חברות וחברים, גבירותי ורבותי, הגענו אל תחנת הביניים הראשונה בתחרות 'חביב נולד', עם בואה של הליגה אל תום הסיבוב הראשון שלה.

ועוד לפני שניגש אל הניפויים וההדחות ואל גיבוש רשימת המועמדים שימשיכו הלאה, אל הסיבוב הבא, נאמר רק שבמחזור האחרון הצטרף גם טרה סימונס מגליל עליון, בזכות ערב מצוין של 33 נקודות וניצחון חוץ על אשקלון.

עכשיו ככה, שימו לב לרשימה הסופית.

לי ניילון מבני השרון מוביל עם 3 נקודות, ריקרדו מארש ומרקוס האטן מאשקלון עם שתי נקודות כל אחד, שתי נקודות גם לג'רמיין הול מעפולה/גלבוע ומריו אוסטין מהפועל ירושלים.

ולכל השחקנים הבאים נקודה אחת: גוני יזרעאלי מעפולה/גלבוע, ג'ון אלן וטוריי בראגס מרמת גן, ג'יי סטרייט מגבעת שמואל, קוקי בלצ'ר ומשה מזרחי מבני השרון, טימי באוורס ומתן נאור מהפועל ירושלים, ג'יימי ארנולד ממכבי ת"א וסשה בראטיץ' מהפועל גליל עליון.

אלה המועמדים שנאספו לאורך הסיבוב הראשון. הבסיס לבחירה הזו עמד בעיקרון על אלמנט חובה אחד: כל שחקן שקלע 25 נקודות ומעלה בזמן שהקבוצה שלו ניצחה, קיבל נקודה ונכנס לרשימה.

16 שחקנים, כמו שאתם רואים וקוראים, עשו את זה ומילאו את הרשימה, ועל פי תקנון התחרות סעיף י"א, לסיבוב הבא אמורים להמשיך רק תשעה שחקנים. אין ברירה אלא לחתוך בבשר החי (איי, זה נשמע כואב לאללה) ולצמצם את הרשימה בכוח, על אף שכולם בנינו וכולם יודעים את התורה וכולם קנו את מקומם כאן בזכות.

לי ניילון – ממשיך. אם בן אדם השיג שלוש פעמים את קריטריון הסף, ברור שהוא ממשיך הלאה. וחוץ מזה, תותחן הוא. מה, לא?

ריקרדו מארש – ממשיך. מועמד רציני מאוד לתואר, עושה רושם. מצטיין מאוד גם בהפסדים ועומד כרגע במקום הראשון בסטטיסטיקה המשוקללת. השחקן היעיל ביותר בליגה, למעשה.

מרקוס האטן - ממשיך. זכה לכינוי "המנוול", מה שתורם לו רבות לקראת הישורת האחרונה של התחרות הזו, על אף שהיא רחוקה עדיין. האטן הוא תותחן גדול מאוד, וכינויו בא לו על שום אותו ערב בו הימר שוטה הנבואה על כך שאשקלון תקלע מעל 81.5 נקודות ובגלל האטן, שדייק רק ב-6 מ-16 זריקות עונשין, הקבוצה נכשלה ברגע האחרון וההימור נפל. על שום כך יכונה מעתה והלאה "המנוול". מעבר לזה, בעונתו השלישית כאן הוא הולך וזוכה לנקודות זכות רבות יותר ויותר. אחת מהן מגיעה בשל קולו הצייצני משהו,כפי שהתגלה בראיון טלוויזיוני לאחר ניצחון. האטן חזק בעניינים והוא, כאמור, ממשיך.

ג'רמיין הול – ממשיך. נודה ולא נבוש, בהתחלה לא אהבנו אותו במיוחד. נראה לנו סוג של עארס משום מה, אבל למדנו לאהוב אותו עם הזמן. האתלטיות, הדאנקים, הקלות שבה הוא מטפס למעלה והאחוזים הגבוהים, הפכו אותו לאחד האנשים שכיף לראות בליגה הזו. ואל תשכחו שהוא בא מלמטה, מנמוך, מהליגה השנייה, ועושה תקופה נהדרת עד עכשיו. יש לו 22 נקודות למשחק שמציבות אותו במקום השני בין הקולעים, וגם 64% שזה נאה כרפאל. לפחות.

