חטאתי אתמול וראיתי חלק מהמשחק בין הקבוצה הספרדית לקבוצה הגרמנית בענף שאסור להזכיר כאן את שמו. ואז, תוך כדי ביצוע החטא, אני רואה פתאום את השחקן ההולנדי של הספרדים מהקבוצה שמותר להזכיר את שמה בעיקרון, אבל לא בהקשרים כאלה, יורק על הדשא. סתם ככה ירק, בלי סיבה. סתם, ממש סתם. לא אחרי ספרינט, לא אחרי תאקל, לא אחרי גליץ', לא אחרי מאמץ הגנתי יוצא דופן.

סתם ירק.

למה, אני שואל. למה?

מה הקטע, בגלל שזה דשא וצריך להצמיח אותו?

בגלל שזה דשא אז מותר?

באולם כדורסל הוא גם היה יורק בלי חשבון?

וזה הרי לא רק הוא. רק לפני כמה ימים אמר השחקן של הקבוצה מירושלים, שמובילה את הליגה בענף שאסור להזכיר כאן את שמו, שהוא בכלל לא ירק על השחקן היריב כמו שכולם טענו, אלא סתם ירק הצידה. "אני יורק בכל משחק בערך שלושים פעמים", הוא אמר. או משהו כזה.

קודם כל, מבלי להיות צדיק גדול, זה סתם מגעיל. בטח יריקה שנקלטת מצוין על ידי המצלמות. שנית, לא יודע עד כמה זה באמת נדרש לביצוע. מה, אי אפשר לשחק שעה וחצי בלי לירוק? ובמקרה של ההולנדי של הספרדים, זה היה בערך רבע שעה מפתיחת המשחק. מה הקטע, מה?

איכס, יא מגעילים.

עומדים שחקנים בעלי שם עולמי, כישרוניים מאוד, כוכבים גדולים, ויורקים כמו איזה אהבלים, או לפחות כמו דבילים. לא שאני יודע מה ההבדל בין זה לזה, אבל שיהיה.

זכורני, או זכורתני (אני רואה שהורד לא מסמן לי טעות, אז כנראה ששתי המלים קיימות), ימים אחרים בהם עמד מייקל קנדי חסר התקדים, אחד מחביבי הסיפרה, על קו העונשין, ביד אליהו ההיכל ולפתע – שוד ושבר – אסף לאחור את כל מה שישב אז בתוך אפו, העביר את החומר לפיו ובום, ירק מוחטה אדירה וירוקה על הפרקט. כנראה שהיה מצונן עד מאוד באותו זמן, קנדי היקר, מסקנה לוגית מאוד שלא מנעה ממני אז להתפתל בכיסאי באי נוחות.

"אתם ראיתם את זה?", חיפשתי זוג עיניים נוסף שקלט את האירוע, אבל במשחק של 30 הפרש, שתי דקות לסוף, שוחחו העיתונאים שלצידי זה עם זה ואיש לא ראה את התקרית הנדירה. גם השופטים לא הגיבו, אולי רק רצו ללכת הביתה. וכך היה מייקל קנדי לאיש הראשון שראיתי שירק אי-פעם על הפרקט בהיכל. שנים אחר כך הגיח דיאן טומאשביץ' וירק על נייט האפמן בזמן משחק.

אבל סתם ככה, כל כמה דקות בשביל האוואנטה?

בושה, חרפה וכלימה, היה אומר על זה ודאי מאמננו הלאומי. ודני דבורין היה ודאי מסכם: "אם כן, הדקה היא הדקה ה-28 במשחק והנה אני רואה את השחקן ההולנדי של הספרדים יורק שוב על כר הדשא וזוהי לו הפעם הרביעית מתחילת המשחק, משמע יריקה אחת בכל שבע דקות, ממוצע נאה אפילו ברמה העולמית. נשוב ונדווח ביריקה הבאה. ובינתיים, פרסומות".