שנים על גבי שנים אני שומע מאבא שלי, שאין, לא היה ולא יהיה כמו מייק בראנט. והכלבים נובחים, השיירה עוברת וגם העגורים כבר עברו וחזרו אלף פעמים דרך עמק החולה, ועדיין אין כמו מייק בראנט.

ולמה נזכרתי בו?

כי פו-אורטז הגיעה, וכי זה אולי זמן מושלם לשמוע כאן איזה שיר צרפתי עם נשמה אמיתית, של זמר שהוא בכלל ישראלי וגדל כאן. איזה להיט ענק זה היה. אני יושב כאן מול המחשב, מקשיב לקליפ הזה, ויכול להבין על מה היתה המהומה. איזה פרפורמר ענק, ואיזו נוכחות יש ליפיוף הזה. נותן את כל הלב, ואת כל הקול שלו. ברסמי.

הלוואי שהיו משחקים פה כדורסל כמו שהוא שר.

עכשיו, תוך שיטוט ברחבי הרשת כדי ללמוד עליו קצת, אני גם קורא בפעם הראשונה שהשם המלא שלו היה משה מיכאל ברנד סלע. ואללה, יש פה סלע, יש פה. השם המלא אמנם לא משהו, קצת בעייתי אפילו, אם כי נוח בהרבה מזה של דיקמבה מוטומבו (או מטומבו כמו שאומר שחר הרמלין ואולי צודק).

'תני לי לאהוב אותך', זה שם השיר בעברית. וכידוע או שלא, ואני מניח ששמעתם איזה רבע דבר על מייק בראנט, האיש התאבד בקפיצה מדירתו בפאריס והוא בן 28 בלבד. איזה סיפור.

יכול להיות שאם היה חי באיזור פו-אורטז, היה רואה קצת כדורסל נחמד והיה לו טוב יותר בחיים.

השיר הזה, כמו שאתם רואים אותו, מכר מיליון וחצי עותקים בתוך זמן קצר. ועל שאר עלילות מייק בראנט האגדי תוכלו לקרוא כאן, בדף שלו בויקיפדיה.

בקיצור, הוא היה תותח גדול מאוד ויש לי הכבוד להציג אותו כאן, ולו רק כדי שאוכל להפנות את אבא שלי סוף-סוף לאתר ולהכניס אותו קצת לענייני האינטרנט בזכות השיר של מייק בראנט.

היי, ותישארו עד הסוף של השיר הזה. העוצמות הולכות וגוברות ומגיעות לשיא ממש בסיום. שווה.

הנה זה כאן.