שעות?

אבל כשהיא עושה את זה, כשהדר מדברת את הפוצית-מוצית לפעמים, אתה מתכווץ בכסא הרכב. ואללה, זה עובד. וזה עובר ממש טוב.

אז היות שאנחנו בכל זאת ב'שיר אחד ליום' כרגע, והפעם ממש אין פה כוונה לקשר אותו לכדורסל, מה בדיוק האפשרויות שלי לשירים עם המלה רדיו בתוכם?

יש את video killed the radio star העתיק של הבאגלז, שייפסל מכיוון שאת הדר מרקס אף וידאו לא יכול להרוג, והדבר האחרון שאני רוצה שיקרה זה אלפי מאזינים בוכיים שהיא תשאיר מאחוריה.

יש את radio ga ga של קווין, שהוא חמוד אבל קצת ארוך ומתיש, וגם שמתי פה כבר פעם שיר של קווין וצריך לחדש.

יש את radio africa של לאטין קווארטר, אחלה-אחלה שיר, אבל לא בקצב הכי מתאים ורצוי לשמור אותו לפעם אחרת.

ויש את on the radio של דונה סאמר. וזה כל מה שעולה לי בשליפה, כרגע.

זה לא השיר הכי מוצלח של דונה סאמר, אבל בעיקרון יש פה שיחוק. שנים שלא שמעתי ממנה, ואני חושב שבאופיו הוא לא ממש יושב בול על הסטייל של התוכנית, אבל הוא קרוב או מתאים מבין אלה שהזכרתי קודם. ואם היו קוראים לתוכנית "סינגלס 79" אני בטוח שאפשר היה למצוא גם את סאמר והרדיו שלה שם, אצל הדר מרקס, הבאמת מצוינת.

קחו את דונה סאמר כאן ועכשיו