איך יום אחרי הניצחון היפה של ירושלים על ונטספילס נכנסים לאתר, ורואים בכתבה הראשית כתבה על ירטין? כל ההתייחסות לירושלים היא בכתבה על בחירת חמישיית הישראלים של כל הזמנים בכמה שורות על חג'ג'? ואתה עוד טוען שאתה לא אוהד מכבי... (אפילו אם פעם לא היית כך, שנים של צפייה במשחקים ואימונים וכתיבת כתבות עליהם יוצרים בוודאי אהדה).

אני מאוד מקווה לראות בימים הקרובים כתבה מפורטת על המשחק של ירושלים, או שלא אשוב לבקר באתר הזה (זה לא איום, פשוט תחושת גועל מהאתר), שגם ככה הולך ויורד ברמתו משבוע לשבוע (כמו קבוצתו האהודה של נשיא האתר).

תומר נוטוב

נו, טוב. כל הכבוד, נכנסת להיסטוריה. מייל ההכפשה הראשון באתר שייך לך, וזה קורה בדיוק יום אחד אחרי שהאתר המדרדר מגיע לשיא הכניסות מאז היום השני להיווסדו, 16.5, הלוא הוא תאריך הליגה של ג'ו דאוסן, יניב גרין ואיתי סלע הפלאי. כפרס תוכל לבחור בחופשת סוף שבוע בפקיסטן או הגליה לאפגניסטן? צלצל ותודיע. נשמח לשרת אותך.

אהלן ערן,

רציתי להסב את תשומת ליבך לנתון סטטיסטי מעניין. אם מכבי ת"א תנצח את פנתינאיקוס ולו בהפרש של 3 נקודות בודדות, היא תקבע מאזן של 1-6 מול שאר קבוצות הבית אם מסתכלים על ההפרשים הכוללים בינה ובין כל קבוצה (ה"הפסד" היחיד במקרה זה יהיה לפרטיזן בלגרד, לה הפסידה ב-12 בחוץ וניצחה ב-2 בבית).

במקרה שכזה אפשר בהחלט יהיה להגיד שהבית חזק יותר מאשר החוץ חלש, כלומר מכבי יותר טובה בבית מאשר היא חלשה בחוץ. האם עובדה זו תשפר את סיכוייה של מכבי בטופ 16? ומה זה אומר על פרטיזן בלגרד. אני אומר שהם יגיעו רחוק ויפתיעו את כולם. מה דעתך?

בעניין אחר: בתור צופה כמעט קבוע של המשדר "ערב הכדורסל של ישראל" ושל התכנית "חמישיות", אני לא מצליח להבין למה במהלך כל השידור יש את אותה מוסיקה די מרגיזה ברקע. אפשר להבין שהמפיקים חשים שיש צורך להוסיף מעט פלפל למשחק, ומי כמוני (וכמוך?) יודע שכדורסל ומוסיקה הולכים טוב ביחד. אך מדוע אותה מוסיקה כל הזמן?

אולי במעברונים שבאמצע יש מקום לזה אך במהלך כל השידור? איך אפשר להתרכז ככה? והאם גם השדרנים שומעים את המוסיקה הזו? אני דורש לטפל בנושא לאלתר.

ולנושא השני, שמתי לב שבראיונות של נבן ספאחיה הוא מרבה להוסיף לפני שמות שחקנים את המילה the. כך, למשל, הוא הסביר למה הוא בחר בthe ירטין ולמה זרק מהקבוצה את the רודני ביופורד. הדבר הזכיר לי את המשפט המפורסם של המאמן (הקרואטי גם הוא) וינקו ילובאץ, בעל השפם (אולי יוכל להיות מועמד לחביב הסיפרה?) שאמר: "נו פוסיבול ווין דה גיים ווידאאוט דה קטש".

האם זוהי צורת הדיבור של כל הקרואטים, או אולי רק של מאמני הכדורסל הקרואטים? מכיוון שאיני מחשיב את עצמי לעכבר כדורסל, עניין אותי לדעת אולי תוכל לשלוף שמות של מאמנים קרואטים ולבדוק האם גם הם מדברים כך.

לגבי ההפרשים והעניינים וכל זה, בשביל מה לך להסתבך? חכה למשחק ותראה בכמה הפרש ייגמר ולמי, אולי כל התזה שלך תקרוס בבת אחת? ואם לא והיא תתקיים, אז כן. אתה צודק. כשקבוצה מנצחת בהפרשים גדולים יותר בבית ומפסידה בחוץ, די ברור שהיא טובה יותר בבית מאשר היא רעה בחוץ, לא?

