שלום,

אהבתי מאוד את האתר, אך מה שחסר לי הוא תרגילים של קבוצות, או אפילו סתם תרגילים באופן תיאורטי. בכל אופן אחלה אתר, יישר כוח.

אריאל

תודה-תודה חבר, רק שאני באמת לא חושב שאפשר להעביר את מלוא המשמעות של תרגילים מקצועיים באתר מהסוג הזה (שהוא יותר הגיגי-חגיגי), ובטח באמצעים שעומדים לרשותי. אם היתה לי איזו תוכנית טלוויזיה, אז אולי שם, כי זה היה נראה הרבה יותר טוב. אבל אין לי.

שלום,

פלא שנבן ספאחיה לחוץ? לילות כימים וחדשות לבקרים מכנים את מאמן מכבי עלית בכינוי "הספחת", שהיא כידוע מעין מחלת עור כרונית. פלא שהבחור החביב נהיה קצת לחוץ?

שי

כן, יש בזה משהו. קודם כל, זה לא מכנים. זה אנחנו מכנים, כאן, אצלנו. ואפילו הייתי אומר אני, אבל זה כבר מסוכן מדי שמא יגיע המאמן הקרואטי עד לסף ביתי ויתבע את עלבונו. האמת, בדקתי קצת בגוגל לראות תמונות של ספחת. שמע, זה ממש לא סימפטי וכנראה שנעשה לו כאן עוול מתמשך, אבל אני באמת לא אשם שהוא יצא לאוויר העולם עם שם כזה ובא לאמן בישראל, מבלי לקחת בחשבון את תוצאות הלוואי שעלולות להופיע. בגדול, קצת לא נעים, קצת לא נעים. אתה צודק. אבל תגיד רגע, אם נקרא לו כאן רק ספאחיה, כמו שצריך, אתה חושב שהוא יתחיל להראות כדורסל גדול ולנצח ב-15 הפרש כל משחק?

כבוד הנשיא, יו"ר הדירקטוריון וממנה שוטה הנבואה,

לסיכום, על שום אפרוריותו והלמל"מ (לא מזיק לא מועיל) הכללי שבו, וחוסר יצירתיותו, אני יוצא מכאן בקריאה נרגשת להדביק לבחור את הכינוי "הפקיד".

גל

חייכתי חיוך רחב כשקראתי את המייל שלך, ועל אף שברוב המכריע של המקרים אני לא מקבל כינויים במחוץ אלא ממציא אותם בעצמי, יש משהו מאוד מדויק בתיאור שלך. הייתי מוסיף ואומר, שיש בו עוד משהו רק שאני עדיין מתקשה לעמוד על תיאורו המדויק. משהו בעיניו הכחולות והיפות, כביכול, לא מתחבר לי לגוף עצמו. בקיצור, קח את העיניים היפות שלו ותלביש אותן על מישהו אחר, וזה ייראה הרבה יותר טוב מאשר אצל ירטין. המבט שלו משדר הלם מוחלט, קשה לי להסביר למה, אבל זו התחושה שאני מקבל.

הפקיד אתה אומר? יכול להיות, יכול להיות. שמע, הוא הרי לא יהיה פה יותר מאשר בחודשיים וחצי הבאים, אז לא בטוח שצריך להמציא לו כינוי. כינויים אתה נותן לאנשים שנמצאים כאן שנים, יו נואו. אבל הפקיד זה ממש ממש ממש לא רע, וייתכן שאשתמש בו (ואתה מוזמן גם במיילים הבאים שלך), אם כי לא אכניס אותו לרשימת בעלי הכינויים, ברשותך.

אהלן ערן,

שלום,

התפלאתי קצת על האייטם של דובי יעקובוביץ' (האנאלפבית'), בנוגע לחוק הרוסי. האייטם מתיימר להציג תמונה סטטיסטית שכביכול תפריך את הטענה לפיה החוק הרוסי אכן תרם לדקות המשחק של הישראלים. התמונה הסטטיסטית המוצגת היא כמובן אינה נכונה, וכמו כן ההסברים שנותן יעקובוביץ'.