מריו אוסטין – מודח. מתותח גדל-ישבן שכמותו ציפינו ליותר מאשר רק הופעה אחת של 25 ומעלה בזמן ניצחון. אמנם זו הפועל ירושלים, סוג של קבוצה גדולה, ובקבוצה גדולה בדרך כלל קשה מאוד לקלוע 25 נקודות ויותר במשחק ליגה, כי הכוחות והדקות מחולקים לכולם. אבל לא לשכוח – לפחות בחצי מהמשחקים עד עכשיו ירושלים נראתה והתנהגה כמו קבוצה קטנה לכל דבר, שגם הפסידה שלוש פעמים בסיבוב הזה, ואוסטין יכול היה להשיג יותר. הוא לא עולה איתנו לשלב הבא ומודח בזאת מרשימת המועמדים לתואר, על אף הבייבי פייס שלו והנפילות על המשטח לאחרוה, כפי שהציג מפעם לפעם בעיקר במשחקי היול"ב קאפ. נשמח לראותך בהמשך, חבר, יש לך עוד שני סיבובים שלמים להצדיק את עצמך.

גוני יזרעאלי – ממשיך. האיש הצעיר הזה (תרגום לדיס יאנג מן, שנשמע הרבה יותר טוב באנגלית, כמובן), עושה חיל בליגה. הפך לסוג של להיט במצעד הפזמונים ובינתיים אפילו לא רועדות לו הביצים מצירופו של אבי סוכר ומי שמשלם את המחיר הוא מייקל ג'ונסון. גוני יורה משלוש, חודר לסל ומוביל את הליגה באסיסטים עם 6.7 למשחק. נשמח לראותו הולך איתנו הלאה. ואם יהיו עוד כמה ישראלים כאלה, זה יהיה, לא טעיתם, נאה כרפאל. לפחות.

ג'ון אלן – מודח. קשה מאוד להשלים עם הימצאות של מישהו ברשימה שלנו, שיש לו שם עם כל כך הרבה עותקים בעולם. זה כמו דרור כהן, או ארז כץ. והרי לא יעלה על הדעת שאחד מישראלים מסורים אלה יהיו, אי-פעם, חביבי הסיפרה, אפילו שהם באמת אנשים נחמדים והגונים מאוד. ג'ון אלן מצוי באיזושהי דבוקה רמת גנית, שעדיין לא ירדנו לפשרה או לסוף דעתה, לא הצלחנו לפענח אותה ומשום מה כולם שם נראים לנו אותו דבר, בין אם זה אלן, לואיס, בראגס או השד יודע מי עוד משחק שם.

טוריי בראגס – מודח. מאותה סיבה ממש. נשמח לראותו שוב איתנו, יען כי שחקן לגמרי לא רע הוא, ממש ממש לא, וראוי לפחות לרוץ הלאה ולצעוד איתנו עוד איזושהי כברת דרך, אבל בינתיים, שלום-שלום, טוריי.

ג'יי סטרייט - מודח. רכז חביב ונמוך קומה זה לא כל כך מצליח לסחוב קדימה את הקבוצה שלו, ולא ניתן להצגה אחת מרשימה לרמות אותנו. כל עוד גבעת שמואל מדורגת אחרונה, אין כל סיבה בעולם שאחד משחקניה יימנו עם המועמדים לתואר 'חביב נולד'. הסיפרה אינה אוהבת לאמץ לחיקה שחקנים מדרג נמוך ומדירוג נמוך עוד יותר. על הדרג עוד אפשר להתווכח. עם הדירוג, לפחות בשלב זה, ממש לא.

קוקי בלצ'ר – ממשיך. תותחן זה יישאר עימנו נכון לעכשיו, בשל יכולתו המצוינת רוב הזמן, המיקום הנאה כרפאל של קבוצתו, בני השרון, הן בליגה והן בגביע המדינה, והיותו מוציא לפועל מסוג משובח. ולא רק זאת, גם ריבאונד הוא יודע לקחת, גם מסירה יש לו ומעל הכל וחשוב מכל, שפם צר בדיוק כמו שחביבי סיפרה בעבר, שועי עולם ומפורסמי-שם, התהדרו בו וחרשו איתו את הארץ בשעתו חרוש היטב.

משה מזרחי – מודח. זה לא זה, בשלב הזה. נכון שקשה להתבלט כשאתה מוקף זרים דומיננטיים, אבל מזרחי לא ממריא. כדי להיות חביב סיפרה ישראלי צריך אדם להיות או תותחן על, או בעל מסר כלשהו לאומה, או בעל יכולות מילוליות יוצאות דופן והתנהגות הגורמת הדים בכל רחבי הארץ. את זה מזרחי לא עושה. נקווה שידיתו תתחמם במהלך העונה, כדי שישוב אלינו מחדש.

