פעם זלזלנו בכדורסל הקפריסאי ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאנחנו עדיין מזלזלים. זאת אומרת, מי שמצוי איכשהו בכדורסל אירופי, או סתם בגיאוגרפיה הכללית לגמרי של קפריסין, יודע שיש שם ניקוסיה ויש שם לימסול. ואלה שגם יוצאים לנופשונים יזכירו בטח את איה נאפה.

ובניקוסיה יש כמה קבוצות בטח, בלימסול עוד כמה, ובענף ההוא שהס מלהזכירו כאן עובדים שני מאמנים ישראלים בקפריסין העונה הזו, וגם מאמן כדורסל אחד עבד שם, עדי אזולאי (לאן הוא נעלם, אגב?).

ופעם השתאינו עמוקות ותמהנו נואשות וממושכות ולא הבנו זאת, איך יכול להיות שפזאפוריקוס לימסול (או ניקוסיה, כמובן), ניצחו את הפועל אילת של ישראל לב, בימים בהם דרל ארמסטרונג אפילו לא חשב שתהיה לו קריירת NBA כל כך ארוכה ויפה? בא הדרל ודפק לאילת איזה 40 נקודות או משהו באחד משלבי גביע אירופה כלשהו (בטח מחזיקות) וכל הארץ רעשה ורגשה לאיזה יום ורבע. כי כולה אילת, כן? קבוצה שלא קיימת. ואמרו חז"לינו: קבוצה שמפסידה ככה ליריבה מקפריסין, שומה עליה לא להתקיים יען כי מבזה היא את פני הכדורסל הישראלי.

זכור באותו הקשר הסיפור המופלא על ישראל לב, שנסע אז למשימת ריגול בקפריסין אחרי פזאפוריקוס הפלאית, וכשחזר שאלו אותו: נו, מה?

אמר להם כבודו: כן, ככה, אתם יודעים, אבל אל תשאלו: איזה לובסטרים יש שם, מה אני אגיד לכם, בחיים לא אכלתי ככה.

חזק היה קואוץ' לב. וגם הוא, למצער מבחינה מסוימת, כבר לא חלק מהכדורסל שלנו בימים אלה, כאשר קבוצות נוטים להעסיק מאמנים צעירים ומקצוענים עד חורמה דוגמת דני פרנקו, אבנר יאור וגלעד כץ, שחיים את הכדורסל על כל פסיקיו ונקודותיו.

בשנים האחרונות נולדו עוד כמה הקשרים מסוימים. קצת רועי ברקוביץ', וקצת לושיוס דייויס ובורקו ראדוביץ' וג'רון רוברטס ועוד כמה ששיחקו שם ועברו לשם, או שיחקו שם ובאו לכאן, אם כי זה קורה קצת פחות. כי מה, אנחנו ניקח זרים ששיחקו בקפריסין?

וכל זה הקטע למה?

כי לפעמים, ממש לפעמים, אני נודד לרגע ליורוקאפ לראות האם הגביע הזה עדיין מתקיים, ואף אחד לא שכח שנקבעו משחקים בלוח השנה וצריך לקיים אותם.

ומה מסתבר? שלימסול, הקבוצה ההיא של רועי ברקוביץ' בתחילת העונה, עלתה לשמינית הגמר. לא מכבי ראשל"צ, גם לא נהריה או מי עוד שיחק שם (גליל, לא? או שגליל היה בכלל צ'לנג קאפ, מי יכול לעקוב).

אבל א.א.ל לימסול דווקא כן.

תחת איגור מיגליניקס הלטבי האגדי (האח הגדול של ריימונדס, ההוא שחילק אסיסטים בלי הכרה כל חייו), נבנתה קבוצה רב לאומית שלקפריסאים חלק קטנטן בה עד מאוד.

ארבעה קפריסאים משלימים את הסגל הזה, ואף אחד מהם לא מגיע לשני מטר גובה. תחשבו על זה, כולה אי. לכו תחפשו בכל האי הלא ממש גדול הזה חבר'ה של שני מטר ומעלה, שהחליטו להפוך את הכדורסל למקור הפרנסה שלהם בחיים.

אז מיגליניקס אסף כל מיני שחקנים מכל מיני מקומות, כולל ג'רון רוברטס האמריקאי-ישראלי, שאיך שקיבל אזרחות טס מפה כל עוד נפשו בו משום מה (אחד המקרים הכי מוזרים, ההחתמה שלו היתה ביוני-יולי בערך, בקושי דיברו אז על העונה הבאה והוא כבר היה חתום איפשהו). הרי כל כך הרבה זמן חיכה להגיע לליגת העל שלנו (או שככה חשבנו, בכל אופן) ועד שעשה עונה אחת לא רעה בהפועל ת"א כבר הוא בורח?

והם מנצחים. והם ברבע גמר היורוקאפ. ואנחנו לא. וזה כל מה שרציתי לומר, בעצם. אז עברו פה איזה שני לובסטרים באמצע ועקיצה לגליל עליון, אז מה, אף אחד לא מת מזה.