אפרט: ראשית, אי ההכללה של שחקנים שלא שיחקו בליגה שנה שעברה היא טעות המעוותת את התמונה. מדוע? משמעותו של החוק הרוסי היא בכך שקבוצה תצטרך להחזיק יותר ישראלים בסגל ומכאן שתוספת השחקנים כדוגמת גוני יזרעאלי ודרור חג'ג' היא חלק מהעניין, ואין להתעלם ממנה. כך שאי הכללת השחקנים החדשים בטבלה היא טעות סטטיסטית המעוותת את התמונה.

שנית, יעקובוביץ' טוען שהקפיצה האדירה בכמות דקות המשחק של עמרי כספי, איציק אוחנון, רביב לימונד וגיא קנטור נובעת מזה שהם שחקנים אדירים שסתם בוזבזו על הספסל. מסכים עם כל מילה מלבד זה, שבלי החוק הרוסי הם היו נשארים על הספסל (אולי חוץ מכספי שהוא מעין פרויקט כמו ליאור אליהו). למה? ככה, כי ככה הדברים עובדים כאן. לימונד התייבש שנתיים וחצי על הספסל של ירושלים, אוחנון בכלל נעלם והחוק הרוסי פתאום נתן להם במה להראות את היכולות האמיתיות שלהם.

לאור כל האמור לעיל, אני מצטרף לדעתם של האדונים ריגר, שלח ולביא ומביע את התנגדותי לביטולו של החוק הרוסי.

ועניין נוסף שמציק לי, שון קולוסון. ערן, כל הכבוד על הסיפור הזה איתו. כל פעם שאתה מביא עוד איזה סטטיסטיקה מטורפת שלו על איזה 17 נקודות ו-24 אסיסטים, אני פשוט מרגיש איזה מועקה גדולה בחזה על גודל הפספוס של השחקן הזה. נשמע לי סטאר-סטאר. אשמח אם תמשיך לעקוב.

יום נעים,

אסף.

כן, ברור שברגע שדובי שם כמה סייגים (ועליהם צריך להיות הויכוח, האם הם נכונים או הגיוניים, והאם ככה צריך לבדוק את ההשפעה האמיתית של החוק הרוסי), אז הנתונים משנים את התמונה. באופן אישי, קראתי כל כך הרבה ושמעתי כל כך הרבה על החוק הרוסי בזמן האחרון, שכבר שבעתי מזה לאללה ואני מבקש ממך חופש של מספר ימים מהעניין הזה, אוקיי?

אבל יש היגיון מסוים במה שאתה אומר, בגדול, ואני יכול להבין את הכיוון שאתה לוקח פה.

בעניין שון קולסון, אשמח להביא לך את הדאבל-דאבל הבא שלו, שיבוא, אני מניח, כבר בקרוב. המחזורים בצרפת מתקיימים מדי שבת, אז בוא נחכה עוד קצת.

ככה, נשיא יקר, ככה? ככה חולפת לה תהילת עולם? שמת אותי בלינק "אגדות מהלכות", נתת לי כבוד. ופתאום, בבת-אחת, הכל התהפך. אולי תרצה גם שאסובב את גבי כדי להקל על חדירת הפגיון שתקעת בו?!

פתחתי השבוע את הלינק החביב "חביב נולד", כדי לראות איזה צעיר-פעור תשלח לנו השנה למפגשי המחזור של חביבי הספרה (המתקיימים כל שנה במיקום סודי, אותו לא אסגיר). ייללתי על מורן רוט (אין לו סיכוי), פלטתי כדור צמר כשדפדפתי על-פני פניני הצעיר, אך אז לפתע חשכו עיני:

בראיינט מארקסון? איש-חתול קראת לו? על-סמך מה? על סמך דאנק של שתי שניות שראית בתירוץ העלוב לתקציר בערוץ הספורט? על-סמך תיאור בעיתון, שכתב ברנש המתכנה בשם הביזארי "בוזנק"? אבוי, אבוי למוסד הנשיאות. את הכינוי שלי הרווחתי בהרבה שנים של עבודה קשה, עת גררתי זנבי על אינספור פרקטים וליקקתי קערות דרך אינספור רשתות.

