אני לא יכול להגיד שהמשחק בין הפועל ירושלים למכבי ת"א לא מעניין או לא מסקרן. אני יכול להגיד, לעומת זאת, שאני כבר הרבה מאוד זמן לא נהנה ממכבי ת"א, למשל.

אבל, שימו לב: עם כל כל כל כל כל הכבוד שבעולם לגולם-אץ וירטין שנוכחותם מטרידה אותי ברוב ימות השנה, אין לי שום בעיה עם הנוכחות של שחר פאר על המסך. שום בעיה בכלל.

והלילה, אי-שם באזור 4 בבוקר או משהו כזה, מתקיים המשחק שלה בחצי גמר טורניר מיאמי נגד סרינה וויליאמס, שעושה "ששחט-ששחט" (1-6, 1-6, פחות או יותר), לכל מי שבא איתה במגע.

פשששש, תראו מה זה. לדעתי, רק מריו אוסטין מסוגל להתמודד איתה בקטע של . . . טוב, נו, אתם כבר יודעים.

הלאה.

כבר קרה לשחר שהיא חטפה חזק בראש תוצאות כאלה משחקניות כמו הנין, או מי עוד היתה שם – לא זוכר כרגע. אבל היה גם המשחק נגד סרינה ברבע גמר אליפות אוסטרליה, עם הפסד דחוק-דחוק ומעצבן בגלל שובר שיוויון במערכה השלישית.

פאר עלתה למקום ה-14 בעולם. הטופ העולמי, רבאק. אתם מדברים איתי על הלפרין?

אני אספר לכם סיפור על הלפרין.

אתמול, בעודי מקיים את הילכת המשחק היומי עם איתי סלע בספורט האישי החדש שלי 'כדורסל בהליכה', הגיע פתאום עוד ילד שהוא מכיר מהחוג לג'ודו. אז הם התחילו לדבר בשפה שכבר שכחתי. אתם יודעים, משחקי דמיון כאלה. "סלע מוסר לוויצ'יץ', שמסור לשארפ שמחזיר לסלע וסל!!!!".

כל מיני כאלה. ותשימו לב שתמיד זה מכבי ת"א. תמיד. עובר מדור לדור העסק הזה בין הילדים, ולא משנה כמה מריו אוסטינים יש, כנראה, וכמה גדול התחת שלהם.

בקיצור, אומר לו הילד השני פתאום: "בוא תראה, קבל עכשיו מה-זה החטאה של יותם הלפרין".

נפלתי ברצפה. בחיי, ככה הוא אמר.

אז אתם מדברים על הלפרין במלחה בעוד משחק ליגה, לעומת שחר פאר נגד סרינה הטרקטורית? יש בכלל ספק איפה הסיפור האמיתי?

סרינה כיסחה לשראפובה את הצורה וגמרה גם את ניקול ואידיסובה. יש לה כנראה עניין מאוד אישי וצפוף עם כוסיות, ולא מתאים לה לחטוף בראש מבלונדיניות גבוהות ויפות מדי. מבלי לפגוע (בתקווה שאבא פאר וכל המשפחה לא קוראים), יש סיכוי שזה יעזור הפעם לשחר נגד הטרקטורית. בואו נגיד ככה: בלונדינית היא לא.

אז ניתן דעתנו בהחלט לקרבות של וויצ'יץ' באוסטין, ושל טרנס מוריס בליאור אליהו וג'יימי ארנולד ולהיפך. נשתדל לקבל את ירטין כמה שפחות דקות על המגרש ולהתפלל למען יישאר חמצן בריאותיו של מאיר טפ-הירו ההולך ומתקשש לאיטו אם לא שמתם לב.

נראה אם הלפרין יכול לתת מה-זה סלים במקום מה-זה החטאות; נראה אם פניני ימשיך לטפס למעלה כמו שהוא עושה בהתמדה בכל השבועות האחרונים; נראה אם ספאחיה מסוגל לתת פעם אחת הצגה ולנצח משחק בניהול מעניין וחדשני (המממ, הייתי חייב לכחכח פתאום, סליחה).

נראה את ג'נקינס אחרי הרבה זמן (אני חושב שהייתי יכול להסתדר בלי זה מצוין), נראה אם ביינום יגיע לממוצע ההחלקות שלו על הפרקט (2.36 למשחק, לדעתי), ואם סימאס יסאיטיס יביא את יכולתו הטובה מהמשחק הראשון נגד ירושלים. אולי בכלל צריך לומר לו שמשחקים היום נגד ז'לגיריס קובנה ואז הוא יתעורר וייתן את הנשמה.

בסיטואציה לא מאוד בלתי הגיונית, מכבי ת"א יכולה לסיים את התקופה הקרובה עם ארבעה הפסדים רצופים. אחד בגליל, אחד הערב, שניים רצופים נגד צסק"א ונגמר הסיפור. ואז, מובסת ותשושה וחסרת אמונה בעצמה, היא תצא למסע האחרון שלה: המאבק על האליפות בארץ.

איך זה ייגמר?

אתם קוראים אותי מצוין: אם נחיה, אז גם נראה.