האם לכלול את דייויד בלות'נטל בלינק המשובח, או לא? זו אחת השאלות שליוו את רצף הקלדת המלים הזו, ובסופו שלב דבר הוחלט שכן. למה כן? כי יום אחד הוא יתרצה ובכל זאת יסכים לשחק בנבחרת ישראל.

יהודי-אמריקאי שגדל בלוס אנג'לס ועשה ארבע עונות מוצלחות בסאות'רן קליפורניה, מה שנתן לו לחשוב שהוא יוכל לממש חלום ולשחק בלייקרס. לא לייקרס ולא כלום. כטיפוס שאין לו בעיה של הזדהות וזהות, לא היתה לו בעיה לנסות את סקרמנטו בפרי-סיזן של 2004/05, אבל זה לא עבד.

הרבה לפני כן הביא אותו לכאן מאמננו הגולה, המשמש בזמנו החופשי גם כרדאר סקאוטינג. לא ברור אם בלאט קלט את בלות'נטל לראשונה במכללות, או שגילה אותו כאן בגיל 17 עם נבחרת ארצות הברית למכבייה, או שפשוט מצא חן בעיניו השם מאוד דומה (דייויד בלאט, דייויד בלות'נטל, תודו שזה לא מאוד רחוק), והוא החליט להביא אותו.

מפה לשם, הפך הפורוורד לשחקן של מכבי ת"א בקיץ 2002. ישב על הספסל לא מעט, ניסה להבין איך עובד כדורסל אירופי ואיך עובד הראש של מאמננו שאז היה עדיין כאן ולא גלה לשומקום. את הזבנגל'ה הוא הביא דווקא בעונה השנייה שלו, כשאת עמדת המאמן הראשי תפס רבי פנחס הגרשוני.

לא שהגרשוני גלגל לפניו שטיח ואמר לו: יאללה, עלה ורוץ. אבל בחלקים המאוחרים של העונה, כולל בגמר היורוליג ב-2004 עם 20 נקודות ב-17 דקות, בלות'נטל הראה ידית שלא מהעולם הזה. כזו שגם בלייקרס היו קונים בחדווה ובדיצה.

כל כך מסוחרר היה מההצלחה שלו, שהחליט שזהו, מעכשיו הוא יהיה שחקן NBA. ניסה, לא הלך. עוד לפני פתיח הליגה סקרמנטו שלחה אותו לחופשי והוא התחיל להסתובב באירופה בין סנט פטרסבורג של בלאט, בנטון טרוויזו של מסינה ואחר כך גם שתי הבולוניות. מהאחרונה שבהן, פורטיטודו, נזרק עוד לפני סוף העונה.

ואז, כשנשבר לו הזובון מאיטליה, החליט לחזור לישראל כי מכבי עשתה לו קווץ' מול הפרצוף והסבירה לו שכאן מקומו. עכשיו אולי לא יהיה לו נעים ממאמננו הלאומי, ובלית ברירה הנקניק הזה ישחק גם עם נבחרת ישראל.

רק דבר אחד הוא לא לקח בחשבון. שהוא יגיע למכבי ת"א ויגלה פתאום בחור צעיר, מקומי ומוכשר, שיושב לו על המשבצת וילך ויתפוס יותר ויותר דקות משחק. בינתיים, בלות'נטל חי עם זה בשלום. הכסף אותו כסף, נכון? אז מה זה כבר משנה, נו, 14 דקות או 22 דקות בערב זה אותו דבר.

עדכון ספטמבר 2011:
מאז שנכתב האייטמון הוא הספיק להפסיד את האליפות לחולון מסל בשנייה האחרונה, לשנות את שמו לבלו ולשחק שתי קדנציות בנבחרת ישראל. לפני כן
היו פה רעש ובלגאן לנוכח רצונו לשחק בנבחרת שבסופו של דבר הסתיימו בהתייצבות ויכולת טובה. בלו מהבודדים שבאמת הגיעו למשחקים, והפגין יכולת לא רעה בכלל באליפות אירופה בליטא.

קיץ 2012:

חבוב זה החליט לפרוש מכדורסל ולשוב לארצות הברית, בניסיון למצוא תכלית אחרת, יעד חדש, מטרה נשגבת בחיים. נכבדו על כך.