לא מספיק שבאו האלי ברי ושרון סטון והוציאו שם רע לחתולים באשר הם עם "קאט-וומן" המזוויע, עכשיו אתה בא לי עם המארקסון הזה? הגם אתה, ברוטוסלע? קודם כל שיחזיק כאן מעמד איזה עונה-שתיים, אחרי זה נדבר.

הצחקת אותי. איש-חתול. למה לא באמת.

דניס וויליאמס

שמע, על זה אפשר לומר רק דבר אחד. אם היה לי את השם והכתובת שלך, דניס, היית מקבל תיק ספורט ישר הביתה מתנת SPORT24, מה אתה אומר?

שלום,

נדמה לי, אף שאינני אביב לביא, שכשבראיינט מרקסון הגיע לפני חודש וחצי - חודשיים לקבוצה היה לו שפם. יש כבר אנשים שמשווים בינו לבין ספנסר האגדי בזמנו, במבנה הגוף ובתנועה החתולית. משום מה אני לא זוכר מה עלה בגורלו של השפם ואם הוא עדיין איתו. מבטיח לתת לך תשובה עד סוף השבוע.

אבי

אוקיי, תיכף סופשבוע. מחכה לשמוע ממך פרטים נוספים על אודות בראיינט מרקסון המסקרן.

היי,

אני מעיין שוב בספר מסביב לכדור (שבאופן כללי הוא החביב עלי בין הספרים שלך). הפרק האהוב עלי הוא זה שבו אתה ופאנל שופטים מדרגים את 50 השחקנים הגדולים ביותר בתולדות אירופה. עכשיו, בתחילת הפרק אתה מציין כי העלית רשימה של 265 שחקנים (לא כולל אילגאוסקאס) לבחירה מול הפאנל, כאשר אני סופר את כלל מקבלי הניקוד אני מגיע ל-132 שחקנים, מה שאומר שישנם עוד 133 שחקנים שהעלית לבחירה ולא קיבלו ניקוד.

האם תוכל לפרסם את שמותיהם של שחקנים אלו?

הרבה תודה מראש,

עודד

בגדול הייתי שמח, למה לא, אבל לך תמצא את זה עכשיו. מסביב לכדור נכתב לפני כמה שנים ואולי אפילו שמרתי כמה וכמה מהטיוטות ששימשו אותי במהלך כתיבת הספר, אבל אין לי ממש אנרגיות או זמן להתחיל ולחפש את זה (מה גם שיש סיכוי שלא שמרתי, ואז בכלל אני אתעצבן על עצמי שהקדשתי חצי שעה לפשפוש בכל החומרים מבלי למצוא כלום).

בקיצור, רעיון יפה. הביצוע (שלי, שלי, כמובן) לבקשה שלך, די כושל. אם יום אחד אתקל בזה אני מבטיח לך לחזור אליך עם הרשימה המלאה.

אהלן ערן,

אני מודה לך על התגובה מלפני כשבועיים בעניין היעדרותו של ליאור ליובין מהמגרשים. כמו כן, אני חייב לומר שאני מאוכזב מתגובתך בעניין. כתבת, ואני מצטט: "היתה עליו כתבה בסוף השבוע באחד המקומונים. לא קראתי אפילו, שכחתי מזה".

האמת שציפיתי לאיזושהי חקירה בנושא, אולי אפילו ועדת חקירה. הנה נעלם לו מהמסך אחד מגדולי השחקנים הישראלים בעשור האחרון, והוא פשוט דועך לו לאיטו אל עבר פרישה. מה עם קצת רעש מצידנו? איזושהי מהומה? מה עם הפגנות המוניות ברחובות מול עיריית תל אביב? (לא יודע, תמיד מפגינים שם).

האם סטנלי ברנדי, עם כל הכבוד, מצדיק מעקב קבוע וצמוד ולא צבר זה, בשר מבשרנו, אחד ממיטב לוחמינו? אתמהה ארוכות על כך, כמאמרך.

והנה מיני-סקופון קטן על ליאור, משהו ממש חם מהתנור. הוא נצפה לפני מספר ימים משוטט בסינמה סיטי. האם עבר לקריירה קולנועית? אני בטוח שגם שם יוכל להצליח. והאמת, שאם זה הייתי אני בעצמי רואה אותו שם, הייתי ניגש ושואל בפשטות- "מה איתך, ליאור?"

