יש המון מה להגיד, וגם אין. גם ככותב ויותר מאי-פעם, התחושה שהיא כל מה שייכתב לא שווה הרבה, לא חשוב, לא משמעותי. הרושם הוא שמכבי ת"א של השנה היא פשוט מקרה אבוד, סיפור שדשו בו בלי סוף ונגמר לכולם ממנו טוטאלית, סופית ורשמית.

המזל שלי הוא, שאני לא המאמן ולא עוזר המאמן ולא היו"ר, ו'מותר' לי לומר את הדברים. אם הייתי רענן כץ, הייתי אומר מיד שגזרתי על עצמי שתיקה עד אחרי הסדרה מול צסק"א כדי לא לפגוע במערכת או להעביר ביקורת, ומיד לאחר השאלה הבאה של המראיין יוצא בסדרת פרשנויות והערות שהיתה מביישת את האמירה הקודמת שלי מלפני שתי שניות.

אבל אני לא. ולכן אומר רק שהבעיה הפרטית הכי גדולה שלי עם מכבי ת"א של השנה היא, שאני אפילו כבר לא מתרגז, או מתפלא או משתאה. אמוציונאלית כבר שנים שאני לא בעניין, ממש לא מזיז לי אם מכבי או ירושלים מפסידות באירופה או לא, אבל אני כן מנסה להיות מעורב. לחשוב מה נכון ומה פחות, מה היה כדאי לעשות ולפרגן בעקבות מהלכים מעניינים או חכמים.

אפילו את זה איבדתי, בעקבות היכולת של מכבי ת"א והמשחקים שלה. הרגשתי את זה יותר מתמיד במשחק נגד צסק"א כבר ברבע הראשון, כשלנגדון עמד לשתי שלשות חופשיות, כשטורס לקח ריבאונד הגנה אחד אחרי השני בלי מפריע, כשספאחיה סימן תנועת 'אני לא מאמין, מה אתה עושה?' כלפי אחד השחקנים כבר בדקה השנייה ואחר כך חזר לשלב ידיים, וכשהלפרין והאחרים התקשו לשחרר זריקה נורמלית לסל מול הגנה צפופה.

נגמר לי. לא מעניין ברמות כואבות ממש. סוג של תבוסתנות. וההבדל הוא, שלי מותר ולהם לא.

ופתאום חשבתי על זה: אנחנו רואים את הפרצופים על הספסל כל העונה. רואים את ארנולד יושב חסר מבע על הספסל בכפר בלום, את וויצ'יץ' מיואש, את שארפ שאינו בוער מגאווה עוד, את ירטין שלא הצלחתי לפענח ואת פליקס שעדיין כאן הרבה מאוד חודשים אחרי שכבר היה אמור לשחק ב-NBDL באיזו קבוצה בינונית. ואת כולם, כולל כולם.

בהנחה שאפילו שניים-שלושה מתוך 12 השחקנים מבואסים, לא מרוצים, מדוכאים וכל העסק הזה חלחל אצלם עמוק-עמוק לאורך כל העונה, זה יכול להתפשט בקלות אצל כולם. קבוצה חסרת חיים בטח שאינה יכולה לעמוד מול צסק"א, במקום בו קבוצות מלאות חיים הצליחו.

האליפות של מכבי ת"א מתנדנדת והגביע הלך, כי מכבי היא קבוצה חצי מתה. קבוצה שלא הגיבה בזמן לשום מהלך העונה, וגם אם פעלה זה תמיד בא באיחור. ומעבר לכל זה, היא פשוט קבוצה לא מאומנת שלמאמן שלה אין יותר השפעה של השחקנים שלו, ולהם לא ממש איכפת ממנו. מין חיבור שלא הצליח. מה, לא יצא לכם לעבוד עם או תחת אנשים שאתם לא מעריכים? לא רוצים להיות בחברתם? לא נהנים להיות איתם? לא מרגישים שותפים לאותה מטרה נשגבת, לאותו רעיון, לאותה שליחות?

מסתבר שגם מקצוענים שמקבלים הרבה כסף נופלים בפח הזה. העונה ממשיכה לזלוג מבין הידיים ולמכבי ת"א של 2006/07 אין שום פתרון כנראה, מלבד פגרת הקיץ.