אין מה לדבר - צודק אלעד זאבי. צודק מאוד אלעד זאבי. צודק מאוד-מאוד אלעד זאבי. גם בדרך כלל, ובמיוחד בטורו האחרון. אנחנו על הפנים בכל כך הרבה דברים במדינה הזו, בטח ובטח מבחינת ליגת העל, ובטח ובוודאי שבטח מבחינת המדבר הלשוני, בו נודדים מרואיינינו עוד מהימים שבכדור היה חור.

הלא כבר נאמר ונכתב מאות פעמים ובכל מקום אפשרי, אפילו כאן במדור, כי למעט חריגים יחידי סגולה (וייזכר לעד: "פיני, אתה מתכונן לקרב המוחות מול צביקה?" "מי זה המוח השני?"), המקסימום שנקבל זה "זה ניצחון חשוב, שמוכיח שאנחנו בדרך הנכונה", "הקבוצה התחברה לא רע", "השחקנים מילאו את ההוראות", "היתה לנו הכנה טקטית יוצאת מהכלל", "אנחנו מסתכלים רק על המשחק בשבוע הבא", "לקחנו זריקות טובות אבל הן לא נכנסו", וכמובן, הלהיט המנצח של 2007, "אני מתנצל בפני האוהדים שלנו על איך שנראינו".

(הערת יו"ר הדירקטוריון: ומה עם "אני שמח שניצחנו"?. אנא המשך, מר הרמלין).

אדם צנוע ומסתפק במועט אני. נשבע לכם. בעוד זאבי חולם על דם רע, טראש וסליז תחת כל מיקרופון רענן, אני אומר: עזבו, גם בסתם הברקות פה ושם היינו מסתפקים. אמירות כלליות שכאלו על המשחק, על החיים ועל מה שביניהם, שפשוט יעלו חיוך וייזכרו למשך יותר משנייה וחצי. הנה, תראו את האמריקנים (פלוס נספח חביב ביותר), ברשימה חלקית ביותר של שליפות מוצלחות:

"נמאס לי כבר לשמוע כל הזמן על כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף. כל מה שאני רוצה הוא לשחק את המשחק, לשתות פפסי ולנעול ריבוק" (שאקיל או'ניל)

"יש לנו חבורה פנטסטית של outside shooters. לרוע המזל - כל המשחקים שלנו מתקיימים indoors" (וולדון דרו)

"לא הצלחתי להטביע את הכדור בסל בחמש השנים האחרונות, וגם לא ב-38 השנים שקדמו להן" (דייב בארי)

"הם אומרים שאף אחד לא מושלם, ואחר כך הם אומרים שאימונים מביאים לשלמות. אולי שיחליטו כבר?" (ווילט צ'מברליין)

"ההבדל היחיד בין זריקה רעה לזריקה טובה הוא אם הכדור נכנס" (צ'ארלס בארקלי)

"ככל שאנחנו מזדקנים אנחנו נהיים כבדים יותר, אבל זה רק בגלל שיש לנו יותר מידע בראש" (ולאדי דיבאץ')

"קלענו ב-100 אחוז: 60 אחוז מהשדה ו-40 אחוז מהעונשין" (נורם סטיוארט)

"האוהדים אף פעם לא נרדמים במשחקים שלנו, ולו בשלל החשש שמסירה תועה תפגע להם בראש" (ג'ורג' ראבלינג)

"אלו הנעליים החדשות והמצוינות שלי. הן לא יעשו אותך עשיר כמוני, ריבאונדר טוב כמוני ובוודאי לא יפה כמוני. אם תקנה אותן - יהיו לך נעליים כמו שלי. זה הכל" (סר צ'ארלס, מתוך פרסומת אחת מני רבות)

"הסוד של קבוצה מצליחה הוא שמונה שחקנים מצוינים, ועוד ארבעה שיעודדו כמו משוגעים" (ג'רי טרקניאן)

"אם לא הייתי מרוויח מיליונים בשנה כדי להטביע, רוב האנשים היו בורחים לצד השני של הרחוב כשהיו רואים אותי" (בארקלי, אלא מי)

"החוק אצלנו בשכונה היה: אם זה לא מצריך ניתוח שלאחר המוות - זה לא פאול" (סטיוארט גריינג'ר)

"לא ברור לי איך הובסנו ככה. בהתחלה דווקא היה 0:0 אבל אז הם ברחו לנו" (בובי נייט)

"הדרך הכי טובה לשמור על מישהו כמו קארים עבדול ג'באר זה להיצמד אליו ולעשות לו אדים על המשקפיים" (ג'ון קר)

"ניצחון הוא כמו דיאודורנט: קצת ממנו, ופתאום הרבה דברים כבר לא מסריחים" (דוק ריברס)

"הפרתנון? אני באמת לא זוכר את שמות כל המועדונים בהם ביקרנו ביוון" (שאקיל)

נו, לא למות מקנאה? כמו שאמר דיליג'נס היפה בסרט המיתולוגי "חסמב"ה ונערי ההפקר": איפה הם ואיפה אנחנו.

אבל

מצד שני, בעיר קולומבוס שבג'ורג'יה אוסר החוק לחבוש כובע מצחייה באולמות כדורסל, ובפאוריה שבאילינוי זו עבירה פלילית להעמיד סל בשביל הגישה לבית. עובדה. אכן, איפה הם ואיפה אנחנו (אצלנו קודם כל שיהיה מי שיחבוש או לא יחבוש כובע מצחייה באיזה שהוא אולם, ואיזה שניים שיואילו לתלות סל בחניה כדי שהילדים ילמדו משהו חיובי, במקום להעביר את כל היום בהתעסקות בתוכנות שיתוף קבצים, או לשחק בפלייסטיישן).

וחוץ מזה

לכבוד

מנהלת ליגת העל בכדורסל

שלום רב,

מסיבות מובנות, אנו מבקשים בכל לשון של בקשה כי כל משחקינו במסגרת הליגה, מעתה ועד בכלל, יתקיימו מחוץ לאולמנו הביתי.

בתודה מראש.

הפועל גלבוע/עפולה

הפועל גליל עליון

shaharhermelin@gmail.com