בשורות טובות,

יניב

שמע, אם אתה מתחיל איתי ב"ראיתי אותו בסינמה סיטי", אני אחזיר לך שראיתי אותו בהלוויה של אביו ז"ל של אפי בירנבוים. ולא, לא ניגשתי לשאול אותו. בקשר לכתבה ששכחתי לקרוא, דווקא ניסיתי לחפש אותה ולא מצאתי. כנראה שהלכה לאשפה יחד עם שאר העיתונים מבלי שהספקתי.

הבט (כמו שנהג לומר מולי קצורין), ליובין לא משחק כבר הרבה זמן. ברור לגמרי שמדובר בפציעות. הקאמבק האחרון שלו לא היה מוצלח במיוחד, הוא ניסה לשחק בצסק"א סופיה ולא הצליח. בנבחרת הוא קיבל מקום בסגל בעיקר על סמך מה שעשה בשנים קודמות ולא בחודשים האחרונים, והיה רחוק מליובין שהכרנו. מה לעשות, זה המצב. גם יואב ספר פרש לו ככה פתאום במין זליגה איטית ומתמשכת מבלי לכנס מסיבת עיתונאים או להזיל דמעה על הבמה. פשוט נעלם יום אחד ודי. וגם לגביו היה ברור שזה בא וקורה ומתממש. וזה אכן בא, קרה והתממש. בקיצור, אני יוצא מהנחה שליובין פרש, אבל בחר שלא להודיע. אשמח לגלות שטעיתי.

שלום,

כשלא צריך לנסוע חמש שעות למשחק חוץ נגד הפועל באר שבע, השן הרבה יותר משכנעת:

הפועל נצרת עילית 92 - מכבי הוד השרון 83

לנצרת עילית: אסף יגל 26 (8 אסיסטים), סטנלי ברנדי 26 (20 ריבאונדים, 9 בהתקפה, 3 חסימות).

דודי

והנה המייל השבועי הקבוע של דודי לגבי סטנלי שן זהב. רואה, יניב, כשהבן אדם דופק דאבל-דאבלים מדהימים מאוד ומדהימים במיוחד, אז יש מעקב. הרי לא היינו מלווים את סטנלי אם היה עושה 4 ו-5, אבל תראה את הקשיש והסבר פניך לו: איזה תותח, איזה אליל, הגם שסיכמנו שמדובר בליגה די מעפנה, כנראה, בסופו של עניין.

שלום,

נושא מעניין אני רוצה להעלות (כמובן שמעניין, אני הרי מעלה אותו, ואני כמובן משוחד כלפי עצמי), והוא נובע כתוצאה מצפייה במשחק בין ירושלים לז'לזניק.

בתור אוהד הקבוצה-של-יום-חמישי, שהשבוע היגרה לנו ליום רביעי, אינני אוהד את הקבוצה הירושלמית הגם שהיא קבוצת מקום מגוריי. לפיכך, אני מניח שמין המקובלות הוא שבמשחקים בין קבוצתי האהודה לבין האדומים אהיה כמובן לטובת הצהובים.

מכאן מתחילים מעט להסתבך - מכיוון שהקבוצה היא-היא היריבה מספר אחת של קבוצתי במאבק האליפות, אני מייחל להפסדיה בזירה המקומית גם במשחקים מול קבוצות אחרות. עד כאן אני מניח שמדובר בדבר לגיטימי.

אבל מה עם הזירה הבינלאומית? כשישבתי הערב לצפות במשחק, יחד עם זוגתי (ישנן בנות זוג שצופות עם בני זוגן במשחק הכדורסל) נתקפתי ברצון עז לראות את האדומים מנוצחים ומודחים מן הגביע. זוגתי הזדעזעה למשמע העניין, למרות שאוהדת הצהובים היא גם כן, וטענה שבשדות זרים - כל ישראל חברים.

