מה עוד אפשר לומר על קובי בראיינט? לא, באמת - מה עוד אפשר לומר עליו? שהוא מדהים? שקוף. שרצף הנקודות שלו הפך אותו ליחיד שקלע 50 נקודות ומעלה בארבעה משחקים רצופים מאז ווילט צ'מברליין? כולם כבר קראו ושמעו. שהוא אחד הגדולים אי פעם ומקומו בהיכל התהילה כבר שמור ומובטח? ברור. שעם כל ים הכבוד ללברון ג'יימס, דוויין ווייד וכל השאר - הוא זה שהכי מתקרב למייקל מבחינת הביצועים האינדיבידואליים? אין ספק, לפחות לי.

אז מה נגיד ומה נאמר? אולי עוד משהו קטן: שממקום מושבי הנידח על הספה בבית, בתור מי שהזהובים-סגולים היו הפייבוריטס שלו במשך הרבה מאוד שנים ולהבדיל אי אלו אלפי הבדלות וקילומטרים גם יחד - הלייקרס של קובי מזכירים לי כיום יותר מכל דבר אחר את...מכבי רמת גן של דורון ג'מצ'י, אי שם בשנות ה-80'.

וואלה, ממש ככה. תחשבו על זה רגע לפני שאתם שולחים אליי את הבחורים הנחמדים עם החלוקים הלבנים. גם כאן וגם שם מדובר בכוכב-על אחד במונחים מקומיים-יבשתיים (דורון) או קוסמיים (קובי), שזורק ואף קולע בכמויות מסחריות; גם שם וגם כאן כל הקבוצה עובדת בשבילו, או זזה הצידה ומשתדלת להיות בשקט ולא להפריע; גם כאן וגם שם כולל הצוות המסייע עוד איזה שני שחקנים שמסוגלים לצבור נקודות - למשל אמיר בינו כאן ולמאר אודום שם - והרבה כאלה שתפקידם לקחת ריבאונדים, למסור ו/או לסדר חסימות לסופרסטאר וכו' - כאלה גרג קורנליוסים וקוואמי בראונים.

מה עוד? אה כן, כאן זה הספיק פעם למקום שני, ונדמה לי שגם פעם למקום שלישי. זהו. שם - הם נלחמים עדיין בשיניים על מקום בפלייאוף, ולמרות שככל הנראה יצליחו בסופו של דבר להיכלל בשמונה הבכירות במערב, איך שהדברים נראים עכשיו זה יסתכם במפגש עם סן אנטוניו או פיניקס בסיבוב הראשון, מה שאומר שקובי יוכל כנראה רק לחלום על סגנות בתום העונה. אולי בשנה הבאה בזיסמן הבנוי?

הוא משלנו?

השעון המעורר המשוכלל שלנו, מדגם "נסיכה ב'", נוהג בימים אלה להעיר אותי בדיוק לאמצע המחצית השנייה במשחקי המכללות. המשחק האחרון שתפסתי היה של UCLA נגד פיטסבורג בשלב ה"סוויט סיקסטין". לא יצאתי מגדרי מהרמה שהופגנה, אבל כמעט נפלתי כשראיתי מי הוביל את UCLA לניצחון: גארד מצוין, 1.95 שעושה כמעט הכל, העונה לשם אהרון אפללו. כן-כן, מה שאתם קוראים, אפללו! ועוד אהרון!!

מעניין מאוד ואף תמוה למדי מאיפה בדיוק הגיע העניין הזה. על פניו לפחות, ומבלי לחדור לאיזה שהוא מאגר נתונים גנטי, מדובר באפרו-אמריקני לכל דבר ועניין, שלא מזכיר בכלום את, איך נאמר, הסממנים החיצוניים המאפיינים את השוכנים בציון. ובכל זאת - אפללו! כך בפירוש. משחק-משחק נתן הנער: 17 נק', 10-10 מהקו, שבעה ריבאונדים ושני אסיסטים, והכל ב-37 דקות תמימות על המגרש. כל אלה עזרו מאוד לברוינס לנצח 55:64, וסידרו להם דייט עם קנזס המצוינת בקרב על הפיינל פור.

לו אני חבר צוות באחת מקבוצות ליגת העל, הייתי ממהר לבצע עבודת שורשים זריזה, שתגלה את הדרוש גילוי מבחינת הקשר המתחייב בין אפללו הצעיר לדת משה. זאת, על מנת שאם, חלילה וחס, לא יצליח הבחור להגשים את חלומו ולהגיע ל-NBA, ייחטף מיד לאחת מקבוצות הפאר של ליגת ווינר.

להעתיק. בלי בושה להעתיק

ואם כבר מכללות, אז הנה משהו קטן עליו מקפידים שם, שאין שום בעיה ואף חובה להעתיק לכאן, כדי להוסיף קצת צבע וטעם לשידורי הטלוויזיה.

בכל משחק מכללות, ודאי וודאי בטורניר הארצי, לעולם יתקיפו הקבוצות במחצית השנייה אל הסל הסמוך לספסל קבוצתם, ולעולם ימוקמו הספסלים מול מצלמות הטלוויזיה ולא מתחתיהן.

מה יוצא? יוצא שברגעים הכי מותחים, כשקבוצה קולעת, מחטיאה או מאבדת כדור, רואים הצופים ברקע את האקסטזה, או לחילופין - את הבאסה הטוטאלית של הספסל. כמה פשוט, ככה יפה.

ולא שכחנו

במסגרת פינתנו האהובה "ווינר או לוזר?" תארח ביום ראשון הקרוב גלבוע/עפולה את מכבי ראשון לציון. מסקנות ראשוניות יתבררו בסביבות השעה 21:30. ראו הוזהרתם, פרנקואים.

shaharhermelin@gmail.com