מה אני זוכר מניב בוגין? הובלת כדור, צ'אקות לשלוש, קור רוח, יד שמאל, יד שמאל, יד שמאל, מסירה פנימה לגבוהים, קצת איטי, בחור חכם, לא הכי פיזי בעולם, בחור שקט על המגרש ומחוץ לו. בטח אחד הראשונים ששיחקו עם עדשות. סתם השערה.
ועכשיו אני נזכר, שכשהייתי צעיר מאוד החליט אחד המאמנים שלי במכבי פ"ת, שנכון לאותו זמן אני מזכיר מאוד את ניב בוגין במראה וגם בשקט ובחוכמה על המגרש (סליחה על פרץ הצניעות, אבל ככה הוא אמר מלה במלה, נו. הוא נהג להוסיף: "הלוואי שתהיה שחקן כמוהו". טוב, לא יצא.
לאחרונה ובסמוך לכתיבת הערך (מרץ 2011) הופיע פתאום בוגין, יליד 1960, באולם הפועל חולון בו עשה את עיקר תהילתו, כאורח של מנהלת ליגת קזינו והעניק את פרס מאמן ושחקן החודש לדני פרנקו ומורן רוט, ממשיכי דרך. היה נחמד לראות אותו. תמיד נחמד. מסוג האנשים שאפשר היה לדבר איתו בגובה העיניים ובמקביל להעריך אותו מאוד ולהביט גם מלמטה למעלה. מן דור כזה, יו נואו.
עלה מהנוער יחד עם ישראל אלימלך ואבי מאור, ולימים שיחק בקבוצה שהלהיבה רבים בזכות הסגנון והעובדה שכמעט כל השחקנים המובילים היו תוצרת בית. לאורך השנים שימש גם כקפטן הקבוצה והמשיך את הקריירה במכבי רמת גן, רמת השרון ומכבי ראשון לציון.
אבל רגע, למה לרוץ. 13 עונות רצופות שיחק בוגין בחולון, החל מ-1979 ועד 1991. ימים אחרים לגמרי, ימים בהם גאוות יחידה והזדהות עם מועדון הם אלמנטים מרכזיים מאוד. רק אחר כך עשה את העונה היחידה ברמת השרון, את העונה היחידה עם רמת גן ואת השתיים בראשל"צ, לפני שחזר לעונת סיכום ופרידה מהקריירה בחולון וסגר מעגל. קלאסי, קלאסי, קלאסי, וככה צריך להיות.
18 עונות בליגה הראשונה, 3,848 נקודות ומקום 40 בערך בדירוג הקלעים של כל הזמנים בליגת קזינו לדורותיה.
אחרי הפרישה מליגת העל המשיך לשחק קצת בליגות נמוכות, והעלה יחד עם מוטי דניאל את אליצור חולון לליגה הארצית.
הרביץ 25 הופעות בנבחרת ישראל, קלע 85 נקודות. בקצב המשחקים של היום, מדובר בשני קיצים אינטנסיביים, כולל משחקי הכנה. קל יותר כיום לצבור הופעות בינלאומיות, לא נכחיש זאת.
15 שנים אחרי פרישתו הוחלט בכדורסלע-האתר, באיחור ניכר, להעניק ערך על שמו של בוגין. שחקן נהדר, אחד הטובים בתולדות הפועל חולון והכדורסל הישראלי. כבוד הוא לנו. כבוד גם לו.