אז חמישיות, אוקיי. אני נדרש לזה מכמה סיבות, אבל אף אחת מהן לא מתוך רצון להעביר ביקורת טלוויזיה או משהו כזה. קטונתי. הדיבור כאן הוא לגמרי פרטי, לגמרי אישי, לגמרי מה שמצא חן בעיניי ומה שלא כל כך.

אז למה כן? כי על פי המיילים שאני מקבל, הבנתי שכמה מכם טורחים להזכיר את העקביות שלהם בצפייה בתוכנית הזו. הבנתי גם שהגיע הזמן שאראה אחת כזו מהתחלה ועד לסוף. וסוף-סוף, כאמור, נזכרתי בקיומה והייתי זמין לה. ברצינות, אני לא משחק אותה או משהו. באמת-באמת שאני לא מצליח משום מה להתאפס על המועד שלה ולזכור אותו.

מה היה שם?

הכתבה על יהוא אורלנד. יותר מכל דבר, כשראיתי את הכתבה הזו ויהוא דיבר על כך שפעם היו קלעים גדולים כמו דורון ג'מצ'י ואמיר כץ, קפץ לי לראש השם של ארי רוזנברג. ופתאום הבנתי. דור שלם של קלעים ענקיים מסתכם בג'מצ'י וכץ, בסופו של דבר. הם באמת היו פנומנאליים, אבל זה כנראה טבעו של עולם. לזכור את הקצפת. דורון שפע, ארי רוזנברג, ג'ונתן דלזל, ארז חזן ועוד כמה חבר'ה מהשנתונים האלה (ובטח אור גורן לפניהם), פשוט נמסו כמו טבליות סוכרזית במים רותחים. אחד כמו יהוא אורלנד, שהוא בהחלט ממשיך דרך מודרני בכל הקשור לקליעה מבחוץ נטו (אם כי צריך לקרוע, איך שאומרים, עוד 600 זוגות נעליים), זוכר את ג'מצ'י וכץ. אולי הוא זוכר גם אחרים, אבל אלה השניים שהוא הזכיר. ככה זה. אין מה לעשות. מי מבין הצעירים זוכר היום את אביגדור מוסקוביץ', למשל, או גבי טייכנר?

אני אולי נתפס לנקודה שולית מבחינתכם, אבל היות שכבר סיכמנו כאן מזמן שמה שיש ליהוא אורלנד למכור זו קליעה מבחוץ, קליעה מבחוץ וקליעה מבחוץ, הייתי רוצה לראות בכתבה כזו כמה קטעי ארכיון זריזים, 20-25 שניות היו עושים את העבודה, של קלעים גדולים מהעבר ממטירים בומבות מבחוץ ואת אורלנד סוגר את הקטע בכמה צליפות משלו. במקום זה הוא שט באיזו סירה מעאפנה. נו, נגיד.

והיתה גם כתבה על מורן רוט. וגם היא קצת מפוספסת, לטעמי. למה? בעיקר כי לא הצלחתי להבין את הקטע עם גליל עליון, שזרקה אותו, לדבריו. איפה כל הסיפור עם ההצעה שהגישה לו לאריסה לחתום על חוזה אצלה, שממנה, אם אני מבין נכון, התחיל הברדק האמיתי ורוט מצא את עצמו בחוץ? אף מלה. לא של השחקן עצמו, לא של חיים אוחיון מהגליל בתגובה לכתבה ולא של הבמאי או הכתב שהכינו את הכתבה. יפה שלקחו תגובה מקטש, שלפי הדברים שהוא אומר אפשר להבין שלא היתה סיבה מקצועית לניפוי שלו. אז מה כן? את התשובה הזו הכתבה לא סיפקה.

באמצע הכתבה עובר פתאום ברחוב באקראי דורון ג'מצ'י, אז כבר לקחו ממנו כמה מלים על רוט. זה חביב,
כאילו כבדרך אגב, אבל מה הקשר של ג'מצ'י לרוט, בחייאת רבאק? סתם כי הוא עבר באזור? אם כבר תפסתם אותו בטעות, קחו ממנו כמה מלים על אורלנד ושבצו אותן בתוך הכתבה על יהוא
כדבר
אחד מגדולי הקלעים לשעבר על אחד מקלעי החוץ הטובים ביותר של היום (אלא אם כן מדובר בעניינים טכניים כאלה ואחרים, שלא איפשרו את הביצוע של הרעיון הזה).

