מוכנים? שלוש, ארבע ו:

שלום,

בקשר לכתבה שכתבת על מוני פנאן בבלייזר לפני כמה חודשים: שמע, בניגוד לטוקבקים המטופשים שנכתבו לך שם אני חושב שאתה צודק מאה אחוז. רק עכשיו ראיתי כתבה זו, למרות שאני נכנס לבלייזר מדי פעם. כנראה פספסתי אז.

שמת לב לטוקבקיסטים הטיפשים, נתנו תגובות בלי קשר לכתבה. כמו שבזכות פנאן, שאראס וניקולה אוהבים אותו, ואתה ציינת שבתור מנהל הוא תותח, אבל מה הקשר בינו לבין בחירת שחקנים. זה כמו עמיר פרץ ושר בטחון.

רציתי לשאול, ערן, בגדול התפקיד של ג'נרל מנג'ר הוא לבחור את השחקנים, חלקי הפאזל ואז נותן את זה למאמן והוא כבר מרכיב מזה קבוצה, נכון? וכעיקרון המאמן נותן חותמת סופית?

דרך אגב, אתה באמת חושב שלא יהיה ג'נרל מנג'ר בקרוב או בכלל במכבי? כי אם כן זה עצוב מאוד. ואני יכול לומר לך שבתור אוהד מכבי שרוף, אוהדי מכבי רבים מדברים על נושא הג'נרל מנג'ר והיינו רוצים לראות דמות כזו בקבוצה. גם אנחנו לא מבינים למה מוני בוחר אותם? חבל, פשוט חבל. זה יותר מקצועני.

נ.ב.

לגבי הקטע בכתבה על הדובר, גם כאן אני מחזק אותך. שים לב להפועל ירושלים, אתה כבר לא שומע את דני קליין אלא רק את גידי דודי או איך שקוראים לו.

הלב שלי צהוב (בלי שם)

שלום לך לב צהוב,

מכבי אכן מתנהלת ללא ג'נרל מנג'ר. לא שיש אחד כזה בכל קבוצה, אבל היית מצפה ממועדון בסדר גודל כזה להחזיק מישהו בתפקיד מקצועי נטו מלבד המאמן, ואני חושב שמוני פנאן הוא לא הדמות המתאימה. אני לא חושב שבמכבי ת"א הטים-מנג'ר והג'נרל מנג'ר צריך להיות אותו אדם, ומן הראוי שתהיה כאן הפרדת סמכויות. ככה אולי מוני לא ייעלב כל כך שלא מעריכים אותו, או לא מחשיבים מספיק את דעתו בין שאר הבעלים וחברי ההנהלה, אבל זו כבר סתם הערת אגב ולא קשורה לעניין.

שלום ערן,

בקשר למייל ששלח לך מישהו שאל על שחקנים שנתפסו על סמים (בעקבות המקרה של קספארס קמבאלה): קודם כל, שניים מהשחקנים האהובים עליך גם התפסו, האחד הוא אריאל מקדונלד (שרידי מריחואנה נמצאו אצלו בדם בעת ששיחק בפנתנייקוס, והוא אף הושעה בגלל זה למספר חודשים. כל זה קרה בעונה האחרונה שלו בפאו).

השני הוא דייויד ת'רדקיל (רלף קליין טען פעם שלמשחק מספר 1 בגמר הפלייאוף בעונת 92/93 ת'רדקיל הגיע עם עיניים אדומות מרוב סמים, ובגלל זה הוא שיחק הפוך. גליל ניצחה אז והפועל ת"א של אותו ת'רדקיל איבדה את יתרון הביתיות).

עוד מקרים שזכורים לי: דרק המילטון בעונת 1999/2000 בירושלים, בה הוא הודה שעישן מריחואנה בליל המילניום, וריצ'י דומאס, שחקנה של הפועל חולון, שאחר-כך שיחק בפניקס של בארקלי. ובגלל שאני אוהד מכבי ת"א בכל ענף ספורט שקיים בישראל, אני לא אזכיר את המקרה הידוע מהמשחק מול ריאל מדריד ב-82/83.