מולה באתי וטענתי, שאומנם מדינה קטנה ומוקפת אויבים אנו, אולם שאיפתנו היא להיות ככל העמים. לכן די לנו עם הפרובינציאליות, והיידה היריבות הספורטיבית הבריאה. הרי אני לא מאמין שישנו אוהד אחד של ריאל מדריד, שמייחל לניצחונה של ברצלונה - בין אם בספורט בו מקפיצים כדור כתום, ובין אם בענף הביפ.

מה דעתך על הנושא, האם הצדק עימי או עם בת זוגי? אנא, הפעל את מלוא שיקול דעתך הנשיאותי ופתור את הסוגיה לרווחת הכלל ושלום ביתי הקט, לפני שאתגרש עוד בטרם התחתנתי.

משה

אהלן,

לכבוד הוא לך שיש לך בת זוג, זה לפני הכל. לא לכולם יש, אתה יודע. שנית, זה שהיא רואה איתך כדורסל, עוד יותר מכובד בעיניי, אבל תיזהר: גם רעיית הנשיא שיחקה אותה מתעניינת בכדורסל בחודשיה הראשונים עם הנשיא לעתיד, והיום זה לא מזיז לה את קצה הקצה של הקצה.

לגבי אהדה, רחוק ממני לאללה. אהדתי את מכבי ת"א כילד, בימים בהם היה ערוץ טלוויזיה אחד. לא ידעתי מה זה הפועל ירושלים או הפועל רמת גן או הפועל ת"א ונחשפתי לזה רק בגיל יותר מאוחר, משהו כמו 14-15. בהמשך הפכתי לעיתונאי ובאמת-באמת שאני נייטרלי לחלוטין. או יותר נכון: אלה לא מזיזים לי, וגם האחרים לא, שזה מין מצב בעייתי, כי היית מצפה שאני אומר לך, שבמסגרת של גביע אירופה אני אוהד גם את מכבי וגם את ירושלים וגם את גליל, וכל קבוצה ישראלית שמשחקת בחו"ל. במקום זה, נוצרה אדישות, משום מה. אולי תוצר של עיסוק יומיומי ארוך שנים בעסק הזה, סטייל הסנדלר הולך יחף. נטול אהדה אני, מה לעשות.

לגבי אם מותר לך להיות אנטי-ירושלים כשהם משחקים באירופה? לדעתי כן, הרי זה חלק בלתי נפרד מעניין האהדה לקבוצה שלך, לא?

אני אתן לך דוגמה פשוטה מעצמי. אם טרוויזו או פילזן משחקים נגד מכבי, אני חושב שאני יותר בעד טרוויזו ופילזן מאשר בעד מכבי (עד כמה שאני זוכר אך זה להיות בעד קבוצה כלשהי). מחפש קצת חידושים, שינויים, גירויים חדשים, למה לא?

זעזעתי את חברה שלך? זעזעתי את כבוד הקוראים? אבקש מחילה מהעלמה ומהעם היושב בציון.

לגבי :you will never walk alone

אוהדי סלטיק שרו את השיר לפני אוהדי ליברפול, למרות שנהוג לחשוב אחרת.

יש שיר מקסים של פינק פלויד שנקרא Fearless מאלבומם Meddle משנת 1971, שמשמיעים בו קטע של אוהדי ליברפול שרים את You will never…

וזה פשוט יפה. תעשה על זה חיפוש קטן. פשוט שווה.

ואם בר פינק פלויד, הנה מילים של שיר שלהם שלדעתי אוהדי מכבי ת"א מקדישים לקבוצה (או אולי להיפך).

One of My Turns

Day after day, love turns grey
Like the skin of a dying man.
Night after night, we pretend its all right
But I have grown older and
You have grown colder and
Nothing is very much fun any more.
And I can feel one of my turns coming on.
I feel cold as a razor blade,
Tight as a tourniquet,
Dry as a funeral drum.

Run to the bedroom,
In the suitcase on the left
You'll find my favorite axe.
Don't look so frightened
This is just a passing phase,
One of my bad days.
Would you like to watch T.V.?
Or get between the sheets?
Or contemplate the silent freeway?
Would you like something to eat?
Would you like to learn to fly?
Would'ya?
Would you like to see me try?

Would you like to call the cops?
Do you think it's time I stopped?
Why are you running away?

חזק אתה, אבי. חזק.

שלומות ונצורות לכולם. בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.