ולגבי פרטיזן, אני בעדם. הם משחקים יפה, יש להם קבוצה מלאה בכשרונות ומאוזנת בגיל. אפילו המאמן שלהם, שאני פחות אוהב בדרך כלל, עובד יפה השנה. מקווה שינצחו את מלאגה הערב (וגם השוטה, שרוצה ניצחון ביותר מחמש הפרש). אני בטוח שגם דרובניאק רוצה.

בעניין המוסיקה תוך כדי שידור, מה אני אגיד לך. כן, גם לי זה מפריע פה ושם, אם כי אף פעם לא יוצא לראות את ערב השידורים מהתחלה ועד הסוף, מה גם שעכשיו זה קוצץ למשחק אחד, אז פחות ברדק באוזניים. אם השדרים שומעים או לא שומעים? ואללה לא יודע. נראה לי שכן. אותו דבר היה קיים בזמנו בצעד וחצי של גל"צ. זה נותן תחושה, כביכול, שיש אקשן. ההערכה היא ששידור על רקע מת עלול לתת את הרושם של משחקים מתים. אל תשכח שיש אולמות שאליהם מגיע מעט קהל ואפשר לשמוע את חריקות הנעליים של השחקנים. רק זה חסר, שנשמע נעליים חורקות תוך כדי שידור.

ובאשר לספאחיה והדיבור הקרואטי, הרי שהעם היושב בכדורסלע כבר דן בנושא. איפה היית ולמה החסרת את השיעור?

קבל שיעור חוזר ממש כאן.

שלום,

תותח הינך,

דווקא KG עצר את השמשות הלוהטות מפניקס? איך ידעת? האם יש לך קשרים אפלים עם מר גארנט שהמטיר 44 נקודות וקטף 11 כדורים מעל ראשיהם ההמומים? ובכלל, איך זה שכוכב אחד לבד מעז? ועוד מול משחק עילאי נוסף של נאש קונטרול (20 נקודות ו-18 אסיסטים, והפעם גם 5 איבודים), של איש הפעמון ההודי (ראג'ה בל) עם 26 נקודות, ושון בעל-שם-הבחורה מריון עם 24 ו-10 בנקודות וריבאונדים?

כל הכבוד לך, ולך - כל הכבוד. נותר לי רק לקוות שניצלת את הצלחת ההימור הנ"ל, כדי למלא את קופת המזומנים המידלדלת של הסיפרה.

משה בן שטרית

אתה מדבר כמובן (רק כדי להזכיר לעם הקורא בשקיקה), את התחזית ששמנו בפיו של גארנט כפי שהוצגה בפינת 'רואים עולם'. קשרים, קשרים, מה אתה חושב. רוצה שאני אדגים לך? אני מסוגל אפילו להורות לגארנט ללבוש בגדים של הלייקרס, רוצה לראות? קבל.

טטאאם, ראית? האמת שהיה קל לחבר את משחק החוץ בקליבלנד למשחק החוץ במינסוטה ערב אחר ערב ולהעריך, שיהיה לפניקס קשה לנצח שני כוכבי על תוך זמן קצר עם טיסה מעייפת באמצע. איך שראיתי שנגמר 15 הפרש נינוח מול קליבלנד, ידעתי שגארנט יאכל אותם. לא בניתי אמנם על 44 נקודות שלו, אבל קופת הסיפרה התעשרה בהימור סולידי של 100 שקל בשביל הכיף (מינסוטה + 6.5).

מריבה בין "אפי" ל"סולו"? אני אוהד ברסה ודבר כזה לא זכור לי - ודרך אגב, האם תוכל לענג אותנו בניצחון הקטלונים ב"יד-אליהו" 83:82 כמדומני עם סיביליו ושות' בסיומת דרמטית? לא זוכר אם שיחק אז ווייתרס או אאודי, שהיה אוכל את מגי עליו השלום. כנראה שחימנז וקוסטה (כמובן חואקין ולא אריו) היו. אולי גלילאה, אולי טרומבו. זה היה לפני קרנישובאס ואורטיז - בקיצור נראה לי שהראיתי ידע סביר באהדה שלי לקבוצה.