תנו לי להיזכר מה עוד היה שם.

אהה, דובי גל בתור האיש שמגיע לזרוק בסוף, בהקשר של מי שהופיע בסרט 'מלך הסלים', זה שיחוק ורעיון מצוין. הפינות עצמן היו בסדר, פחות או יותר, אם כי חמש עובדות, או חמש ידיעות (איך זה נקרא בדיוק), הן בטח לא שוס היסטרי.

וכמובן, גלעד כץ וברק פלג באולפן. כץ דיבר רהוט ומסודר, אבל לא ממש משכנע. הראיון איתו, ומאוחר יותר דברים ששמעתי בחדשות הספורט ממשה קליסקי ("ציפינו שהמאמן לקח אחריות אבל זה לא קרה, אז החלטנו לפטר אותו"), נותנים לי להרגיש שהצ'אנס שהוא קיבל לא יחזור במהירות. אני מקווה בשבילו שאני טועה, אבל הדרך שהוא הציג בה את הדברים היתה טיפה יותר מדי נונשלאנטית ורגועה ביחס למי שפוטר.

זו כמובן דרך לגיטימית לקבל את הדברים, אבל זה מזכיר לי את התגובות שלו אחרי התבוסה בארבעים ומשהו הפרש בנהריה בתחילת העונה. כאילו, 'לא קרה כלום ונמשיך הלאה'. קרה, גלעד, קרה. וזה לא יימס בקלות כזו או במהירות כזו מבחינת הסיכוי שלך לחזור ולקבל תפקיד כמאמן ראשי בליגת העל בזמן הקרוב. זו דעתי, בכל אופן.

קצת הזכיר לי את יורם חרוש מלפני כמה שנים. אינטליגנטי, ברור, בהיר, מסודר, חושב נכון על הנייר, אבל לא בבית ספרנו. נפלט (או בחר להיפלט, לא חשוב כרגע). שורה תחתונה: כבר לא חבר במשחק הכיסאות.

וברק פלג. כל עוד דיבר על נהריה, לא ממש שיכנע או מצא הסברים נכונים ואמיתיים (או שלא הרשה לעצמו לומר אותם). ברגע שעבר לדבר על ארגון השחקנים והמאבק שלו במנהלת הליגה לגבי החוק הרוסי לעונה הבאה, ברק היה הרבה יותר מדויק וידע אילו מסרים הוא רוצה להעביר.

מה עוד, מה עוד?

השימוש בכל מיני טבלאות סטטיסטיות שמדגישות תופעות ונתונים, כמו דריק שארפ לפני ואחרי תאריך יעד מסוים וכל מיני כאלה, יעיל ומבורך.

ה-60 שניות על אדווינה בראון, במהלכן היא מנצחת את גיל ברק באחד על אחד ובסיומן היא פוצחת בשיר, היו תענוג. אולי כדאי שיהיו שני קטעים כאלה בכל תוכנית ולא רק אחד. אולי על חשבון חמש העובדות.

ה-NBA הותיר אצלי רושם של משהו קצת חפוז מדי. עבר לי מהר מדי, משום מה. מעריך מאוד את ירון טלפז, אבל משהו הפעם לא דפק. לא יודע לשים את האצבע על הנקודה. אולי צריך שידור חוזר כדי להבין. מצד שני, לא עד כדי כך קריטי.

היו עוד קטעים ודאי, אבל זה מה שאני זוכר כרגע. מניח שהקפתי את העיקר.

אהה, והכי חשוב: נדמה לי, שאביב לביא הפסיק כמעט לגמרי לומר נדמה לי. יכול להיות שמישהו העיר את תשומת לבו על מסע ה'נדמה לי' בכדורסלע, שהוא הסיק מסקנות ויצא לדרך חדשה? זה ייתכן, זה אפשרי. וכך או אחרת, אחרת או כך, לא נכחיש זאת, אם כי לא נאשר בעיקר מחמת חוסר הידיעה.

שלומות ונצורות לכם.