לא ברור כיצד, איך או למה, אבל לשמוליק ברנר יש מצח אגרסיבי. כזה שמתאים היטב לתווי פניו החדים והקשוחים, שמתאימים ללוחם בסיירת מטכ"ל. אולי בגלל זה ומשום כך, מצא עצמו ברנר בסיירת מטכ"ל של ליגת העל, הלוא היא עירוני רמת-גן, שמסתמנת כקבוצה שמתאימה לצלמו ודמותו של ברנר, גארד קשוח ובלתי-מתפשר שיחטוף גם זאפטה נוראית בפנים מאיזה קאמינגס מתוסכל, אבל לא ייכנע ולא ישקוט עד שייתן על הפרקט את טיפת דמו האחרונה. ועד כאן עם האנלוגיות המיליטנטיות.

כמו שיר הילדים הידוע "נד-נד, נד-נד, רד, עלה, עלה ורד", כך גם שמוליק שלנו (לא שלנו כמו במובן של רוז'ה-שלנו, אבל שיהיה): הבחור הנמרץ התנדנד לו בכיף בין הליגה הראשונה לשנייה במשך השנים, ירד עם קבוצות, עלה עם אחרות.

בין לבין היה גם חבר של כבוד בנבחרת העתודה שלקחה כסף באליפות אירופה, ויש מצב שהרביץ אפילו מדלייה פעם עם נבחרת הקדטים. נתקשה להתחייב על כך. בכל מקום תפס פיקוד או מנהיגות או הדבר הזה שלוקחים ולא ניתן במתנה. בחור רציני. ישנם הטוענים כי גם חביב מאוד על הנשים, שנאמר: "רוצי, שמוליק קורא לך, ושולח אלף נשיקות". כמה זמן עוד תיתני לו לחכות?

מספרים המספרים, שברנר הוא טיפוס אהוד במיוחד באזור הקריות, וברנר, בתחושה הדדית, חובב את הקריות בחזרה. לו היו קוראים לו יהודה, ולא שמוליק, כינויו היה מתבקש, למרות שגם "שמוליק איש קריות" זה בסדר, שהרי הבחור השתטח על פרקטים גם בקריית-ביאליק, שם גדל, גם בקריית-מוצקין, וגם בקריית-אתא. לכשיחליט לתלות את הנעליים הבלויות, בעוד אי-אלו שנים, ודאי יעשה זאת במדי קריית-גת או קריית-שמונה. או שמא קריית-ארבע? הלו, שמוליק, יש לך עוד הרבה קריות לכבוש.

עדכון ספטמבר 2011: שיחק במשך שנתיים בברק נתניה, כאשר את העונה הראשונה סיים כמלך החטיפות של הליגה ואת השנייה כמלך האסיסטים. היה רחוק מאוד-מאוד ממלך הסלים אמנם, אבל חזק במירוץ לתואר הנכסף 'חביב נולד'. עזב את נתניה וחתם אצל העולה החדשה מ.כ הבקעה, ואם נחיה גם נראה אם האחוזים ישתפרו ויהפוך לדמות כריזמתית.