טימי באוורס – ממשיך. פוטנציאל טוב לשמש 'חביב סיפרה', אם כי עליו לשפר יכולתו בהמשך. יש לו חתוליות, תכונה שנאהב תמיד לראות בין בנינו השונים, הוא אתלטי ומהיר ויש לו ידית נפץ לפעמים משלוש. סקורר משובח שמסוגל ליותר. נלך איתו. הוא די חביב, הבחור הזה, גם אם עדיין לא 'חביב סיפרה' רשמי.

ג'יימי ארנולד - ממשיך. היה לו משחק טוב אחד, גדול מאוד אפילו, נגד הפועל גליל עליון, עם דאבל-דאבל מפחיד של 29 נקודות ו-17 ריבאונדים. הוא ממשיך ולו רק בזכות היכולת שלו להיות היחיד מבין שחקני מכבי ת"א שעמד בקריטריון לאורך הסיבוב הראשון. כך או אחרת, אחרת או כך, הוא לא ממש הרשים מאז, מרבה לאבד כדורים, עושה שטויות ולפעמים, כשצריך למסור, הוא פשוט שוכח. או לא יודע? לא נכחיש זאת. בקיצור, עובר, אבל בקושי, ומעמדו מאוד מאוד לא יציב.

מתן נאור – מודח. טוב, במקרה הזה אין ממש ברירה אלא להדיח את נאור, על אף יכולתו הטובה מאוד בתחילת העונה. זכור עד עכשיו אותו משחק מרהיב של נאור נגד עפולה/גלבוע, בו קלע שלשות כחול אשר על שפת הים לרוב. ברם אולם ואף על פי כן, האיש החמיץ די הרבה משחקים בגלל פציעה שמנעה ממנו ועוד תמנע השתתפות בלא מעט רגעים חשובים של הפועל ירושלים העונה. לא באשמתו, אמנם, אבל לא ניקח איתנו הלאה שחקן פצוע. לא נותיר אותו אמנם בשדה הקרב, מצד שני. גיבסנו לו את אזור הכתף, הוא משתפר, מחלים וכשישוב לפעילות נשמח לקלוט אותו בחזרה.

סשה בראטיץ' – ממשיך. סשק'ה עושה רושם טוב, תמיד רצינו מישהו שימשיך את המסורת של הגנרל הסרבי, ראדנקו דובראש. אמנם אינם דומים וגם לא משחקים באותו תפקיד, אבל בראטיץ' הוא הסרבי הטוב ביותר שנמצא כאן כרגע, כל עוד לא החל לשחק גוראן ירטין לפחות, וסביר להניח שלפחות מבחינת המספרים שהוא מעמיד הוא ימשיך להתייצב בראש המחנה גם לאחר הצטרפותו של המכביסט החדש. הולכים עם סשק'ה, מאמינים בפוטנציאל שלו. הוא נשאר איתנו, בעונה טובה מאוד מבחינתו עד עכשיו.

טרה סימונס – ממשיך. בכל מקרה אחר היינו אומרים, יאללה, שיחק רק שני משחקים, יש לו עוד מספיק זמן להוכיח את עצמו. אבל לא, סימונס ממשיך. המשחקים הראשונים שלו בליגה, בהם קלע 29 נקודות בהפסד הגליל לירושלים ואחר כך הפציץ 33 בניצחון החוץ על אשקלון והתעלה לגבהים אדירים, יצרו בנו את הרושם שסימונס זה עשוי להיות האחד. רק האל הטוב יודע, ואמנם יש עוד זמן רב, אבל קול פנימי קורא להשאיר אותו ברשימה.

תם ונשלם. אלה שמות החברים שהולכים איתנו הלאה, לסיבוב הבא: לי ניילון, ריקרדו מארש, מרקוס האטן, ג'רמיין הול, גוני יזרעאלי, קוקי בלצ'ר, טימי באוורס, ג'יימי ארנולד, סשה בראטיץ' וטרה סימונס. הודחו, אם כי הדלת פתוחה בפניהם לחזור: מריו אוסטין, ג'ון אלן, טוריי בראגס, משה מזרחי, ג'יי סטרייט ומתן נאור.

שלומות ונצורות לכם, ולהתראות אחרי המחזור הבא.