זה דבר אחד. עכשיו דבר שני.

מאמן קרואטי התחיל את רצף הזכיות של מכבי בגביע המדינה (ילובאץ ב-1998), ויש לי הרגשה שמאמן קרואטי יסיים את הרצף. הסיבה: בכל העונות שמכבי לא ניצחה בגביע בשלבים מוקדמים, היא לא זכתה בגביע. זהו תנאי מספיק , אך לא הכרחי (כמו ב-1995).

הנה: ב-1988 מכבי הפסידה להפועל ת"א בשמינית הגמר (טוב, זה לא חוכמה שהיא תודח אז, שכן בשמינית
הגמר שוחק אז משחק אחד). ב-1992 סיימה מכבי את אחד ממשחקי רבע או שמינית הגמר מול הפועל ת"א בתיקו ומכבי הודחה בחצי הגמר מול גליל.

ב-1993 מכבי הפסידה משחק שמינית גמר מול הרצליה, וניצחה בהפרש קטן יותר בגומלין והודחה (שוב, לא כזו חוכמה, שכן זה היה ההפסד שגרם להדחה של מכבי). ב-1996 מכבי הפסידה בשמינית גמר לצפת, וברבע גמר לראשל"צ (הפסד שבעקבותיו התפוטר רלף קליין ממכבי), והפסידה לירושלים בגמר. ב-1997 הפסידה מכבי לאילת ברבע או בשמינית, ושוב היא הפסידה את הגביע לירושלים.

השנה מכבי הפסידה ברבע לנהריה, ובני-השרון עם ניילון, בלצ'ר (נכתב באנגלית כמו שאני כותב באנגלית את שם המשפחה שלי) ובירנבוים, שהכתיר את עצמו כאלטרנטיבה למכבי על הקווים, נראית לי יריבה שיכולה להדיח את מכבי. אני מקווה שאני טועה, שכן כללים מסוג אלה נשברים מתישהו. מה אתה חושב על זה? פספסתי משהו? הייתה שנה שמכבי הפסידה בגביע ובכל זאת זכתה בו?

עומר בלכר

תודה על התוספות בענייני המסוממים למיניהם. בעניין ת'רדקיל זו היתה הערכה בלבד של רלף ולא משהו מבוסס, אם כי מהיכרות עם השריף המצולק לא הייתי ממהר לפסול את טענותיו של קליין.

לגבי הגביע, הבאת כאן סוג של סקופון. אני לא במוזה (ובעיקר נעדר זמן פנוי בתקופה האחרונה), להתחיל לוחרוש עכשיו את כל תולדות גביע המדינה לאחור, אבל הדוגמאות שהבאת מספקות בהחלט. לא חסר שום דבר שמכבי תיפול בערב נתון, כמו שכבר קרה בעבר. גם הרעיון הזה של מקרואטי עד קרואטי נאה כרפאל בעיניי. שיחקת אותה.

ערן שלום,

כבר שנים ארוכות מתגלגל לי הרעיון הזה בראש וכל אותן שנים אני יודע שאתה הכתובת לה אשלח אותו, אך רק עתה, בשל חופשת מחלה ארוכה, אני ממש עושה זאת.

הרעיון הוא מדד חדש (או לפחות כזה שאני לא נתקלתי בו) ליעילות כדורסלנים. בכל המדדים שנתקלתי עד כה, יש שקלול קבוע מראש לכל פעולה סטטיסטית. יש עם עובדה זו מספר בעיות מובנות:

1. שקלול הפרמטרים נקבע באופן שרירותי יחסית. אין דרך לקבוע אם תרומתה של חטיפה היא בדיוק כשל סל של 2 נקודות, הרי יתכן שערכה ה"אמיתי" הוא, למשל, 1.84 נקודות.

2. הפרמטרים הסטטיסטיים הנלקחים בחשבון בשקלול המדד אינם כל הפרמטרים הסטטיסטיים אשר ניתן למדוד במשחק כדורסל.

