מפעם לפעם עולה השאלה במסדרונותינו, הכיצד נעדר בזמנו טיישון פרינס מסגל ארצות הברית לאליפות העולם ביפן. איך פספסו כל המומחים, כל המאמנים, כל אנשי הצוות המקצועי, את אחד השחקנים הכי מסורים לדגל (כך נדמה לנו, על אף שאיננו וגו'), הכי מתקדמים, הכי מקצועניים, ושקטים ונאמנים ובעלי מוטיבציה גדולה להצלחה.

הכיצד לא כללו את טיישון פרינס הנפלא אפילו בסגל הרחב של הנבחרת, וגם אחרי שפרשו ממנה בזה אחר זה כל מיני כוכבים, עדיין לא נמצאה הדרך לזמנו לסגל היוצא ליפן, כדי לזכות באליפות העולם?

ונשאלת השאלה, היש מטומטמים יותר מראשי נבחרת ארה"ב בכל העולם כולו?

אוקיי, אוקיי, נתאפס ונמחק מהפרוטוקול הערה מבישה ומביכה זו, לפני שתתעורר כאן תקרית דיפלומטית וארה"ב תשלח לכאן את ג'ק באוור בכבודו ובעצמו, למען יחלץ הודאה אשמה מן הנשיא היושב בציון.

15.1 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו-3.1 אסיסטים ב-37.8 דקות למשחק יש העונה לשחקן האהוב הזה, הטובים ביותר שלו לאורך הקריירה והוא בן 26. התחיל בקטן, הטיישון, לפני כמה זמן זה היה, וקיבל תפקיד גדול מלארי בראון בזמנו, לשמור על טרייסי מגריידי בסדרת הפלייאוף נגד אורלנדו מג'יק.

ממשחק למשחק, בסדרה בין המדורגת ראשונה במזרח למדורגת שמינית והוכרעה בסופו של דבר לזכות דטרויט אחרי שבעה משחקים, הלך טיישון וצמח לכדי תיש אמיתי וגאה. קשה היה למגריידי, קשה מאוד אפילו. לא פלא שאחרי זמן לא רב נטש את המזרח וברח ליוסטון, למערב, כדי שלא יצטרך להתראות עם פרינס לעיתים תכופות מדי.

איך הגעתי לטיישון פרינס רק האל הטוב היודע, שהרי בכלל רציתי לפתוח את השבוע נאה למראה, רגוע, מועיל ויעיל, משהו שעושה את שלו כל הזמן בכל מצב ובכל עת, שיר שאפשר לסמוך עליו תמיד. כנראה שההגדרות האלה תואמות בדיוק את התיש, ולכן הלכתי עליו באייטם הזוי למדי, יש להודות.

בואו נפתח את השבוע החדש (אחרי עוד שבוע שובר שיאים בתולדות כדורסלע ולזה עוד אדרש, או אדרוש מעצמי להידרש בהמשך) – בשיר אמריקאי לאללה. כזה שעובר מדור לדור כמו אגדת עם. אחד ממאה הגדולים בכל הזמנים בתולדות הסינגלים הנמכרים שם, משהו שנותן רוגע ושקט. קצת כמו שעושה טיישון פרינס למאמן של דטרויט, ברגע שהוא עולה למגרש.

הנה הוא כאן, כל אחד מכיר, אלא שספק אם מישהו ראה פעם את הזמרת ששרה אותו, או יודע מה שמה. וצודק הטוקבקיסט השני מלמעלה שאומר: אם קאס היתה חולקת את הסנדביצ'ים שלה עם קארן קארפנטר, שתיהן היו בחיים היום. ואללה צודק. לרוע המזל הקליפ לא מגיע לסיומו הטבעי, קצת כמו החיים של מאמא קאס אליוט.