כמה אבחנות לאומה הצמאה למידע

כמה דברים מוזרים שיצא לי לקלוט בימים האחרונים והתעורר בי הצורך לשחרר ניצרה וסתם לגלגל על הכביש, מבלי כוונה מיוחדת שיתפוצץ.

דרור חג'ג'. הבחור עושה עונה ראשונה בהפועל ירושלים והולך לו קלף לא נורמלי. אהדה מכל עבר, מקיר לקיר מה שנקרא. גם כאן, בכדורסלע הצנוע, יש לו תומכים, מעריצים ומקורבים. היה מיוחד ושונה לשמוע את קולו בסערת רגשות, שהרי אינו מרבה להתראיין וגם כשכבר עושה את זה הוא תמיד סולידי ומאופק בדבריו. "שנים הם מחכים לזה, שנים", זעק במהלך חגיגות הזכייה בגביע, או שמא היה זה לאחר המשחק עצמו.

אז או שחג'ג' מסוגל להתחבר לקהל ולסביבה הרבה יותר משהיה נדמה לי עד היום, או שהפך לירושלמי מוחלט (מה שלא ימנע ממנו לחתום על החוזה במכבי ת"א בעוד שנתיים כמחליפו של דריק שארפ). מצד שני, עוצמת החיבור הזה הכתה בי. מה, כל כך מהר נקשרים? כאילו, אם אני הולך לשחק עכשיו בהפועל גליל עליון ואנחנו מנצחים את מכבי ת"א במשחק ליגה חשוב עם 13 נקודות, 6 ריבאונדים ו-5 אסיסטים ומבלי אף איבוד שלי, אני ישר רץ לקהל ומשתנק מול המצלמות עם "שנים הם מחכים לזה, שנים?".

לא יודע, לא נראה לי. מצד שלישי, אולי בגלל זה הוא שחקן כדורסל ואני יושב בבית ומבלבל במוח. אם כבר שחקן נשמה, אז עד הסוף.

מה עוד?

פתאום נורא שקט בימים האחרונים. אני מניח שמהיום השקט יתפוגג, אבל תודו שהיה מאוד נעים, נחמד ואפילו שקט במיוחד בלי צמד המלים נבן ספאחיה, או צמד המלים מכבי ת"א. הפסידו, חטפו בראשל'ה, ונסעו להתכנס בעצמם ולהתארגם מחדש בכפר בלום. פשששש, איזה שקט, איזה תענוג. לא קיבלתי מייל על נבן ספאחיה כבר שלושה-ארבעה ימים ואני די מאושר מהעניין.

אחרי הסערה בא השקט. אולי אפשר לסדר למכבי עוד איזה הפסד קטן, מה אתם אומרים?

ומה עוד?

ליגת הנשים הסתיימה. לא הספקתי להרגיש בנוכחותה, וכבר היא מסתיימת ותיכף מתחיל פלייאוף. איך מתחיל פלייאוף, אם בקושי התחלתן? מספיק הספיקו הנשים לקיים כל כך הרבה מחזורים? ואם הגברים רק במחזור מספר 10 או 11 או כמה שזה כרגע, זה אומר שצפויים לנו משהו כמו חצי מיליון משחקים בתוך חודשיים-שלושה? לא מוגזם קצת? לא מחולק בצורה מוזרה?

אהה, דיברו כבר על זה? פשששש, אני ישן חזק מאוד בשבועות האחרונים.

מה עוד?

תודה קצרה וחסרת התלהבות לערוץ הספורט, על ששידרו אתמול במהדורת חדשות הספורט כמה שניות דהויות מהחגיגות שאחרי הזכייה של בנטון טרוויזו ודייויד בלאט בגביע האיטלקי. שום אקשן, אף מבט על מרקוס גורי, שום ראיון טלפוני עם בלאט, ממש התייחסות שולית ומוגבלת. הלו, מה קורה אתכם שם? לא מתאים. התאכזבתי.

מה עוד?

תגידו, יכול להיות ששאראס של גולדן סטייט פחות מעניין משאראס של אינדיאנה? זאת אומרת, ידעתי שבאינדיאנה קשה לו וממררים את חייו, ושהוא כן משחק או לא משחק. ואם הוא משחק אז לפעמים הוא בסדר, אבל אי אפשר לסמוך על זה. ואם הוא לא משחק, זה כנראה בגלל שריק קרלייל הוא חתיכת אידיוט. ככה נתנו לנו להבין.

ומה בגולדן סטייט? יופי, הגיע לקבוצה שרצה ומנצחת 115-120, או מפסידה 126-112. מה הלאה? פתאום יש לי נפילת מתח מוחלטת וטוטאלית בכל מה שקשור לשאראס. זה הזמן שעושה את שלו, או שפשוט גולדן סטייט היא קבוצה שתכל'ס אין ממש למה לצפות ממנה, אז כמה באמת זה כבר משנה אם הוא קלע 10 ומסר 5 אסיסטים, או שיחק רק 11 דקות?

זה מעניין זה?

טוב שיש הפועל ירושלים נגד ונטספילס בערב. זה מעניין.