בשעה 05:50 שעון ישראל השתכנעתי לחלוטין. זה לא היה מובן מאליו, זה עמד במבחן מול שורה של גורמים כבדי משקל, אבל בסופו של יום ואף בתחילתו לא נותרו בי כל ספקות: אני ממש ממש רוצה שפיניקס תיקח השנה את אליפות ה-NBA.

כאמור, לא מדובר במסקנה פשוטה, אבל אין מנוס. הלייקרס כבר לא מזיזים לי מזה שנים; לדוויין ווייד, אלונזו מורנינג וגארי פייטון האהובים כבר יש טבעת (ולשאקיל האליל והגדול מכולם יש ארבע); את סן אנטוניו ודטרויט אני לא סובל מאז ומעולם; הזמן של לברון עוד לא הגיע, וכל עוד הוא בקליבלנד אני מרשה לעצמי להניח שהסבירות שיגיע מתישהו לא ממש גבוהה; האחרות - וושינגטון, יוטה, שיקאגו, טורונטו, דנבר, אורלנדו, גולדן סטייט, אינדיאנה, יוסטון וניו ג'רזי - נחמדות וחביבות, מי יותר ומי פחות, אבל - נו באמת; ולמרבה הצער, שמועות עקשניות טוענות שככל הנראה, קרוב לוודאי, רוב הסיכויים שטבעות האליפות לא יעופו העונה (וגם לא ב- 2,639 השנים הקרובות) עד אטלנטה.

נשארו דאלאס ופיניקס, שהתמודדו ביניהן בקרב אדיר, וכל מי שלא ראה שיאכל ת'לב. בזמן שנסיכה ב' שאבה בשמחה את הסימילאק הראשון של היום, צפיתי בעניין רב איך האמריקנים המטומטמים, פעם מכאן ופעם מכאן, שוב לא מבצעים עבירה שניות לסיום כשהם ביתרון של שלוש, ועקב כך נגררים לשתי הארכות.

איזה משחק, איזה יכולת אישית, איזה נוביצקי, איזה נאש, איזה סטודמאייר (אגב, כשסטודמאייר יוצא מהמקלחת האם אפשר לקרוא לזה אַמַרֶה הרטוב?), וואלה מגיע לשתיהן לקחת פעם אליפות. אממה, מצד אחד - עם כל היכולות האישיות של כל הגדולים, שום דבר בליגה לא מתקרב ליופי של הכדורסל שמשחקים הד'אנטונים, שהוא הדבר הקרוב ביותר לשואו-טיים הגדול של הלייקרס הגדולה, לעניות דעתי הלא קובעת, כמובן.

מצד שני - יש משהו בדאלאס שגורם לי לא לסמפט אותם כלל ועיקר. ייתכן מאוד שזה מארק קיובן הניג'ס והלוזר הגרוע ביקום (אם תשאלו אותו, לא היה משחק אחד שדאלאס הפסידו באופן אובייקטיבי. או שהשופטים דפקו אותם, או שדייויד סטרן עשה משהו, או שמוכרי הנקניקיות גבו יותר מדי כסף), אבל אולי זה משהו או מישהו אחר. לא יודע וזה גם לא משנה. אה כן, אי אפשר לשכוח ואוי ואבוי אם נתעלם מזה - דודה הדסה גרה בפיניקס ואוהדת מכל הלב את השמשות, ומי אנחנו שלא נתמוך בקצת נחת לדודה.

אז קדימה בחורים, לפחות השנה אנחנו איתכם עד הסוף הלא מר כלל ועיקר, אינשאללה. היי, לא נשכח ולא נסלח עד שתואר ה-MVP יעבור אחר כבוד מסטיב נאש לגילברט ארינאס שלנו, אבל בנושא האליפות תמיכתנו נתונה לכם. אגב, כולנו תקווה שאם במקרה יש בפיניקס מישהו שקורא עברית, שיחכה כמה שבועות או חודשים לפני שיספר לכם שמשמעות ההחלטה הדרמטית היא שככל הנראה אפסו לחלוטין סיכוייכם לתואר. לנצח בדאלאס זה דבר אחד, לגבור על המנחוס החזק ביקום זה כבר סיפור אחר לגמרי.

shaharhermelin@gmail.com