דרך אגב, הייתי ב-0 מ-14 של צ'יימברס נגדה. פראן מרטינז? נראה לי שהוא לא היה במשחק הזה ואולי כן – בקיצור, ממתין לתזכורת. תודה על התייחסויותיך האחרונות למכתבי, חזק ואמץ.

אבנר סמיד

ואתה, מן הסתם, מדבר על האייטם של אלעד זאבי שמופיע תחת הלינק 'סיפרה שלכם'. בעניין צ'יימברס, אני לא זוכר את פראן מרטינז משחק בברצלונה באותה עונה. זו היתה העונה של קרנישובאס ודן גודפריד כזרים, עם מונטרו וזאפאטה וצ'אבי פרננדז ואלה. כולם זוכרים את ה-0 מ-14 של צ'יימברס, השאלה אם זוכרים שמכבי ניצחה את המשחק? 85-94, אם אתה מתעקש לדעת.

לגבי המשחק של סיביליו והחברים שלו, זה כבר ישן מדי והזיכרונות לא צפים מאליהם. שמע, כל מה שקשור לתקופה שבה התחלתי לעבוד כעיתונאי (1990) - אין לי בעיה לדקלם לך בעיקרון. אבל אתה מדבר על שנים שעוד לא ממש התעסקתי בתחום, ולפני כן לא ממש טרחתי לקטלג, ללקט ולאסוף כל פיסת אינפורמציה. בקיצור, אין תשובה הפעם.

שלום,

קמבאלה הלטבי נתפס על סמים. בהחלט מרעיש, כשזה שחקן בסדר גודל שלו. האם כבודו מכיר מקרים דומים בעבר? אשמח למענה.

אריאל אולטרא

איזה שם נאה כרפאל יש לך, משהו. מקרים דומים? ביורוליג היה סרקאן ארדואן הטורקי, ששיחק אז באולקר וכיום עובד בטאו ויטוריה. היה גם ארמל קוצ'ו מאפס פילזן שישב זמן רב בחוץ. זה בשליפה, ככה, יש עוד מיליונים בליגה היוונית בעיקר. חבר שלך, למשל, רודני ביופורד. היה גם משהו עם למונט ג'ונס בהפועל ירושלים, לא?

שלום ערן,

מנסה, מנסה ולא מצליח לפענח. הסבר נא לי, על-פי שיקוליך הנאים, איזה כדורסל איכותי יותר. הכדורסל האמריקאי או שמא הכדורסל האירופאי.

הנימוק שהכדורסל האמריקאי הוא אינדיבידואלי מדי לא מקובל עלי. גם באירופה ניתן לראות את השתלטות הזרים. הכדורסל האירופאי, מבחינתי, הוא אמריקאי עם פחות כסף. השחקנים המובחרים באירופה הם אמריקאים שלא מתאימים ל-NBA, או שנפלטו ממנה, או שפשוט העדיפו לשחק באירופה בגלל כסף או הצמדת סכין לגרון, היה מה שהיה.

בכל מקרה, אני רוצה הסבר. זה לא בא בחשבון שיש כאלו שמעדיפים את הכדורסל האירופאי על פני האמריקאי. אפשר להגיד שהמאמנים גדולים בעולם נמצאים שם. המחושבים ביותר, ואלה שפיתחו את כל שיטות המשחק הגדולות, אם לא את כולן ואפילו את בסיסן. באירופה יש נציגים ואנשים דגולים בפני עצמם, אבל הם לא התנסו באמת עם כדורסל.

ב-NBA צריך לדעת לגוון. משחקים כל יום, באירופה כל שבוע. משבוע לשבוע אפשר לשמר שיטה שלמה ומערך אימונים שלם. יש זמן לעצלים מאירופה. בכדורסל האמריקאי צריך לדעת איך שומרים על יציבות והתמדה. איך לגוון במשך 82 משחקים והכי חשוב, איך לעשות את הסוויץ' מכדורסל של עונה לכדורסל פלייאוף. יש תיאוריות שלמות על הנושא. מאמן אמיתי נמדד על-פי יכולת ההמשכיות שלו, כי כדורסל הוא משחק שרובו מושתת על יום רע/טוב לשחקנים ולקבוצה. באירופה אפשר להגיע רחוק עם הרבה מזל בעונה, בגלל שמספר המשחקים קצר להפליא ואין לחץ על השחקנים.

רוני קורטברג

תגיד, מה קורה איתך? נרגעת? הכל בסדר? מי שלח אותך, ואן גאנדי או ריילי?

