"אתה חברים, אתה?", פנה אלי אי-אז בימים ראדיסב צ'ורצ'יץ', עוד בטרם ניתן לו מעמד של ישראלי. "אתה חברים, אתה?" תמה, ועברו כמה שניות עד שהבנתי את כוונתו. אכן כי כן, הקשר בינינו נותק במידה כזו או אחרת מאז היכה צ'ורה-צ'ורה את אלי סהר באחד האימונים של מכבי ת"א. אימון שנכחתי בו, וישבתי הכי קרוב שאפשר למקום האירוע. ושאר פרטי הסיפור ההוא מונצחים בספר האגדי "מסביב לכדור". ואם לא קראתם אותו עדיין זו בהחלט סיבה טובה להתבייש.

ואז הוא בא פתאום, לא זכור לי מתי והיכן, עם ה-"אתה חברים, אתה?". כלומר, משהו בנוסח: 'ככה אתה מזניח אותי, אה? הפסקת להתקשר, נעלמת לגמרי. זה נקרא אצלך חברים?' עניתי מה שעניתי, לא לגמרי זוכר, והקשר השוטף ביני לבינו כעיתונאי אל שחקן חזר להיות תקין.

לא אשכח גם כיצד חבט בראשי בסוג של ידידות, כביכול, רגע לאחר הפסד שובר לב בנקודה נגד פנתינאייקוס באתונה. "אחחח", הוא אמר לי, "איך הפסדנו את זה?", והרביץ לי צ'פחה בראש במקום לחבוט לעצמו במצח.
העיקר ששרדתי את זה.

הוא אחד מאותם אלה שאיך לומר בצניעות, שיניתי לו את השם כאשר הגיע לכאן לראשונה. כשצ'ורצ'יץ' נחת בארץ אי-אז ב-1994 והצטרף למכבי ת"א העיתונים כינו אותו רדיסלאב או ראדוסלב. על 'ראדיסב' אף אחד לא חשב אז, גם לא על 'צ'ורה'. אני זוכר עדיין את הראיון הנרחב הראשון שלי איתו זמן קצר אחרי שהגיע, וצילום בו הוא שרוע על ספת עור שחורה ומעין בלון יוצא מפיו ובו כתוב: "קוראים לי צ'ורה".

סוג של חשיפת הכינוי שלו ביומיום, שאחר כך ליווה אותו גם כאן בכל רגע ורגע. אף אחד לא רצה להתעסק עם השם המסובך הזה, צ'ורצ'יץ', ולכולם היה לנוח להסתפק בצ'ורה.

כך או אחרת, אחרת או כך, מה הוא עושה כאן בכלל? אהה, זה פשוט. הלינק המשובח 'זה א-ב של כדורסלע' מכיל בתוכו אך ורק בעלי אזרחות ישראל וצ'ורה, כזכור או שלא, שיחק גם על תקן ישראל בסיום הקריירה שלו במכבי ת"א (2001/2002) לפני שפרש. קודם לכן הוא הופיע גם כזר ואחר כך גם כבוסמן, ובסיום, כאמור, כישראלי. ונדמה לי על אף שאינני אביב לביא, שהוא היחיד שהחזיק בשלושה סטאטוסים שונים באותה קבוצה.

צ'ורה-צ'ורה שיחק בתשע קבוצות בקריירה שלו: צ'אצ'אק, לובליאנה (חמש עונות), אודינה, דאלאס מאבריקס, ססארי, מכבי ת"א בשתי קדנציות, הפועל ירושלים, טובורג איזמיר ופנרבחצ'ה. המאמנים שלו בישראל היו קצורין, שרף, קליין ז"ל, גרשון, בלאט ובירנבוים. עם כזה רפטואר לא ברור איך לא נפגשתי איתו עד היום לאיזה ראיון רציני במיוחד, משהו בסטייל של פרק לספר, יו נואו, עשרת אלפים מלה כזה, לא איזו חרטאבונת-עמוד בעיתון. עוד יבוא היום, בלי נדר.

האיש השתייך לנבחרת יוגוסלביה שזכתה במדליית זהב באליפות העולם בארגנטינה ב-1990, אחרי ניצחון בגמר על ברית המועצות 75:92. צ'ורה לא שיחק הרבה באליפות הזו (אני מניח בלי לבדוק שדיוואץ' וסאביץ' שיחקו לפניו), אבל זהב הוא זהב, יו נואו.

צ'ורה היה גם שחקן העונה באחת משתי העונות שלו בהפועל ירושלים לקראת סוף העשור שעבר, והתפרסם כמובן בזכות אותה 'פרשת הפיצה' שבה התארח בביתו של מוני פנאן, מנהל מכבי ת"א, יריבת ירושלים בגמר הפלייאוף, ערב המשחקים וסגר כביכול על הצטרפותו העתידית לקדנציה שנייה במכבי. או משהו כזה, נו.

לא תישכח לעולם, כנראה, תגובת אוהדי ירושלים באחד המשחקים שהתקיים במלחה בעונת 2000/01, כאשר צ'ורה חזר לקדנציה השנייה בת"א. אוהדי ירושלים נופפו לעברו של צ'ורה-צ'ורה בעשרות ואולי מאות מגשי פיצה ריקים מקרטון. כאילו באו לומר: 'לך, לך חפש'.

לפני סיום צריך לומר, שהיו שני צ'ורה. החבית השמנה שהגיעה לכאן לראשונה למכבי ת"א, והאיש החטוב והשרירי במיוחד שהופיע כמה עונות לאחר מכן בהפועל ירושלים ועד לסיום הקריירה שלו בזכות דיאטת-רצח. הצילום שמופיע כאן מתקופתו באיזמיר שייך לצ'ורה השני.

נו, והרי מפה לשם זו הרי לא ממש כתבה אלא רק ערך וכבר חציתי מזמן את גבול החצי קילו טקסט. זמן לעצור. נברך את ראדיסב צ'ורצ'יץ' על הצטרפות מאוחרת למילון הערכים של כדורסלע-האתר. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא אמרו חכמינו. וכרגיל, צדקו.

ועוד על האיש תוכלו לקרוא גם בלינק הנאה 'סוסוני היאור'