בשולי השוליים של הדברים, ומתוך עומס פעילויות לאחרונה, כמעט שכחתי להזיל דמעה על גורלה המר של אחת מקבוצותיי האהודות ביותר באירופה בכל הזמנים. זה קורה בעוד חלון אחד פתוח כאן במחשב ומנגן לי את לעולם לא תצעדי לבד הנפלא, מתוך 'שיר אחד ביום' הנפלא לא פחות, אם יורשה לי.

והלב נכמר.

איך, איך נפלה פילזן האגדית עד כדי כך, שהגיעה למאזן של 3-0 בפתיחת הטופ 16? הכיצד הידרדרנו לאשפתות? פייי קיבינימט.

טוב, העובדות מצערות. להוראס ג'נקינס אמנם היו שניים-שלושה משחקים בהם הוא היה הוראס, אבל כמו תמיד הופיעו גם המשחקים בהם שיחק כמו הורס. וזה, כידוע וכזכור, ממש לא טוב לקבוצה שרוצה ללכת הכי רחוק. ג'נקינס, שכבר היה יד ושלושת רבעי מחוץ לקבוצה עוד בשלב הבתים בעונה הסדירה, נזרק הפעם סופית ורשמית. הוא לא מתאים, האיש הזה. הוא לא מתאים לקבוצה כמונו. ידעתי וחשבתי ואמרתי את זה כל הזמן, אבל קצת כמו מאמננו אוקטאי מחמוטי, שאגב עושה עונה אחת יותר מדי במועדון והיה צריך לעזוב בקיץ, חשבתי שאפשר יהיה לבלוע את צפרדע ג'נקינס ולהישאר בחיים. מתברר שנחנקנו.

בלי קשר, קשה לצלוח בית שנמצאות בו גם פנתינאייקוס וגם ברצלונה. פנתינאייקוס היא המועמדת הראשונה שלי לזכייה השנה ושום דבר לא ימנע ממנה להגיע לפיינל פור, גם לא פניקס סאנס. היורוליג רוצה אותה שם, היא מוכרחה להיות שם והיא תהיה שם. ברצלונה? יותר טובים ממה שזה נראה. בהרכב מלא, עם קאסון וכל אלה, עם הכנה נכונה וראויה, הם יכולים לנהל משחק של בראש בראש עם כל קבוצה באירופה.

בקיצור, חטפנו 27 בראש במשחק הראשון של הטופ 16 באתונה, הפסד מביך ומביש, במיוחד אחרי הביקור הקודם שלנו ביוון, בו הפלאנו לעשות מול רבי פנחס הגרשוני שנותר המום וחסר תשובות. אולי למד אותנו האוברדוביץ' יתר על המידה, מה אני יודע. ג'נקינס היה היחיד שקלע וסיים עם 21. כל האחרים עם 4, 5, 5, 4, 5. זו צורה זו?

היה לנו גם את לארון פרופיט בדרך והוא שוחרר, כי אנטוניו גריינג'ר חזר. ואולי זו הסיבה – שחקן היה פצוע עונה שלמה וחזר פתאום לטופ 16 חלוד ולא בכושר. אסור, אסור לעשות דברים כאלה. והנה, יחד עם גריינג'ר אנחנו כבר 0 מ-3.

הכל הדרדר אחרי הפסד באתונה. חזרנו הביתה ואוי לבושה: הפסדנו בארבע הפרש אחרי הארכה לפרוקום סופוט (והיה כבר 11 להם בסוף הרבע השלישי), אותה קבוצה שכבר כמה שנים מנסה לעשות את זה ולא מצליחה. חוסיין בשוק הביא לנו בראש 14 ו-6 והגשים את חלומו לנצח את פילזן באבדי איפקצ'י. או יו יו יו יו יו יו יו יוי – חוסיין בשוק. אבל הוא כבר לא שלנו, אז לא נריע לו, בעצם.

נסענו לברצלונה, ג'נקינס כבר לא היה וצ'נק אקיול הושעה, לא עקבתי כל כך ואני לא יודע לספר בדיוק למה (בחייכם, אל תגזימו נו, תיכף הילדים חוזרים). עשינו משחק צמוד, הגענו לשיוויון 59-59 אחרי שלושה רבעים ואז, ברביעי, ניגפנו כאילו חטפנו מגפה. פיייי קיבינימט.

חטפנו 39 נקודות מנבארו ולאקוביץ', שני מנוולים שביום טוב עוד יכולים לגנוב את אליפות היורוליג (תארו לכם את לאקוביץ' מגיע לאתונה ולוקח לאוברדוביץ' את הגביע מתחת לאף, אחרי שברח לו בקיץ לברצלונה).

בקיצור, מצבנו על הפרצוף. לא נכחיש זאת. תם ונשלם סיפור העלייה להצלבה. פנתינאייקוס וברצלונה יעלו, אנחנו נמשיך להילחם במנוולים למיניהם דוגמת קוטלואי וטורצ'אן כמדי עונה על תואר האליפות בטורקיה, ואו שנוכל להם או שלא, אבל לא לזה ציפינו, רבאק.

לשנה הבאה בפילזן הבנויה, ועם שינויים ממשיים ומאסיביים בסגל, כן?