רבותי ורבותי (בהנחה שאין כאן יותר מדי בנות, כבר עבר הרבה זמן מאז אות החיים האחרון שהגיע לכאן מבחורה כלשהי).

אנחנו בגמר.

אנחנו זה ריאל מדריד (נגד ברצלונה).

ואנחנו זה גם בנטון טרוויזו וגם וידי ויצ'י בולוניה, בקרב ישיר זו מול זו.

לצערנו כי רב, נאנסי לא עמדה בלחץ, ופישלה בבית נגד לה מאן. על זה נאמר: אלופה צרפתית גאה לא עושים באצבע. למדנו זאת על בשרנו ועפנו משבוע האסים, או איך שזה נקרא.

נאחל הצלחה רבה בליגה לנאנסי, כמו גם השבוע במפגש הגומלין נגד שטרסבורג, וניגש ישר אל הדרמה הנפלאה שהביאה אותנו למצב שבו גמר גביע איטלקי מתרחש ומתרגש על ראשנו, ולא לגמרי נדע את מי לאהוד.

את דייויד בלאט וטרוויזו שלנו, או את וידי ויצ'י בולוניה, הקבוצה שבזכותה, עוד כשהיתה קנור, התחלנו כאן בדירקטוריון לאהוד ולאהוב מקרוב כדורסל איטלקי, וממש לא משנה מה הרמה או מי מה מו, ושהליגה הספרדית יותר מאורגנת או נצפית או מקצוענית. הכל שטויות. כדורסל איטלקי עושים באהבה, או שלא עושים בכלל.

זה התחיל בחצי גמר אגדי נגד מילאנו, קבוצה שמעולם לא הצלחנו להתחבר אליה, יימח שמה, גם לא בימיה הגדולים ביותר. הם באו לעשות לנו את המוות ואנחנו, למי שיודע או לא, משחקים בלי אחד מטובי בינינו, כריסטיאן דרייר הפצוע. קרבות קשים נראו בפאלאמלאגוטי, יש להניח, מד התוצאה נע כמו משוגע עם סל לפה וסל לשם.

ובסוף, קיבינימט, בא נייט גרין שאפילו בהרצליה של אלי קנטי הנשכח לא החזיק עונה שלמה והוחלף (לפני שהקבוצה ירדה ליגה), ודפק לנו סל שהוביל להארכה. פשששש, איזה מתח. היינו בטוחים, כל חברי הדירקטוריון, שזה יביא מן מומנטום שלילי בתחילת ההארכה, אבל פתחנו אותה עם שלשה של ג'ובאנוני ועם הרבה מאוד מזל ניצחנו בשתיים הפרש בזכות שתי זריקות מהקו של טראוויס בסט.

עלינו. בנס עלינו.

ואחר כך התחיל טרוויזו-שלנו נגד סיינה, אבל היה "24" בטלוויזיה וג'ק באוור הצליח להוביל את הנשיא צ'ארלס לוגן למעצר אחרי כל כך הרבה פרקים, שלא יכולתי ולא חשבתי אפילו לזוז מהמסך, עם מלוא הכבוד למורנו ורבנו דייויד בלאט, בזמן שנלחם באנשי סיינה. פניתי למספר אנשי דירקטוריון כדי לברר תוצאת ביניים, וגם אצלם היתה אותה בעיה ממש: איש לא רצה להפסיד את תחבולות באוור בדרך אל הצדק.

וכשכבר הגענו למחשב כבר היה 11 או 12 לסיינה ואמרנו, כולנו בקול רם וברור: כוס אמק. כן, זה מה שאמרנו. כולנו. והתחלנו להתייאש.

ופתאום זה ירד לחמש, ולשלוש, ולשתיים. עזבנו את המסך, מהמתח. יא אולוהים.

וכשחזרנו: יאאאאאאאא אולוהיייייייים!

שלשה של מתיאו סוראנייה הענק, שעד לאותו רגע עמד על 0 מ-3. פשששששש, אין מלים. איזה תותח יצא הדייויד, שרק דקות קודם לכן כבר ארז במחשבותיו את המשחק הזה, יש להניח, אפילו אם מדובר במגירות מוח תחתונות וצדדיות. כה נפעמים היינו כשראינו את התוצאה הסופית. היינו ממש משוכנעים שסיינה היא בלתי עבירה הפעם, והתבדינו.

בזכות מרקו מורדנטה (אולה!)

ניקוס זיסיס (אולה!)

דייויד בלאט (אולה!)

כל האחרים (אולה!)

ובעיקר בזכות מתיאו סוראנייה-שלנו, היידה, היידה, היידה! וגם אולה אחד, למה לא?

כל זה הובא לידיעתנו לאחר הניצחון הגדול של ריאל מדריד, הפייבוריטית של כדורסלע לזכות בגביע השנה. ברם-אולם ואף על פי כן, נאלץ להתמודד בגמר עם ברצלונה, שבאה נחושה הפעם, עושה רושם, ויהיה חתיכת משחק שחבל על הזמן.

עוד לפני ניצחנו את טאו ויטוריה בקושי-בקושי, ועוד פעם בקושי, אחרי שהמנוולים הובילו 36 דקות ורק אז עלינו על הלוח כמובילים, קיבינימט, בפעם הראשונה. וזו בדיוק הגדולה: אחרי משחק לחוץ נורא ומאוד לא משוחרר נגד גראן קנאריה ברבע הגמר, שבו יש בעיקר מה להפסיד, באנו נגד טאו ונתנו להם במלוא הכוח: כן, שתיים הפרש. זה הרי יכול היה להיגמר בהפרש של נקודה בלבד, לא ככה? ובכל זאת, היכינו בהם בשתיים.

למי תודה, למי ברכה? לפליפה רייס שעשה עבודה יפה, וללואיס בולוק כמובן, אחד הגארדים הטובים ביבשת, במקרה ששכחתם. וכל השאר עשו גם הם עבודה, כמו בלאגוטה סקוליץ', הסרבי שהגיע מפאוק לפני כמה שבועות ונתן גוף ואנרגיות. ומעל כולם, מאמננו חואן פלאזה, שכמו דן שמיר קרוב מאוד לקחת תואר בעונתו הראשונה כמאמן ראשי.

וגם בצרפת יש גמר היום ואנחנו הולכים כאן על הסנסציה אמן ואמן. רואן, קבוצה שקולעת הרבה, נגד לה מאן, האלופה וקבוצה שיודעת להתרכז כשהתארים עומדים ומנצנצים על השולחן. נצהל שלוש פעמים ביום אחד, עת ייצאו לדרך הגמרים של איטליה, ספרד וצרפת, ואנחנו נהיה לנו עם גליל עליון נגד השד יודע או משהו.

אין ברירה, בקרוב מאוד, אחרי גבי מצוין אצלנו וגביע מצוין גם שם, רחוק-רחוק, צריך לחזור לעניינים. קשה, אבל אפשרי. ומעל הכל, לא קלה עלינו תפיסתו של ג'ק באוור בידי הסינים. לפחות הבנו מהמנהיג הסיני שחטף אותו, שאין כוונה להרוג אותו בשלב זה, על אף שפוצצו אותו במכות פצוץ ופצץ היטב עד שממש ביקש עליו את נפשו למות.

שנגיד שוב?

כן, נגיד: יא אולוהים ותודה על יום גדול ועמוס בהתרגשויות.