3. במדדים הקיימים לא נלקחים פרמטרים שאינם קשורים בשחקן עצמו. למשל, סל של שתי נקודות במשחק בו נקלעות 120 נקודות אינו שווה לסל של שתי נקודות במשחק בו נקלעות 200 נקודות.

4. למרות שכדורסל הוא מעל הכל משחק קבוצתי, המדדים הקיימים מתייחסים אך ורק לביצועי השחקן עצמו ואינם מביאים בחשבון את הצלחת קבוצתו. כמו כן, הם מתחשבים באיכויות קבוצתיות של השחקן ("עושה את השחקנים לידו לטובים יותר") רק בהיבט הצר של מספר האסיסטים שלו, ולא בשאר הפרמטרים שבהם שחקן יכול להשפיע על משחק קבוצתו.

5. המדדים המתבססים על פרמטרים סטטיסטיים אינם יכולים להביא בחשבון את "הדברים שאינם נראים בסטטיסטיקה". כל פעולה של כדורסלן אשר אינה יכולה להימדד ו/או להיספר נעלמת מ"עיני" מדדים אלו.

6. קשה להוכיח את הקשר בין המדדים הקיימים לבין מה שחשוב באמת, קרי תוצאת המשחק והצלחת הקבוצה בה משחק השחקן עבורו חושב המדד.

לאור בעיות אלו ובעיקר לאור שתי האחרונות, ניסיתי לחשוב על מדד אשר ישקף ישירות את תרומתו של השחקן לתוצאת המשחק של קבוצתו. כדי להשיג מטרה זו אני מציע להשתמש במדד הבא: "סך ההפרשים במשחק שהושגו בעת שהשחקן שותף בו". כלומר, עבור כל שחקן:

- כאשר השחקן נכנס למשחק, ירשם ההפרש בתוצאה בין הקבוצות באותו רגע (עבור שחקני החמיישיה, בפעם הראשונה, יהיה ההפרש 0 , מן הסתם).

- כאשר השחקן יוצא מהמשחק (או כאשר המשחק מסתיים), ירשם שוב ההפרש בתוצאה בין הקבוצות באותו רגע.

- ההפרש בתוצאה בין הקבוצות בעת כניסת השחקן יופחת מההפרש שהיה בעת שהשחקן יצא.

- הפרשי ההפרשים הללו (בין ההפרש ביציאת השחקן מהמשחק לבין ההפרש בכניסתו) יסוכמו עבור כל הפעמים שהשחקן נכנס למשחק.

- סכום זה יהיה המדד עבור השחקן.

לדוגמה:

- שחקן שנכנס בפעם הראשונה למשחק בדקה ה 5 בעת שהתוצאה 12:8 לטובת קבוצתו, ירשם לו הפרש 4+.

- כאשר השחקן יצא מהמשחק בדקה ה 13 בעת שהתוצאה 22:28 לחובת קבוצתו, ירשם לו הפרש 6-.

- לכן, הפרש ההפרשים לכניסה זו יהיה 10- = 4 – 6-.

- כאשר השחקן נכנס בפעם השניה למשחק בדקה ה 30 בעת שהתוצאה 63:70 לחובת קבוצתו, ירשם לו הפרש 7-.

- כאשר השחקן יצא מהמשחק בדקה ה 38 בעת שהתוצאה 93:80 לטובת קבוצתו, ירשם לו הפרש 13+.

- לכן, המדד של השחקן האמור במשחק זה יהיה 3+ = (13+) + (10-).

לדעתי, מדד זה עונה על כל הבעיות במדדים הקיימים היום, כפי שצוינו לעיל. יתרה על כך, מדד זה ממוקד בתוצר האחד והיחיד אשר חשוב באמת בשיתופו של שחקן זה או אחר והוא תוצאת המשחק. לדוגמה, מעניין אם שימוש במדד זה היה מביא לידי ביטוי את האיכויות של שחקן כנדב הנפלד, עליו נאמר שוב ושוב שתרומתו היא הרבה מעבר לסטטיסטיקה. באופן דומה, מעניין אם מדד זה היה אכן מכתיר שחקן כדריק שארפ כ"מלך המהפכים" כפי שאנו מאמינים שהוא.

