זופר אבדיה, הלוא הוא הרמטכ"ל הסרבי, מגיח לראיון ב'רדיו ללא הפסקה' לקראת המשחק נגד ז'לז'ניק. קודם כל, הוא מתקן אותי ואת כולנו ואומר שקוראים להם ז'לזניק, עם צ'ופצ'יק אחד ולא שניים.
שנית, הוא מספר על ההבדלים בינינו, הישראלים, לבין הכשרונות הגדולים של סרביה. זה לא רק גנים של אתלטיות וגובה, הוא אומר, זו גם התנהגות ומצב נתון. "כשאני מגיע לאימון של הקבוצה שלי (האיש מאמן נוער), אין לי מקום בחנייה כי הכל כבר תפוס במכוניות של השחקנים. בסרביה שחקני נוער מגיעים לאימון באוטובוס".
וגם: "היום אף אחד לא מכיר את השחקנים של ז'לזניק אבל בעוד שלוש או ארבע שנים פתאום ניזכר, שזה וזה וההוא שיחק פעם נגד הפועל ירושלים במלחה". זוראן ארצג הוא בוודאי אחד מהם.
אתם יודעים מה, ככה הוא נראה יותר מאיים.
ומאוד חורה לו שאף אחד במערכת של איגוד הכדורסל ונבחרות ישראל, שלא לדבר על ליגת העל, לא נעזר בשחקנים מסוגו שצברו כל כך הרבה ניסיון פעיל בשטח, והתאמנו ושיחקו אצל מאמנים ידועי שם כמו מאלקוביץ' או טאנייביץ'.
אני נוטה להסכים איתו, כמובן, ואז מגיע גם דייויד בלאט, מאמנה המדופלם של טרוויזו-שלנו, שמספר מאיטליה על צרותיה של הקבוצה שלו בכל הקשור לפרשת לורבק וכל הקשור בה.
אז הנה זופר אבדיה בראיון באמת מעניין, והנה דייויד בלאט שמקווה לטוב ושלא יורידו לקבוצה שלו נקודות, חלילה, או יקחו ממנה את הגביע האיטלקי בה זכתה לאחרונה.
