הווווו ארל וויליאמס האגדי. האיש שהותיר אותנו נפעמים בצעירותנו, האיש הסוער שזעם וכעס ורב ודרס כל מה שמי שהתנגד לו או איים עליו. האיש שרדף אחרי אולסי פרי, או שמא היו אלה הוא ואולסי עצמו שרדפו אחר שמואל נחמיאס אי-אז בימים. כמה סיפורים יש על ארל וויליאמס. כולל העובדה שבמשך שנים רבות נקרא אביו של הנשיא בפי בני ביתו 'ארל' סתם ככה מתוך חיבה. היו ימים.

מה הוא עושה כאן ב"זה א-ב של כדורסלע"?

שאלה טובה היא זו וגם תשובה ברורה יש לה. וויליאמס שיחק כאן על תקן מתאזרח בחלק גדול משנותיו ומתאזרחים ישראלים, יו נואו, נכללים בלקסיקון. זרים, לעומת זאת, לא.

איפה היה ומה עשה? בואו נעשה תקציר, יען כי האיש שיחק כדורסל 20 שנה בערך ועוד נצא מזה פסיכיים. אז ככה: שיחק ב-NBA בקבוצות שונות והתברבר איכשהו על פני ארבע עונות. אחר כך הגיע משם לאולוויק שטוקהולם והצטרף למכבי ת"א. הרביץ שלושה גמרים אירופיים, אחד הפסיד נגד ריאל, אחד לקח נגד בולוניה ובנוסף הפסיד לקאנטו. בעונה הרביעית והאחרונה שלו במכבי הוא לא הגיע לגמר. נו, קורה.

ובואו לא נכחיש, גם לא נעלים ולא נסתיר, את הניצחון שלו עם מכבי רמת גן על אטורה מסינה הצעיר בתחילת דרכו בגביע אירופה למחזיקות גביע אי-אז בתחילת התשעים. קראו לו ארל דה טווירל, קראו לו. הוא נעזר לרוב בריקוד המחוגה לפני ביצוע ההוק-שוט, ריבאונדר באמת-באמת חייתי, כולל נפנוף המרפקים לכל עבר בנחיתה. כאריה שואג היה. וגם עיכב בכוונה את המתפרצות של מיקי-מוטי לא פעם, כי פחד שאם ישחרר כדור מהר לא יראה אותו בחזרה. ידע מה שהוא עשה. ובנוסף, היה לו קצת קשה לעלות להתקפה בקצב מהיר. נהג להרכין ראשו כלפי מטה ולדחוף את עצמו בכוח, כעגלה עם סוסה במעלה ההר, עד שהתנחל בצבע, נשען על שומריו וביקש את הכדור כדי להרביץ עוד שתיים. ואם לא שתיים, אז החטאה-ריבאונד-החטאה-ריבאונד ואז שתיים. איך חשבתם שהגיע ל-20 ריבאונדים במשחק? בדיוק בדרך הזו.

רגע, רגע, לעצור הכל: תביטו בו טוב ותגידו לי: הוא לא מפחיד אתכם בזה?
את האמת.

היידה, ממשיכים. העניין הוא שאחרי הקפיצות בין מכבי ת"א לאיטליה (ברינדיזי ויוגה בולוניה, אני זוכר בעל פה, לא להאמין, כה גדול היה ארל בזמנו שכל פרט עליו תועד ונשמר), הוא שיחק כאן בסופו של עניין למעט שנים. היה בהרצליה, היה בחולון, היה בהפועל ת"א, במכבי רמת גן, באליצור רמלה (לדעתי עם וובסטר ומקנזי האגדתיים-משהו). זוכר אותו גם במכבי ימק"א נצרת אפילו לעת זקנה, כאשר כתבנו אליאס חורי אשר על המגזר מתאר בעליצות עד כמה גדולה התכונה בעיר עם בואו של הארל.

איי איי איי. אתם מדברים על כל מיני ד'אור פישר וכאלה. מיהו ומהו פישר האנמי לעומת ארל תאב החיים, תאב המשחק, רודף הצדק ומעורר השערוריות כאחד? אליל היה. נשוי לישראלית האיש, אגב.

לימים, כשהוא קשיש אף יותר מסר ש. הרמלין ומגיע לעוד אחד מהאיחודים הטלוויזיוניים של ותיקי מכבי ת"א, אמר ארל כי בכוונתו לעלות לארץ ולקבוע את ביתו בישראל. אמר, וואלה אמר. אבל בואו נגיד בזהירות שהיה משהו מוזר בעיניים שלו שגרם לי שלא להאמין לו, אוקיי? בפעם האחרונה ששמענו ממנו, שזה היה פחות או יותר בביקור ההוא מ-2003 נדמה לי, על אף שאינני, הוא סיפר שהוא מורה בניו ג'רזי. מורה למה אני לא יודע, אבל ארל וויליאמס מורה - זה באמת נשמע הכי ביזארי שיש.

אבל שיהיה, למה לא, למה לא. נשאר רק לקוות שהוא לא מפחיד את התלמידים עם הקול הנמוך מים המלח שלו, שגרם לאורך השנים לכתבים רבים להימנע מלפנות אליו מלכתחילה.

לכבוד גדול ואדיר הוא לנו להכניס את ארל וויליאמס חסר התקדים, באמת חתיכת איש ושחקן, אל מילון הערכים של "זה א-ב של כדורסלע". וזה קורה עכשיו, משהו כמו 15 שנים מאז פרישתו. כנאמר בכתובים: אף פעם לא מאוחר, יו נואו.