לסיום, אציין שגירסה נוספת למדד זה יכולה להיות המדד כפי שתואר לעיל מחולק במספר הדקות ששיחק השחקן במשחק. אינני מצליח להגיע למסקנה מי משתי הגרסאות תהיה משקפת יותר ואני סבור שניתן יהיה להכריע בין הגרסאות על סמך תוצאותיהן.

יברכך השם מציון כל ימי ימי חייך. נדמה לי שנוסחה כזו כבר קיימת ומשתמשים בה רבים ברחבי עולם הסטטיסטיקות. שלח מייל לאורי סביר מספסל, הוא עמוק בתוך הג'וק הזה של הפלוס-מינוס. בטוח זה מעניין, השאלה את מי ועד כמה אפשר לרדת לפרטים ולקרוא את כל זה. זו סטטיסטיקה ברמה גבוהה מאוד ויש לי רושם, למרות אהדתי העקרונית לעניין, שככל שאתה מפשט דברים ונכנס לעומק יותר, ככה אתה מבריח את הצופה הממוצע ואפילו זה שמעל הממוצע. צריך להיות סופר-פריק כדי לעבוד על דברים כאלה.

בכל אופן, כל הכבוד. הנוסחאות מוכרות וקיימות, אבל המחשבה שהשקעת והעבודה סביב העניין יוצאות מהכלל. תהיה בריא, אגב.

שלום ערן,

ומה עם מכללות?

קווין דוראנט, אחד הפרוספקטים החמים לדראפט 2007 נתן בליל רביעי האחרון משחק לדורות - 37 נקודות ו-23 ריבאונדים בתוספת 3 חטיפות, והפך לשחקן הראשון בטקסס והשני בהיסטוריה של הביג 12 שנתן משחק של 30 ו-20.

הבחור היחיד שעשה את זה לפניו היה אחד בשם מריו בוגאן מאוקלהומה סטייט, שצלף 37 נקודות וקטף 20 ריבאונדים. רק מה? זה היה אחרי 3 הארכות.

דוראנט עד כה הוא הפרשמן הכי מרשים השנה במכללות - 25 נקודות, 11.6 ריבאונדים, 1.7 חסימות ו-1.5 חטיפות למשחק, כשאותם הוא מגבה עם 49% מהשדה, 38% לשלוש (2 ורבע קליעות שלוש למשחק) ו-83% מהקו.

בקיץ עזבו את טקסס 3 הכוכבים שלהם - למארקוס אולדרידג' (פורטלנד), דניאל גיבסון (קליבלנד) ופי ג'יי טאקר (טורונטו). אם הם היו נשארים עוד עונה, לטקסס בהחלט היתה קבוצה שיכולה לרוץ לאליפות. מה לעשות שכנראה הכסף בליגה של הגדולים קסם להם יותר.

עמירם טאובר

עמירם הפטיש, שוב אתה עם השיגעונות שלך?

השגעון שלי הוא הכדורסל האירופי, סתמתי את כל התאים והמגירות במוח באינפורמציה על טולון, רג'ו קלבריה וגרנאדה. תוסיף לזה יורוליג, יול"ב קאפ, יורוקאפ, ליגת העל ו-NBA, ולא נשאר לי מקום למכללות, נשים ולאומית. היות שנשים ולאומית מתרחשים פה מתחת לאף אני די מוכרח לדעת מה הולך, פחות או יותר, אני עוד מצליח לגרד שביבי מידע פה ושם. מכללות זה הרבה מעל ומעבר למה שאני מסוגל לקלוט. פשוט השארתי את התחום הזה בחוץ. את כל עוזבי טקסס אני מכיר מה-NBA, לא מהמכללות. פשוט לא עוקב. סלח לי ומחל לי. טוב שאתה פה כדי לתת הערות מהסוג הזה. כי באמת, כמו שכתבת, ומה עם מכללות?

בוקר צח, צהריים זכים, ערב נינוח במיוחד לכם.