ברנש תמיר כעמית הוא עמית תמיר, למרות שהרושם המתקבל כשצופים בו משחק הוא שהאיש היה מעדיף להיות קצת פחות תמיר, ובתפקיד אחר על המגרש. שוטינג-גארד, למשל.

תמיר מחזיק בארסנלו כלי נשק ייחודיים במיוחד, שמבדילים אותו משאר גבוהי-תמותה: יכולת מסירה מן המשובחות ובעיקר קליעה חלקה ויפה מבחוץ. למרות שיש לו גם מה למכור עם הגב לסל, הוא בדרך-כלל בוחר לעמוד על קשת השלוש ולהתנהל משם. נפש של גארד, יו נואו.

עבור אוהד הכדורסל הישראלי הממוצע, מדובר בבחור אניגמאטי למדי: מצד אחד, הוא כבר לא ילד, ומשחק כמה שנים טובות בנבחרת הלאומית; מצד שני (והמשפט הזה כבר נכתב כאן בעבר), כל פעם שהוא מתראיין ומוציא מפיו מילים עבריות כשרות למהדרין זה נשמע מפליא ומוזר כאחד.

ככה זה, כנראה, כשאתה משחק אצל כל העולם, אשתו, פילגשו וחמותו ורק לא בישראל. מה כל-כך רע בנו, תמיר? שכחנו לשים דאודורנט או משהו? בוא, בוא קצת לכאן. נעגן בחוזה שלך 8 שלשות למשחק, רק תבוא. שנשזוף בך עינינו קצת. למה שרק הגויים ייהנו?

אופס, עם סגירת הגיליון, הנ"ל חתם פתאום בחולון. וזה אפילו חרוז.