השחקנים המובחרים באירופה הם אמריקאים שלא מתאימים ל-NBA, אבל למדו באירופה להיות יותר טובים מאשר יכלו להיות ב-NBA גם אם היו משחקים שם עשור. זה לא אותו כדורסל, לא אותם חוקים, לא אותם שחקנים ולא אותו לוח זמנים. אין טעם להשוות.

בהכללה, לאמריקאים יש עליונות פיזית ואתלטית שנותנת להם יתרון וכוח על פי רוב האירופיים. האירופיים מקזזים את זה עם משחק קבוצתי, מתואם, עוד מסירה ועוד מסירה, הגנות מתחלפות והכירות של הרבה שנים מנבחרות הקדטים ועד הנבחרת הבוגרת.

אני מאוד אוהב NBA, אבל בתור התחלה אני מעדיף כדורסל אירופי בגלל השעות הנוחות, תאמין או לא. חשבת על זה פעם? אני איש קשיש עם אישה וילדים ומנהגים קבועים, שלא יכול להרשות לעצמו יותר מדי פעמים לשבת ב-3 וחצי בלילה ולראות משחק NBA שגרתי בעונה, מספר 44 נניח, בין בוסטון לוושינגטון.

לעומת זאת אני מברך את אי.אס.פי.אן ישראל, על שדריה האמריקאיים והמעצבנים, שמשדרים כדורסל מהיורוליג בין טרוויזו לאריס סלוניקי, נניח, ב-21.45 בסבבה. חבל שהם רק מפריעים לי עם האנגלית שלהם ולא יודעים עד היום להגות את שמות השחקנים כמו שצריך.

על זה אני אומר: לא נורא. חטפו בראש באליפות ב-98' ולא למדו עדיין לכבד את שאר העולם? חטפו ב-2002 ולא למדו? חטפו ב-2006 ולא למדו? אולי ילמדו ב-2010. אולי.

אני גם מעדיף את הקהל של אירופה ואת הגישה של אירופה (מלחמה) על פני קהל הנקניקיות שמחפש את המצלמות כדי לחייך לאימא שלו בבית ואת הגישה האמריקאית (שואו). קרא גם את הדברים שכתב רן בורוכוב פינת סוקולוב, צפונית מבוגרשוב בואכה ארלוזורוב לגבי הקטע הזה של קבלת החלטות, או קטע קודם של שחר הרמלין תחת 'השחר העולה', לגבי האמריקאים שבוחרים לא לבצע
עבירה כשצריך.

חוץ מזה, כשאתה מסתובב באירופה כל כך הרבה שנים ומלווה קבוצות ורואה משחקים באיטליה, צרפת, פורטוגל, גרמניה, יוון, ספרד, רוסיה וכאלה - זה הרבה יותר קרוב ללבך. אני מודה שמעולם לא הייתי במשחק NBA. יצא לי להיות פעם אחת בארה"ב לאורך כל חיי. זה משהו שצריך לשנות, אני יודע, אבל מסביר גם למה אני לא ממש מרגיש קשור או שייך. זה המקרה שלי, בכל אופן.

ברור שהרמה ב-NBA גבוהה יותר, אבל יש שם יותר מדי דברים שמזכירים לי את המלאכותיות של הקרבות ההם, איך קורים לזה, WWF? מודה שאם הייתי גר במילווקי באיזה חור, הייתי עושה מנוי לבאקס ואם הייתי גר בלה מאן כנראה שלא. זה עדיין לא אומר שאני צריך או חייב להלל ולשבח כדורסל שבו שחקן לוקח 32 זריקות ב-48 דקות כדי שכולם יגידו למחרת: וואו, ההוא קלע 46 נקודות אתמול במשחק בין שארלוט לפורטלנד.

ואחרי כל הדברים הלא משכנעים האלה, אני חוזר לנקודת המוצא: באמת אין טעם לדיון הזה. זה דיון פורום קלאסי באתר כדורסל, שאין לו התחלה ואין לו סוף והצדדים בעיקר מתבצרים כל אחד בעמדתו, לא לפני שהם שופכים מררה של 8,000 מלה כל אחד ועוברים הלאה, כאילו כלום. ממש כמו שעשיתי עכשיו. הכל עניין של אנרגיות, רוני. כנראה שאתה תפו"ד לוהט בן 16, עם המון אנרגיות להוציא ורצון עז לשנות את העולם. לא ככה? ותגיד, אתה יודע מי זה בצילום? של נעליך, בחור חביב.