הנה האיש שזכה לכינוי הארצישראלי ביותר – "ציון", שהוענק לו על-ידי רבי פנחס הגרשוני. לא בדיוק ההגדרה של מלח הארץ הוא ציון זה, אבל אחלה בחלה שחקן שבעולם לפחות בימים שמותניו היו בכוחו. האיש הכיר (ועדיין מכיר, כנראה) כל אינץ' וסנטימטר באזור הצבע, וידע לתמרן היטב את זרועותיו הארוכות ורגליו הדקיקות-משהו בין כל אותם נפילים ובני-ענקים המתגוררים באותו אזור.

גם קליעה מחצי-מרחק חלקה יותר מתחת של תינוק החזיק (ועדיין מחזיק, כנראה) באמתחתו, וגם חוכמת משחק בסיסית שלא רואים הרבה אצל שחקנים גבוהים שחושבים בדרך-כלל רק על דבר אחד. לא, לא סקס – זריקה לסל. ומיהו הפוחז שזרק לחלל האוויר את השם ג'יימי ארנולד?

לא נמנה פה את כל האקסיות של ציון, שרבות הן כחול אשר על פני הים. רק נזכיר כי בצעירותו עמד במרכז סקנדל גדול בין מכללות אילינוי ואיווה שרבו על שירותיו, מה שנקרא. פרטים? חפשו בגוגל או משהו. אחר כך הוא נכנס לספר השיאים של מכללת אילינוי, כשסיים את התקופה בה כקלע הבולט בתולדותיה. בעקבות ההצלחה הוא נבחר בידי דאלאס מאבריקס כמספר 28 בדראפט 1994, הלו. לא פחות וגם לא יותר.

האיש חרש את ספרד, עבר גם בטורקיה, הבליח בראשל"צ, שבר צלחות ביוון, הפתיע לרגע בצסק"א סופיה ובגבעת שמואל ועוד קודם לשתי אלה עבר במכבי ת"א, שם קיבל אזרחותו (אתם לא מופתעים, נכון?), וזכה בצמד אליפויות אירופה. כעת הוא במכבי חיפה מהליגה הלאומית, נהנה משנת פרישה (?) שקטה ונעימה. אה, ואם כבר אקסיות, איך אפשר בלי זה: האיש נשוי לדפנה יפת המראה, אקסית של השריף דייויד ת'רדקיל האגדי. כבוד גדול הוא זה.