ניצחון חוץ גדול השיגו חביבינו מגלבוע/עפולה מול בני השרון. גדול ואף כביר וגם מרשים ומשמח. בהחלט בראבו וכיפאק היי להם. אולם דווקא הניצחון הזה - גדול וכביר ומרשים ככל שיהיה - מעצים את השאלה בה מתלבט ומתחבט המדור מזה שבועות מספר: האם ווינרים הם הפרנקואים, או דווקא לוזרים לשמם, לא עלינו?

וכל כך למה? שימו לב ושימו לב טוב על מה מצביע מאזנה של הקבוצה עד היום:

מחזור ראשון: תבוסה צורבת 100:74 בנהריה. התפרקות טוטאלית ו / או הלם בקו"ם. קצת אנטוניו מיקינג (מי?), קצת מייקל מור (תזכירו לי?), קצת מייקל ג'ונסון (שכבר הספיק להיות משוחרר מנהריה), קצת ג'רמיין הול ודי. לא מכובד ולא ראוי ולוזרי למדי.

מחזור שני: משחק הבכורה בבית מול הפועל ירושלים. אולם מפוצץ, קהל בטירוף, מלחמה ומאבק גדול מול מבול השלשות של מתן נאור ותכל'ס – עוד הפסד, 96:87. משחק מצוין של הול, יזרעאלי ואורלנד ירד לטמיון. ירושלים מה ירושלים, הייתם צריכים לקחת את המשחק הזה, נקודה.

מחזור שלישי: משחק חוץ מול יריבה פוטנציאלית לתחתית, עירוני ר"ג. דווקא אחרי שני ההפסדים המדכאים מתעלים עפולאינו / גלבועינו ומשיגים ניצחון בכורה, 83:87. ווינרים, חופשי ווינרים, לא ככה?

מחזור רביעי: זהו, שלא ממש בטוח. חוזרים הביתה מול אשקלון, מובילים כבר בכמעט 20 הפרש ברבע השלישי, רק כדי לשחק רבע אחרון מביש (26:9) ולקבל שלשה עם הבאזר מהאקס אור איתן, ולרדת חפויי ראש עם הפסד סופר-לוזרי של 80:79.

מחזור חמישי: ופתאום, ככה סתם, עולם הפוך בגליל. חזרה מפיגור דו ספרתי וסל ניצחון של מייקל ג'ונסון (אתה עוד כאן?) שווים ניצחון מצוין, 86:87 ווינרי להפליא.

מחזור שישי: איזה ווינרים ואיזה נעליים. עוד התפרקות טוטאלית, הפעם בבית מול בני השרון. נגמר 99:77, וגם זה אחרי הנחה לוועדי עובדים ולשחקנים שפתאום לא מסוגלים לעשות סל. בושה שעל גבול החרפה.

מחזור שביעי: עוד הפסד עלוב למדי בראשון, שקלעה 76 לעומת 68 נקודות מדכאות, לפחות כמו כותרות העיתון שנזרק על סף הדלת בחמש וחצי בבוקר. תווית הלוזרים הולכת ונדבקת חזק לגב, או למצח, או לאן שהתוויות האלו לא נדבקות.

מחזור שמיני: שהחיינו והגיענו לזמן הזה. ניצחון ביתי, ואפילו ראוי, 79:91 על גבעת שמואל, עם עוד הצגה של ג'רמיין הול, וחיזוק משמעותי של אווג'ובי וסוכר. נו? אולי התוצאה המיתולוגית (מכבי-צסק"א, וירטון 77') תשפיע על הבחורים לטווח ארוך? קצת ווינריות מתמשכת, חלילה?

מחזור תשיעי: אז אני שואל אתכם - מצד אחד משחק הרואי בבית מול מכבי ת"א, בלי לוותר על סנטימטר מול יריבה עדיפה (?) בהרבה (??). מצד שני, עוד בעיטה חיננית בדלי הכמעט מלא, בדמות איבוד מסמר שיער (אפילו אצל פרנקו) במצב של מינוס שתיים וכדור אחרון ביד. הרבה נקודות זכות על ההשקעה, אבל מי שלא יודע לקחת מה שנותנים לו, יוצא...כן, די לוזר, מה לעשות.

מחזור עשירי: הופה, אור בקצה הסרגל. משחק מרשים בהחלט, ניצחון ביתי נאה ואף מיני-נקמה עליזה בעירוני נהריה. 76:84 והנה סוף סוף מגיעה הווינריות המיוחלת, נכון?

מחזור אחד עשר: אז זהו, שלא ממש. משחק חוץ במלחה שנראה ממש כמו שידור חוזר של המשחק מול מכבי. הקבוצה חזק במשחק עד הסוף, יהוא אורלנד תופס בלטה שרודפת אחריו בכל המגרש ומשחיל שלשה אחרי שלשה, אבל הסוף, אוי הסוף. אתם כבר יודעים - דלי, בעיטה, 103:98 והביתה.

מחזור שנים עשר: תחתית הבאר. אין מצב שמשחק בית מול עירוני רמת גן, באמת ובתמים עם כל הכבוד לה, ייגמר בתבוסה משפילה. כלומר, יש מצב. עובדה - 102:80. לוזרים באבו-אבוה לוזרים.

מחזור שלושה עשר: או שלא? נוסעים לאשקלון למשחק על ארבע נקודות, עם הגב אל הקיר ועם המצח אל המרזב, ומנצחים כמו גדולים, 83:90. שאפו, אבל מה עם איזה ניצחון בית לרפואה?

מחזור ארבעה עשר: גורנישט מיט גורנישט. עוד מפלה ביתית, עוד פעם בנקודה (96:95 גליל) ו- L גדול, בוהק וזוהר על ראש כל אחד מאנשי הקבוצה. אנבליוויבל.

מחזור חמישה עשר: ניצחון חוץ גדול ואף כביר וגם מרשים ומשמח על בני השרון, כולל שלוש מארבע ווינריות-בהחלט של יזרעאלי בקלאץ', הצגה של אווג'ובי ומלצר וכו'.

בשורה התחתונה, וואלה - לא יודע מה לחשוב. יום עסל, יום בסל, רגע ככה, רגע אחרת. ממש ד"ר גלבוע ומיסטר עפולה. בעצם, הנה צ'אנס להבהיר את העניין. במחזור הקרוב משחק בית מול ראשון המזועזעת (?) מפיטוריו של גלעד כץ, ואחריו משחק באור יהודה מול הגבעה, שמי שבאמת רוצה להוכיח שמקומו מחוץ לתחתית צריך לנצח. שני ניצחונות ואתם בשעה טובה ווינרים על אמת, אחד ואחד – נו, יאללה בסדר, אפס משתיים - נעזוב את זה.

ודי, באמת די לפיצול האישיות המעצבן הזה, שלא יכול בשום מצב להיגמר טוב. הרי ידוע לכל, שבקשתו האחרונה של סכיזופרן היא שיקברו אותו לצדו!

shaharhermelin@gmail.com