בא לסיומו הסיבוב הראשון ואוי ואבוי לכם אם אתם מצפים לסיכומים מקיפי לכת ומניחים את הדעת מהסוג שעשוי לתקוף אתכם במקומות כאלה ואחרים. תנו לי רק להרביץ כמה אייטמים, לפני שאני ניגש לשאר פעילויות סוף השבוע הקשה, קשה מאוד הזה.

בואו נדבר על אשקרביץ' מרומא. אני חייב להודות שהאיש ביאס לי את הצורה באופן בולט מאוד בעונה הזו. ארבע פעמים ראינו אותו נגד מכבי ת"א ולמעט אולי מחצית אחת מתוך כל ארבעת המשחקים, הוא היה חלש, נרפה, מעוך, מרוט ושרוט ושחוק. ממש חבל לי ולא ברור. אולי זה מלחמות הגארדים שמסביבו, אולי הכיוון הלא ממש מוגדר של הקבוצה הזו ואולי הוא פשוט לא ברמה. יכול להיות? אולי.

כי בימים שאשקרביץ' היה בז'לזניק וראינו אותו משחק נגד הפועל ירושלים, הוא שיחק כמו אחד הגבוהים היעילים והטובים ביותר באירופה. הוא המשיך לתקופה טובה גם אצל דייויד בלאט בדינמו סנט פטרסבורג וזכה איתה ביורופליג. אז מה קרה ברומא?

לבושתי הרבה, הצעתי אותו בתחילת העונה ב-ONE כתחליף אירופי אפשרי לניקולה וויצ'יץ' במקרה שהקרואטי יעזוב. כמו שהוא נראה בעונה הזו, אני לוקח את הדברים בחזרה. אלא אם כן מאמן אחר, קבוצה אחרת ואווירה אחרת יכולים להצית בו כדורסל מחדש.

מחשבות רעות עוברות כי כשאני חושב על אלילי החדש, זוראן ארצג, השרוך התורן שמנפיקה ז'לזניק ועשוי למצוא את עצמו תוך שנתיים-שלוש גם הוא באיזו קבוצת יורוליג, שלא לדבר על NBA. רק זה חסר לי, שארצג החביב יהפוך לאיזה אשקרביץ' מאוחר כפי שנראה בעונה הזו ברומא. נשיא תפילה כולנו, שלא כך יקרה לארצג המוכשר.

ועוד מאותו משחק אתמול, ששידורו נעצר כמה פעמים כדי להביא בשידור חי מהרצליה את יציאתם של שחקני נבחרת אנגליה מהאוטובוס וכניסתם למלון, מבלי שהם מזכים את נציגי התקשורת אפילו במבט. סוג של התבזות עצמית. לנציגינו, כמובן, לא חשבתם אחרת. "סטיבן, סטיבן", צעקו הצלמים נואשות לעברו של ג'רארד כשירד לאוטובוס בתקווה שהאנגלי יישיר מבט ואפשר יהיה לצלם דיוקן נורמלי שלו, ולא רק פרופיל מהיר-להימלט אל תוך הלובי. סטיבן לא הביט. טוב, נו, אז נחזור לנוקיה.

ושם, בנוקיה, ראינו את ג'יימי ארנולד בעוד משחק של אחוזים גבוהים מחצי מרחק ומהצבע. שמעתי אותו מתראיין לכתבי הטלוויזיה בימים האחרונים ומדבר על תסכול מסוים ממעמדו, ומכך שהוא מאמין שמגיע לו לשחק הרבה יותר מאשר 12 דקות בממוצע אצל פיני גרשון ו-16 אצל נבן ספאחיה.

ובפעם הראשונה הרגשתי איזושהי הזדהות עם האיש הזה. בעונה שעברה הוא שידר סוג מסוים של זחיחות שעלה על העצבים וגרם גם לורידים של רבנו הגרשוני להתנפח. כל מיני זיופים קשים בהגנה, זריקות לשלוש כשהוא קר ורק הרגע עלה מהספסל. דברים כאלה.

אבל עכשיו, כשהוא דיבר בהיגיון ושילב פתיחות עם דברים שישבו לו בבטן, זה גרם לי לחשוב שאין לנו מושג וחצי מושג מה עובר על שחקני הספסל של מכבי ת"א. אנחנו לא יודעים כלום ממה ששרון ששון חושב, או יניב גרין. ולא רק הם. גם סימאס יסאיטיס לא אומר מלה. גם ביינום לא ממש מדבר מעבר למשפט וחצי פה או שם, שהם בעיקר תגובות מתפלאות לדברים שאמר עליו איש הספחת ("אהה, הוא אמר עלי שאני ככה? טוב, הוא המאמן, אבל אני אומר שאני אחרת").

חבל, יכול היה להיות הרבה יותר מעניין ומחכים לדעת מה יש להם לומר במונחים מקצועיים לגמרי, מבלי לחפש בכוח שריפות ובלאגנים.

תכל'ס, ולדעתי הלא קובעת, ארנולד הוא שחקן של 16 נקודות ו-9 ריבאונדים ב-30 דקות משחק בהרבה קבוצות יורוליג, בתנאי שהוא מתחייב לשחק הגנה חזקה באופן קבוע כדי להיות זכאי ל-30 דקות בממוצע האלה. אני לא יודע לכמה זמן הוא חתום במכבי (אם כי נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהוא מסיים את החוזה בתום העונה הזו). אני גם לא מכיר את מניעיו האישיים, אבל אם הוא מרגיש שמיצה את עצמו כאן, כולל השירות שנתן לנבחרת ישראל, מאוד יכול להיות מצב שהוא מוצא קבוצה ב-400 אלף דולר שתתן לו 30 דקות למשחק, ממש כמו פעם, בימים שלפני שהגיע למכבי ת"א.

איך קשורים אשקרביץ' וארנולד? הם לא. מה שלא מפריע לי לאחד אותם לתוך אייטם אחד, אוקיי?

אוקיי.