מן הידועות, המפורסמות והמוחצנות, שאחד מנכסיו האמיתיים של אדם הם זיכרונות. ומכיוון שכך, כמה הופתעתי הבוקר, בעודי דוהר בכבישי העיר, לשמוע את 'לראות אותה היום' של תיסלם בביצוע חדש שטרם יצא לי להקשיב לו.

"ארקדי דוכין ולימור עמר", אמרה השדרנית התורנית בגלגל"צ שאת שמה לא אדע. אני, בגלגל"צ, יודע רק הדר מרקס. הלו, הדר.

כך או אחרת, אחרת או כך, תמהתי עד מאוד לדעת שיש ביצוע חדש לשיר הזה. רגש מטלטל של זקנה מסוימת קפץ עליו, שהרי הייתי בן 13 בערך כשתיסלם יצאו עם תקליט הבכורה שלהם 'רדיו חזק', מתוכו לקוח 'לראות אותה היום' המגרש. זכורני היטב ואף היטב זכורני, עד כמה ענוג היה השיר בזמנו, עת הייתי מאוהב קשות ונמרצות בעמית מ. אי-אז בתחילת ימינו המשותפים בחטיבת הביניים בפתח תקווה העיר.

אוי, עמית מ.

אוי, עמית.

אז נתתי להם צ'אנס, לארקדי וללימור. נתתי, נו. מה אני אגיד לכם. לא נפלתי, לא נדהמתי, בעיקר נעצבתי. זאת אומרת, כי כמה ביטים מעניינים לשיר הזה, כן? לא נכחיש זאת. אבל, אתם יודעים, יש דבר שלא כדאי לגעת בהם. שאסור לגעת בהם. מילא, איזו זמרת אוסטרלית מחדשת איזה שיר עתיק של הפלייטרס, אוקיי, נחיה עם זה.

אבל את השיר שלי? שלנו? של זמננו? של נעורינו? של תחילת בגרותנו? חכו רגע, אני נכנס לארכיון של שיר אחד ביום, נדמה לי שכבר כתבתי פה פעם קטע של 'לראות אותה היום' של תיסלם. תיכף חוזר.

ואללה, הנה זה. פשששש, זה היה אחד הקטעים הראשונים בפינה הזו, לא היו אפילו עשרה ימים לאתר החדש הקרוי ואף מתכנה כדורסלע, וכבר הפצצתי אז עם תיסלם. נאה לי, נאה כרפאל.

בקיצור, אין לי הרבה מה להגיד בעניין הזה, מלבד שנהיה לי קצת עצוב. לא כל דבר צריך לקדם ולשפר ולשכלל ולהתקדם עם הזמן ולרוץ בזמן. בחיאת ארקדי, מה בער לך? שאר עם השירים שלך, המסטולים במידה, עם הקול לא קול שלך שעושה נפלאות, ועזוב אותך מזיכרונות הילדות והנעורים שלנו. תשאיר אותם עטופים כמו שהם, לא כל אריזה צריך לפתוח.