יום אחד בהיר, לא הרבה זמן אחרי שפוטר מעירוני אשקלון, הפך רוני בוסאני לעוזר מאמן נבחרת ישראל. איך, מה, מי, למה?

אולי כי בעברו תקופות עבודה לא רעות באיגוד הכדורסל, כמו זו עם נבחרת הקדטים, למשל. אולי כי היה אחד המאמנים הפעילים ביותר בשנים האחרונות בליגת העל, בעיקר במאבקי הישרדות למיניהם וצבר ניסיון רב (והרי אין כמו נבחרת ישראל להתארח בטורנירי הישרדות למיניהם).

ואולי כי מאמננו הלאומי, הוותיק למדי, נוטה חסד לאנשי בעל רקע, רקורד, זמן התנסות בשטח עצמו ורוני בוסאני הוא אחד כזה.

היה פה, היה שם, עשה הרבה שנים כמאמן במכבי ראשל"צ, עבר בגבעת שמואל, גם ברמת גן היה, ונלחם כארי יחד עם כל המרקוס האטנים המנוולים למיניהם נגד הירידה בתקופתו ברמת השרון. ובסופו של דבר, נאלץ להיכנע.

איש עבודה, מן הסתם, שאחרת לא היה בנבחרת ישראל. מאמננו הלאומי אוהב כאלה, ולכן בחר בו מכל העמים, או לפחות מכל המאמנים הפנויים. מה גם שהשניים מגיעים מאותו מקור: מכבי דרום, קבוצת הבת של מכבי ת"א, שם הסתובבו שניהם כשהיו צעירים. היכרות ואמון הם גורמים שאין לזלזל בהם.

בוסאני, שפעם, ממש מזמן, הצטלם גם לסרט הקולנוע 'עיניים גדולות' בכיכובו של אריק איינשטיין המופתי, היה רכז צנום וכחוש עם ידית לא נורמלית לשלוש בעיקר, בקו ישר לסל. וואנס השארת אותו חופשי, היה משחיל לך צ'אקה על הראש.

לשיאו המודרני (אם כי כבר חלפו משהו כמו עשרים שנים מאז), הגיע בימיו בראשל"צ עם אנדרה ספנסר, ג'ינו בנקס, מיקי ברקוביץ' ועוד חבר'ה טובים. ראשל"צ היתה טובה ורצינית אז, ראשל"צ. היו ימים נאים.

קולו סמכותי, דמותו קטנה משהו. רבות שמענו על מעלליו בשוק המניות, בבנקים, בבורסה ושאר סיפורים מהתחום הכלכלי. שהרי יש עוד דברים בחיים מחוץ לכדורסל, לא? ובוסאני, ממש כמו בקלישאה, יודע בסופו של דבר באיזה צד של פרוסת הלחם מרוחה החמאה, או איך שאומרים את זה.

עדכון ספטמבר 2011: אימן את הנבחרת האולימפית של ישראל וזכה עימה באליפות טורניר ליגת קזינו-קיץ-כדורסל-עם-ארטיקים של 2011. באוניברסיאדה עצמה, שהיא-היא התחרות האמיתית לנבחרת הזו, סיימה האולימפית במקום ה-14 בלבד, אבל לפחות יצא לחבר'ה לראות קצת עולם ולהרביץ יופי של טיול בסין.