זה לא היה מירקו מיליצ'ביץ'.

לא מילוש באביץ', לא יובו סטאנויביץ' ולא דראגן סמילאניץ'.

זה לא היה קווין רנקין.

גם לא דושאן בוצבסקי, ניקולה בולאטוביץ' או אלכס ניקוליץ'.

זה לא היה אמיר מוטאפצ'יץ'.

ולא אדיס בצ'יראגיץ', מקסים קרופאצ'ב או פאשה פילוננקו.

אפילו לא רוברטו קיאצ'יג, למרות השפם-זקן.

אלה כל השמות ששלחתם לאורך השבוע, מתוך מחשבה שאחד מהם הוא האיש שהופיע בחידת בעל המאה. וכולם טעו.

כל השמות האלה שיחקו בארץ בשנות התשעים (למעט קיאצ'יג, כמובן), כולם אירופיים ולכן תאמו לרמזים שהופיעו מראש. ולמרות זאת, פותר לא היה.

עד שהגיח אתמול שלומי פרי, עורך האתר ספסל, ובסיוע ניסיונו ועיסוקו זיהה את רומן רובצ'נקו, האוקראיני של מהפועל אילת בעונת 1998/99. בצילום הוא מופיע מימין.

השטר הריחני הולך אל שלומי, וממנו ילך הלאה למעוטי יכולת. עוד שתיים-שלוש חבילות מצות (כמה עולה חבילה? אולי אפילו נכנסות ארבע בשטר ריחני אחד, בעצם) לא יכולות להזיק בליל הסדר ובחג.

הבוסמנים החלו להגיע לארץ באמצע-סוף התשעים. כל ההנהלות גילו את אמריקה ואת העולם כולו בעצם, ואז עוד ייבאו לכאן מזרח אירופיים. אילת הלכה על רובצ'נקו, שאם אני זוכר נכון הגיע אחרי תקופה באחת המכללות. זה כנראה עזר להם להרגיש יותר נוח בזמנו. אוקראיני-אמריקאי נשמע לא רע. יש לו ניסיון גם בכדורסל האמריקאי, למה לא. ניקח אותו.

זו היתה עונה בה שיחקו באילת גם קורי גיינס, גרג ניוטון, אמיר כץ, האחים בלול, יובל אשכנזי, אורן אהרוני. רובצ'נקו העמיד 11.3 נקודות ו-4.5 ריבאונדים ב-27 דקות. לא הרבה זמן אחר כך הלכה אילת לעולם שכולו לא כדורסל.

הכבוד והיקר לשלומי פרי האגדי, האיש שהרים במו ידיו 'ספסל' והפך אותו לכלי שימושי ונוח עבור כולנו במשך שנים רבות. האיש שהביא אותה ברובצ'נקו, והיה היחיד מתוך 18 שהצליחו לשחרר מראשם זהות כלשהי של שחקן אירופי ששיחק כאן בשנות התשעים.

ועכשיו – לחידה החדשה. בהצלחה.