מאמן ותיק-עתיק שנפלט למעשה מהליגה הבכירה ולא עובד בה כבר די הרבה שנים. ברם אולם, לא עובדות מצערות אלה יגרמו לנו לשכוח תקופות יפות שלו עם הפועל חיפה, או שמא היתה זו מכבי, או אולי בכל זאת הפועל.

בשבילנו, יושבי תל אביב הכרך, ורשיצקי הוא חיפני גאה ובכיר ולא משנה אם היתה זו הפועל או מכבי, או מ.כ, שמא בכלל אליצור. טוב, נו, בהפועל עשה את שנותיו הגדולות עם רולנד יוסטון, ג'ים יוסביץ' ושאר אנשי הכרמל המוריק, האין זאת?

יום אחד, אי-שם לפני 15 שנים בערך, הגיע ורשיצקי להפועל ת"א ולאוסשיקין המהביל. היה זה שוס בשעתו. חיפני בכיר שכמותו, הכיצד העז לחצות את הקווים ולהגיע לעיר המיוזעת?

היתה זו אמנם עונה ככה-ככה, אבל הוא-הוא זה שהביא לכאן לארץ את קינג דייויד הנדרסון חסר התקדים בשעתו, ועל כך נודה לו אישית ופומבית כאחד. איזה אליל היה הנדרסון ואיזה אליל הוא ורשיצקי, על שהביאו אלינו.

פעם אחת, לפני איזה משחק חשוב, הדליק לו נשיא הסיפרה מדורה כלשהי ב'מעריב'. ורשיצקי, שבתוכו רך הוא כחמאה ובחוץ קשוח כקליפת אבטיח, כעס וזעם ולא מיהר לסלוח. "אבל למה לפני משחק?", נבח על הנשיא הצעיר, אם כי בסופו של דבר התרצה.

קולו ייחודי, מונוטוני וצרוד, הבעותיו מוטרפות משהו. יתכן, אם כי קשה לומר זאת בוודאות, שמדובר בסופו של עניין בסוג של אפי בירנבוים, רק חיפני. לימים הפך לפרשן רדיו או אולי פרשן טלוויזיה בערוץ נחבא אל הכלים כזה או אחר. אף את מכבי כרמיאל אימן, מספרים לנו, ועוד כמה קבוצות בליגה השנייה והשלישית.

יום אחד נשב איתו ונשמע סיפורים מענגים על שנות השמונים של הכדורסל בחיפה, כי קרוב לוודאי שלא יהיו לו בשנים הקרובות סיפורים טריים לספר לנו מתוך חדרי ההלבשה של ליגת חרטאבונה.