אז מה, שנדבר קצת על הפועל ירושלים – מכבי ת"א? נדבר, למרות שאני עדיין מאוכזב בעיקר מההפסד של שחר פאר לסרינה וויליאמס. היא בכושר פצצה, סרינה. אין מה לעשות נגדה כרגע, כנראה.

כהרגלי וכהרגלו של כדורסלע באופן כללי, עקרוני, יזום ומכוון, אני אתעכב על עניינים שוליים וצדדיים שתופסים לי את העין, אוקיי?

לא יודע מה קרה לשמיעה שלי. לא שומע את התשובה שלכם. מניח שזה בסדר מצדכם.

כך או אחרת, אחרת או כך, יש דברים שרואים במשך עונה שלמה, לפעמים שנים שלמות, ועדיין גורמים לך להתפלא. למשל, הכניסה החופשית של טפירו לסל. שמרו עליו טל בורשטיין ויותם הלפרין לפרקים, וגם אם הוא מצליח איכשהו לעבור אותם בזכות הטעיות נהדרות וכדרור מצוין (בטח לא בזכות מהירות או אתלטיות), הגבוהים של מכבי בכל זאת לא מצליחים לעצור אותו בתוך הצבע עד לקרש-סל. לא אותו ולא אף אחד אחר.

איך זה? פשוט מדהים. הצבע של מכבי לגמרי פרוץ לגמרי. אפשר לראות את ניקולה וויצ'יץ' דופק גג לאוסטין אם הוא צמוד אליו. אם יקולה לוקח על עצמו מנטאלית לתת לו גג באחד על אחד, סיכוי טוב שהוא יעשה את זה. אבל תוך כדי תנועה של שחקנים זה לא קורה. אם טפירו או פניני נכנסים לצבע, אין מי שיחסום אותם. הגגות של וויצ'יץ' מגיעים כשהוא צמוד לשחקן ושומר עליו באחד על אחד.

איפה ליאור אליהו, למשל? מצד אחד, הוא ויותם הלפרין נתנו במלחה את המבצע הכי מדהים שאני יכול לזכור מצמד שחקנים ישראלים בני 22-23. המסירה ההיא של יותם והדאנק המהדהד של אליהו תוך כדי תנועה מבחוץ במחצית הראשונה.
מדהים זו לא מלה. מצד שני, עם נתונים אתלטיים כאלה, איך יכול להיות שאין לאליהו ממוצע של גג במשחק? אתמהה ממושכות וכו'.

בואו נדבר על גיא פניני עכשיו, שחקן שגדל ומתפתח תוך כדי תנועה מבלי שיכתירו אותו למשהו. זה לא הלפרין שקבעו מראש שיהיה עודד קטש. זה לא אליהו שאמרו שיהיה ב-NBA. זה לא עמרי כספי שכבר שמו אותו ב-NBA לפני אליהו. זה פניני. והוא עושה את העבודה גם כשלא הולך לו.

שלושה רבעים שלמים לא היתה לו אף נקודה, ובכל זאת ארבע הנקודות שסיים איתן היו מכריעות. שתיים מהקו אחרי עבירה מיותרת של ירטין, ועוד סל מתוך הצבע במאני טיים. יש לו הרבה כלים, ובעונה הזו הוא מצרף גם את מה שלא היה לו עד היום: ניסיון במשחקים ברמה אירופית. ואם אני לא טועה, הוא גדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א.

זה קטע מטורף, הסיפור הזה. הליגה מלאה כבר שנים בכל מיני יוצאי מכבי ת"א, שאין להם מקום כביכול בקבוצה הבוגרת. בסופו של דבר, הם מנצחים את מכבי במדי קבוצות אחרות וחלק גדול מהישראלים שמגיעים במקומם יושבים על הספסל ולא משחקים בכלל, כמו יניב גרין ושרון ששון. מין מעגל כזה שמסתובב ומסתובב, אבל כנראה השיטה בכל זאת עובדת.

כי אם על כל שלושה או ארבעה ישראלים שמכבי מביאה מבחוץ היא מצליחה לתפוס דורון ג'מצ'י אחד, או נדב הנפלד אחד, או מוטי דניאל אחד, או טל בורשטיין כזה, או דורון שפר – כנראה שהיא מעדיפה את זה ככה. בין כל השחקנים שהיא פולטת החוצה, מאבי בן שימול, דרך דרור כהן ועד אורי כהן-מינץ, אסף דותן והרבה אחרים, אף אחד לא הגיע לרמות הכי גבוהות. אז אוקיי, פעם בשלוש שנים אחד כזה מנצח את מכבי ת"א במשחק ליגה. כנראה שהם בכל זאת יודעים מה הם עושים. עכשיו נחכה לראות אם גיא פניני יהיה יוצא דופן מהבחינה הזו, ויעזור לקחת את האליפות מהקבוצה בה גדל.

מה עוד ראיתי? את יותם הלפרין, כמובן. אותו אני אשאיר לאייטם אחר. מגיע לו.

אהה, ואת טימי באוורס. קל רגליים באופן מיוחד, עולה במעלית אל הסל, גארד להרבה שנים בהפועל ירושלים, אם רק ירצה ואם רק ירצו.
אין שום דבר במשחק שלו שגורם לך לקבוע בפסקנות שהוא, למשל, הססני מדי, אגואיסט מדי, מוגבל בחדירה, מוגבל בזריקה. הוא פשוט משחק כדורסל מבלי להסתבך או לסבך. נותן דברים שהוא יודע לבצע הכי טוב. מה יותר פשוט מזה?

וטרנס מוריס, מלה וחצי גם עליו. על פניו, הוא שחקן שיכול לסיים כל משחק ב-20 ו-10, אין לי ספק בכלל. צריך
לכוונן אותו לקצת יותר זריקות משתיים וקצת פחות זריקות משלוש, ואם ישימו לו כדור ביד בהיי-פוסט הוא יידע למצוא שחקן שנע בלי כדור וחותך לסל. שחקן נהדר, הוכחה למכבי ת"א שאם רק היו מחליפים בזמן את נואל פליקס ומחפשים בשיא הרצינות היו מצליחים למצוא מישהו.

אבל די, זה שוב מחזיר אותנו לענייני ההנהלה וספאחיה וההחלטות הגרועות של העונה הזו. היינו שם כל כך הרבה פעמים העונה, שנמאס. באמת די.

אם צריך לשלם מחיר על כל זה, מכבי ת"א כבר שילמה אותו בגביע המדינה ואולי תשלם אותו בפיינל פור הישראלי. לאורך השנים לא תמיד היו מי שידעו לקחת ומכבי התמודדה בגמר פלייאוף מול קבוצות שהיו אסירות תודה על עצם הגעתן למעמד, כמו עירוני ר"ג או הפועל אילת. הפעם יש מי שיודע וגם רוצה לקחת, וגם הרבה יותר קל ופשוט לעשות את זה בזכות השיטה.