והנה הוא שוב איתנו: האיש ששינה לגמרי את חוקי המשחק, שהגדיר מחדש את המושג "קצה גבול יכולתו של האדם" ושברור לחלוטין שכמוהו עוד לא היה וספק גדול אם אי פעם יהיה. מייקל חזר להופעה נוספת והשמחה רבה. מה ג'ורדן? איזה ג'ורדן בראש שלכם עכשיו? פלפס, ליידי'ז אנד ג'נטלמן, מייקל פלפס.

כן-כן, אני יודע שעונת הכדורסל הולכת ומתקרבת לרגעי השיא שלה, לפחות במקומות השפויים. בראשית השבוע הבא פיינל פור מכללות (צחקתם עליי בגלל אהרון אפללו, אה? צוחק מי שצוחק אחרון. תפר את קנזס עם 24 נקודות ולקח על הגב את UCLA למסיבה הגדולה באטלנטה), מיד למחרת גמר המכללות מתחילות סדרות רבע הגמר של היורוליג, גם פליי-אוף ה-NBA כבר מעבר לפינה ובאוקטובר 2011 אולי אפילו תסתיים העונה הנוכחית של ליגת העל. אבל אחרי אין ספור קטעים שהוקדשו כאן, ובצדק, לרוז'ה פדרר ירום הודו, זה הזמן לעשות כבוד לעוד פנומן מענף שלא ממש זוכה כאן לחשיפה על בסיס קבוע, ושממש ברגעים אלה כובש שוב את העולם.

אחרי הכדורסל וההיא מהספורט ההוא, מדורגת השחייה במקום גבוה מאוד ברשימת הפייבוריטס שלי. יכול מאוד להיות שזה בזכות האחות הקטנה, שהיתה בתקופת התיכון שאקלית רצינית ביותר בתחום, אבל כנראה שזה הגיע הרבה קודם, בימים בהם נחשפתי לראשונה לספיץ, מונטגומרי, ביונדי, גרוס ושאר חבריהם לשורה ארוכה ונהדרת של אלופים בתחום. איזה ביצועים, איזו עוצמה, איזה יופי. פשוט אלילים אחד-אחד.

מאז, הבריכה היא אהבה גדולה, ואני משתדל מאוד לא להחמיץ אף אירוע גדול. לא אליפויות עולם, ובוודאי לא את פרק השחייה במשחקים האולימפיים. זו לא רק האהבה הבסיסית, זה גם הקצב. בעוד שכדורסל זה גדול, אבל מדובר בטורניר של כמעט שבועיים, האתלטיקה נמרחת ומשעממת כמו אני לא יודע מה (כולל רוב הגמרים על המסלול - כולם נצמדים לכולם, רצים בקצב של צב פיסח בהריון ורק בסוף מישהו מואיל לתת ספרינט ולנצח) ושאר המקצועות לא ממש מזיזים לי - השחייה היא סיפור אחר. הכל תיק-תק: בבוקר מוקדמות, בערב חצי גמר ולמחרת גמר. זבנג וגמרנו. בכל מקצה כולם נותנים את הכל, שיאי עולם ושיאים אולימפיים נשברים כל יום, ופשוט אין זמן לנשום, במיוחד כשרוב השחיינים משתתפים ביותר ממקצוע אחד.

ופתאום הגיע מייקל פלפס, חבר מכוכב אחר. מפלצת-מים מסוג שטרם נראה במחוזותינו. עזבו אתכם מאיאן ת'ורפ, גראנט האקט וכאלה. בדיוק כמו המקבילים להם ב-NBA - כמה שהם גדולים ומדהימים, והם כאלה, הם פשוט לא מייקל. האיש מסוגל לא רק להגיע לגמר בכל סגנון ובכל מקצה בו יתחשק לו, אלא גם בכל מצב להתמודד על מדליה, וברוב המקרים גם לזכות בבכורה. שלא לדבר על משחים אותם הפך למגרש המשחקים הפרטי שלו, כמו משחי המעורב או 200 פרפר.

ענק הוא מייקל. ענק אמיתי. לפני שנתיים וחצי, באולימפיאדת אתונה, הוא ניסה לשבור את שיאו המיתולוגי של מרק ספיץ, שזכה בשבע מדליות זהב במינכן 72', כאשר התמודד בשמונה מקצים שונים. שחייה מבישה של חבריו לרביעיית הארבע-כפול-מאה חופשי, וכניעה לת'ורפ ולהולנדי המעופף ואן דן הוגנבנד ב-200 חופשי, העמידה אמנם את המאזן הסופי שלו על שמונה מדליות, אבל מתוכן "רק" שש מזהב. אכן שערורייה.

אבל לא אחד כפלפס יוותר. אליפות העולם במלבורן יצאה לדרך, ושוב הוא מסתער על שמונה זהב. היום הראשון הסתיים עם "וי" ראשון ואחת מוזהבת שכבר בכיס, אחרי שהוא ושאר הכוכבים והפסים השאירו את הפדיחה מאתונה מאחור, וקרעו לכולם את הצורה בארבע-כפול-מאה חופשי. על הפרק: 100 ו-200 פרפר, 200 ו-400 מעורב, 200 חופשי ועוד שני משחי שליחים. למרות שיעור קומתו השגיב, קשה מאוד להאמין שיזכה בכולם. אם כן, זה יהיה באמת "וואו" חסר תקדים, אבל גם אם לא - זה לא ממש משנה. כל זינוק של האיש למים הוא בסך הכל עוד אמצעי עזר לחריטת שמו בספרי ההיסטוריה. באותיות של זהב, כמובן.

מעקב "ווינר או לוזר"

מבחן מספר אחת עבר בהחלט בהצלחה. ניצחון ביתי ראוי ביותר לגלבוע/עפולה על מכבי ראשון לציון, 64:78, והדרך למעמד הווינר נראית פתוחה וקלה יותר. עוד לא סופי ורשמי, אבל הכיוון הוא נכון. נעקוב, נבדוק ונדווח בשבוע הבא, אחרי הגבעה.

shaharhermelin@gmail.com