תקופה לא פשוטה עוברת על כוחותינו, בעיקר בעטיה של נסיכה א', שבסוף השבוע שעבר נתקלה בווירוס אלים במיוחד, ריתקה את עצמה למיטה עם יותר מ-40 מעלות בצל ואותנו אליה. למרבה השמחה, אחרי כמה ימים לא קלים, כולל ביקור אחד בחדר מיון, נראה שעשרים ושמונה ליטר של אקמולי ושלושים ואחד סירים של מרק-עוף-כמו-פעם-לפי-מתכון-של-סבתא עושים את שלהם. ההחלמה המקווה בדרך, וזה הזמן להעלות על הכתב מחשבות שעלו במהלך הלילות האחרונים, שהיו לבנים-משהו.
למשל, חמש סיבות למה המשחק הקרוב בין הפועל ירושלים למכבי תל אביב ממש, אבל ממש לא כזה חשוב:
1. כי הראש של מכבי ממילא עסוק רק באיך לצאת בשלום (ובתרגום חופשי: לא לחטוף יותר מ-25 הפרש במוסקבה ויותר מ-15 הפרש ביד אליהו) מהמפגשים עם צסק"א, כך ששום דבר שנראה במלחה לא יהיה אינדיקציה ליכולת ולפוקוס של המכבים כשיגיע זמנם להילחם על מה שהם אוהבים לכנות "הלחם והחמאה שלנו".
2. כי ניקולה וויצ'יץ' סובל משבר מאמץ בכל הקשור לליגה (ובתרגום עוד יותר חופשי: מאז פתיחת העונה הוא היחיד שממש התאמץ. עכשיו נשבר לו...), וכולנו יודעים, ואף ראינו ביום ראשון בגליל, מה שווה מכבי כאשר ניקולה בשביתה קרואטית.
3. כי מהעבר השני, הוראס ג'נקינס רק הגיע, והמשחק הזה לא יגלה לנו כלום מבחינת ההשתלבות שלו ב"מרקם הקבוצתי" שכולם אוהבים כל כך לדבר עליו, ועד כמה הוא מוסיף או מפריע למלחאים.
4. כי נו באמת, מה זה משנה מי ינצח ביום חמישי, כשלכולם ברור שהדבר האמיתי יהיה, אם בכלל, אי שם באני לא יודע מתי (מאי? יוני?) - בעימות הצפוי בפיינל פור.
5. ולמה אם בכלל? כי אולי ארגון השחקנים יראה הפעם שיש לו קצת וובוס, יממש את איומיו והחל מאמצע אפריל ישבית את הליגה ויסגור את העונה, אז באמת למי אכפת מה יקרה מחר?
ומנגד, חמש סיבות למה המשחק הקרוב בין הפועל ירושלים למכבי תל אביב מאוד, אבל מאוד חשוב:
1. כי נראה לכם שהשחקנים הישראלים באמת יכרתו את הזמורה הרעועה בה הם נתלים בשארית כוחותיהם ובקצות ציפורניהם, ויסגרו את הליגה באפריל? מה? מה?? לא מצליח לשמוע אתכם בגלל הצחוק ההיסטרי הבוקע ממשרדיו של עו"ד ש. מזרחי. בטוח שיהיה פיינל פור, כמעט בטוח שמכבי וירושלים ייפגשו בו, ושתי הקבוצות חייבות לנצח טו מייק א סטייטמנט.
2. כי אם ירושלים מנצחת, מאוד מעניין יהיה לראות איזה אפקט יהיה לרצף של הפסדים צהובים בגליל, במלחה, במוסקבה ואם לא יופיע כאן בהקדם מישהו על חמור לבן - גם בהיכל - על סיר הלחץ הנקרא מכבי ת"א ובכלל על המשך העונה של הקבוצה.
3. כי אם מכבי מנצחת, מאוד מעניין יהיה לראות איזה אפקט יהיה לעוד מפלה אדומה, ועוד בבית, ועוד בתקופה שמכבי לא דומה לכלום - על סיר הלחץ הנקרא הפועל ירושלים ובכלל על המשך העונה של הקבוצה.
4. כי בטוח תהיה במלחה אווירה שחבל על הזמן, ושכמוה לא מוצאים באף משחק אחר בליגה המדכאת-משהו שלנו, וגם אם הכדורסל עצמו לא יהיה שוס כזה גדול - תמיד ישנה האפשרות שטפירו וג'נקינס יילכו שוב מכות.
5. כי משחק כזה נותן לבעלי טורים סיבות לחפש סיבות.
ובינתיים באוסטרליה
מה שלום מייקל פלפס? מצוין ביותר, תודה ששאלתם. גמר שני - 200 חופשי - מדליית זהב שנייה. גמר שלישי - 200 פרפר - מדליית זהב שלישית. יעני 3 מ-3 מהמים. ולא סתם מדליות זהב: ב-200 חופשי קבע הפנומן זמן מדהים של 1.43.86 ד', שיפור של 20 מאיות השנייה לשיאו בן שש השנים של איאן ת'ורפ (שכזכור לכולנו - ענק היה, אבל מייקל הוא ממש לא), הראשון בהיסטוריה שירד מדקה ארבעים וארבע, ב-200 פרפר, לעומת זאת, הוא קבע זמן מדהים לא פחות של 1.52.09 ד', שזה גם שיא עולם, כמובן. מה עוד? אה כן. בשני המשחים הוא הקדים את הבאים אחריו בכמעט שלוש שניות תמימות. שלוש שניות פור ב-200 מטר, למי שלא ממש מתמצא, וגם למי שכן, מקבילות למשהו כמו 40 הפרש בכדורסל. ובמלים אחרות: קרע את אמ-אמ-אמ-אמא שלהם.
פחות משעה אחרי הקונצרט, חזר הוד סנפיריותו להדרן צנוע בחצי גמר 200 מעורב אישי. בלי להזיע יותר מדי (אגב, אפשר בכלל להזיע במים?) עלה לגמר והלך לנוח. תם לו עוד יום במשרד ומחר, תהיו בטוחים, יום חדש.
shaharhermelin@gmail.com