לעופר ברקוביץ' יש, כך נדמה לי על אף שאינני אביב לביא, נשמה גדולה וקצת תועה בחלל הכדורסל הישראלי. הוא זן קצת אחר של טיפוס המאמן הרגיל ואפשר להבחין בזה על פי הראיונות שלו וגם מבלי להכיר אותו מקרוב. ברקוביץ' מדבר דוגרי. אבל דוגרי-דוגרי, לא מתיפייף בדרך כלל, לא חוסך שבטו, לא מסתיר כאבו, לא משחק אותה כאילו הדרך עוד ארוכה ואפשר עוד לתקן אלא מנתח בבשר החי בו-במקום. בקיצור, מהמאמנים המזיעים האלה, יו נואו, שכמעט ומתעלפים עוד רגע על המגרש בשידור חי מרוב חום ועצבים. ובכלל, מבפנים הנשמה שלו בוערת, ואין מי שיכבה אותה.

איך מכבים אותה? הוווו, זו שאלה טובה. נותנים לו חוזה ארוך טווח בקבוצה כלשהי, ולצורך העניין גם שנתיים מלאות בחוזה שמקיימים אותו עד תום נחשב לכזה, ומאפשרים לו לעבוד כראות עיניו ובשקט.

גם כשהשאיר למשל את מכבי ראשל"צ בליגה בעונת 2008/09 אחרי תחילת עונה קשה מאוד ושני מאמנים שעברו שם לפניו, זיו ארז ומיקי דורסמן, החוזה שלו לא הוארך. היו מקרים כאלה גם במקומות אחרים. וברקוביץ', בלי לשים, כבר עבר לא מעט מקומות כמאמן ראשי. רמת גן, חולון, ראשל"צ, גבעת שמואל. מי יכול לעקוב.

החוזה הזה לשנתיים מלאות שלא מפרים אותו? אז זהו, זה פשוט לא קורה. קשה מאוד לעקוב אחר הקריירה של ברקוביץ'. האיש נע ונע ממקום למקום ולאורך השנים התקשה לחבר שנתיים רצופות באותה קבוצה. מזעיקים אותו להציל קבוצה כאן, להציל קבוצה שם ובדרך כלל הוא מצליח. במובן הזה הוא מזכיר במשהו את חנוך מינץ האגדי, שאחרי הרבה מאוד שנים על המסלול הזה נעלם ממפת מאמני ליגת קזינו.

זכור עדיין מבצע ההישארות ההרואי שלו בגבעת שמואל, עם טימי "המעלית" באוורס בעונתו הראשונה שם. גבעת שמואל הגיעה ממצב כמעט בלתי אפשרי בדרך לריצה ארוכה מאוד של ניצחונות, חלקם מאוד לא צפויים, בהנהגתו של ברקוביץ'. היה משהו-משהו, באמת. עניין שסידר לו את תואר מאמן העונה בסוף, לא? זה מה שאומר לי הזיכרון הנחלש. לא הולך להתעמת ולהתווכח איתו עכשיו.

הוא עבד בתחילת דרכו לצד בכירי המאמנים, ביניהם אפי בירנבוים וגם מאמננו שחור השיער לשעבר. הסתובב בחצי ליגה, אבל גם אחר כך, כאשר הפך למאמן ראשי ונדד עד לכדורסל נשים לרגע (אליצור רמלה) וכדורסל אירופי (עונה וחצי באראד מרומניה), וגם כאשר הצליח מאוד בקבוצות הקטנות שאותן אימן, הוא ידע שמכבי ת"א או הפועל ירושלים, נניח, לא יפנו אליו.

וזו לא רק רמת הכדורסל שיש לו או אין לו. זה גם הסקס האפיל החסר. האיש לא מלוטש, לא זהיר בלשונו, לא תמיד מתנהל על פי הספר ביחס למעסיקיו ולא מופיע בטלוויזיה. מתי שמעתם אותו מפרשן משחק בערוץ הספורט בין לובליאנה למלאגה, או אשדוד נגד בנות השרון או כל דבר אחר? הוא לא ד. שמיר, הוא לא עודד קטש, הוא לא אפי בירנבוים, הוא לא גור שלף או מאמננו הלאומי ולא מזמינים אותו לאולפן.

ברקוביץ' הוא מאמן ליגה שחי על התפר שבין יש עבודה לאין עבודה. לתחושתי, מחמיצים כאן מאמן מצוין. יכול להיות שעכשיו הוא כבר כל כך מתוסכל ומבואס מהקטע הזה, שדי חיסלו אותו כבר מבחינת אנרגיות ותשוקה להמשיך הלאה ואיכשהו הוא כבר מגשים את הנבואה המרה בכל פעם שהוא נכנס לתפקיד. אז ברקוביץ', ככל הידוע, פנה לפני מספר שנים לכיוון מקביל והלך לנהל בית ספר לכדורסל בנס ציונה. שם, לפחות, מעריכים אותו מאוד. אהה, וגם משלמים. בזמן.

גם כאן בכדורסלע-האתר הוא מוערך למדי, ועל כן ועל סמך הדברים ומשום מכך ובעקבות זאת הוחלט להעניק לו ערך ולהנציח את שמו בכבוד רב.