החג, אין ספק ששמתם לב, כבר ממש כאן. אי לכך ובהתאם לזאת, כנהוג לומר במחוזותינו, חייבים לסיים ולעשות סדר (בבית) לפני שההורים מגיעים מהצפון לעשות סדר (פסח). חייבים להספיק גם עוד כמה וכמה דברים לפני שעוזבים הכל ויוצאים לחופשת החג, ולכן הנה כמה דברים די בקצרה (כי למי באמת יש עכשיו כוח להרבה מדי מלל, ועוד לפני ההגדה).

ראשית, קודם כל ולפני הכל, חמש סיבות למה מכבי ת"א תדהים את כולם, או לפחות את רובם, ותצליח לעבור את צסק"א:

1. כי לא משנה כמה מסינה ינסה למכור לכולם את העאלק-מלחמה-פסיכולוגית שלו, הרוסים מוטרדים כרגע הרבה יותר מאיכות הרום-סרוויס באתונה, מאשר מהמתרחש על טיילת הרברט סמואל. במלים אחרות, הם סופרים את מכבי פחות או יותר כמו שהשונרא ספר את החד-גדיא שדזבין אבא בתרי זוזי.

2. כי אחרי אין ספור הפעמים העונה בהן הם לא דמו לכלום וגם לא לשום דבר, לפחות פעם אחת בעונה הכל חייב להתחבר למכבי. ואיזה עיתוי מתאים יותר לפריעת החובות לעצמם ולאוהדיהם, מאשר במשחקים הכי חשובים עד עכשיו (עד המשחק הבא אחריהם, כמובן)?

3. כי גם לספאחיה ולעוזריו חייב באיזה שהוא שלב להיות משחק מצוין מהקווים, או לפחות טוב מאוד (למרות שהרוב המוחלט של האוהדים וההנהלה היה ודאי מתפשר בשמחה גם על "סולידי").

4. כי לא ממש טרחתי לבדוק, אבל לא נראה לי שאטעה הרבה אם אומר שהפעם האחרונה שמכבי הפסידה שלושה משחקים רצוף היתה אי שם בין הצהרת בלפור לה' באייר תש"ח. אחרי שני הפסדים בק-טו-בק, ועוד בנקודה, הצהובים יגיעו באטרף שחבל על הזמן.

5. כי שני המשחקים הראשונים מתקיימים בפסח, וכולנו יודעים שלא ממש כדאי לפגוש קבוצות ישראליות בחגים, גם אם לא מדובר דווקא בחנוכה.

אבל לעומת זאת, הנה קצת יותר סיבות למה יש מצב שהקריעה שידברו עליה בחג הזה לא תהיה בהכרח זו של ים סוף:

1. ג'יי.אר. הולדן

2. טראג'ן לנגדון

3. תיאו פאפאלוקאס

4. מתיאס סמודיש

5. אלכסיי סבראשנקו

6. דייויד אנדרסן

7. אוסקר טורס

8. תומאס ון דן שפיגל

9. ניקיטה קורבאנוב

10. אנטון פונקראשוב

11. אטורה מסינה

12. נוון ספאחיה

13. מכבי תל אביב בכלל

וכל השאר.

מישן אקומפלישט, כמעט

ועוד לפני שנתפנה לזוטות כגון רבע גמר היורוליג, הסתיימה באוסטרליה מלחמת מייקל פלפס בשאר העולם. שאר העולם הפסיד בנוק-אאוט, אבל המשימה הושלמה רק בשבע-שמיניותיה. הכל נראה ורוד, כלומר זהוב, אחרי שגם במשחה היחיד אותו לא התחיל כפייבוריט, 100 מטר פרפר, התעלה תופעת הטבע ובדיוק כמו לפני שנתיים וחצי באתונה, הקדים במטר האחרון את המועמד הכמעט ודאי לבכורה וחברו לנבחרת, איאן קרוקר, כדי לזכות בזהב מספר שש. כל מה שנשאר ביום האחרון היו 400 מעורב אישי, שם הוא תמיד שוחה רק נגד השעון, ומשחה השליחים ארבע כפול 100 מעורב.

ואז, אמריקאים כמו אמריקאים. רביעיית שחייני הספסל, שכל מה שהיתה צריכה לעשות היה לשייט אל הגמר ולפנות את הבמה לבכירים, הצליחה להיפסל ופלופ - טבע לו הזהב השמיני. אגב, מי שפסל היה לא אחר מאיאן קרוקר המתוסכל, וחובבי הקונספירציות כבר מיהרו להצהיר שהוא עשה זאת בכוונה גמורה, כדי לנקום במייקל על ההפסד בפרפר. לא מאמין, אבל לכו תדעו.

מישהו אחר היה אולי נכנס למרה שחורה, אבל לא פלפס. כמו כריש שמריח דם הוא זינק לגמר ה-400 מעורב, קרע את כולם עם עוד שיא עולם מדהים וסיים עם שבע זהב. מרק ספיץ לא לבד, ורק עוד ארבע מאות חמישים ומשהו יום לתחילת תחרויות השחייה באולימפיאדת בייג'ין, יא-מנאייק.

מרור, עד להודעה חדשה

ונסיים בחדשות מעט מבאסות לחג. גלבוע/עפולה לא הצליחו להפנים עד הסוף את הנאמר ממש כאן, ויצאו מאור יהודה עם הפסד 78:66 לגבעה. אכן, מרור רציני לקראת הסדר. תואר הווינרים יחכה לימים יפים יותר, אם בכלל, ועד אז שיהיה חג שמח להם ולכם.

shaharhermelin@gmail.com