זה היה עוד משחק מביש של מכבי ת"א, שבלט בו בעיקר ההבדל בין המאמנים ודרך היישום של השחקנים משתי הקבוצות. במכבי ת"א רואים שיש בעיה לאורך ולרוחב, ובצסק"א מזהים טביעת יד של מאמן. זה ניכר גם בקטע המשמעתי: סמודיש איבד לרגע ריכוז והחזיר דחיפה לביינום ומיד היה בחוץ על הספסל אפילו שהוא שחקן מרכזי במערך.
שוב חזר על עצמו הסיפור, לפיו יותר מדי שחקנים משחקים במשחק מכריע, מבלי שאפשר תמיד לזהות סיבה לחילוף. שחקנים עולים לשחק בשלבים מוזרים ולא אופייניים (שארפ רק בסוף הרבע הראשון), או מוחלפים דקה ורבע אחרי שעלו לשחק וכיוצא באלה. התחושה היא שספאחיה זורק שחקנים למערכה בלי קשר ממשי לאירועי המשחק, כמעט כמו בשכונה.
טל בורשטיין אמר שהוא ביקש להתחלף אחרי חמש או שש דקות בגלל עייפות, כתוצאה מהשמירה האגרסיבית של צסק"א. מה שקרה למכבי הוא מה שקרה לנו בעבר, שחקני הליגה "הרגילים", כשהיינו מגיעים להתמודד מול מכבי בליגה.
בזמנו, כששיחקתי מולם, תמיד היתה להם אפשרות להציב מולך מספר שחקנים באותו סייז – פלוס-מינוס. אם טל בורשטיין שמר עליך, אחריו פתאום היית נתקל בגור שלף או במוטי דניאל או בנדב הנפלד. אני לא מקפיד על זמנים ושמות (הרי דניאל ובורשטיין מעולם לא שיתפו פעולה), אבל הכוונה ברורה: שחקני מכבי תמיד היו יותר גדולים ופיזיים מאשר השחקנים בקבוצות כמו מכבי רעננה, מכבי ראשל"צ או מ.כ. חיפה וכל השאר. אני חושב שלזה התכוון בורשטיין, כי הוא נתקל מול צסק"א במה שאני ואחרים נתקלנו כשהגענו להתמודד נגד מכבי.
כמעט כולם נראים פתאום קטנים ליד צסק"א. וויצ'יץ' ליד סבראשנקו, ביינום ליד פפאלוקאס, הלפרין ליד טורס ולנגדון ופיליקס ואליהו ליד ון דן שפיגל, סמודיש ואנדרסן. קיימים הבדלי רמות ואגרסיביות גדולים מאוד בין הקבוצות ומעבר לכל זה, אין במכבי אף שחקן שאפשר לסמוך עליו שיעשה סל ברמת ודאות גבוהה כשהפערים הם כאלה. אפשר להסתמך על ביינום לכמה התקפות, אולי קצת על בורשטיין, והשחקן היחיד שאולי יכול לצאת ממנו משהו לאורך זמן הוא וויצ'יץ', אבל עד שמכבי נזכרו לשחק עליו באופן מודגש כבר היה עשרים הפרש.
נהניתי לראות את לנגדון והולדן. לנגדון מקבל כדור ועולה לזריקה בלי חשש ובלי לחשוב. הלפרין, שעשה את זה נגד ירושלים, לא הצליח לעשות את זה כאן ושוב חשש לזרוק אחרי שלא הלך לו בשתי הזריקות הראשונות.
לגבי הולדן, רואים מיד שיש הבדל בין ימיו אצל דושאן איבקוביץ' לבין התקופה אצל מסינה. אז הוא היה כמו וויל סולומון, היום הוא הרבה יותר רגוע ומסודר וזה פועל לטובת כולם. פפאלוקאס תותח. אחרי ארבע דקות של סתם משחק, כשצסק"א רק מאיימים פיזית אבל לא מממשים, הוא נכנס ומיד עשה סדר. מדהים כמה שהוא דומיננטי בפעולות הקטנות. הוא גם מאוד אמוציונלי, כמו שאראס, וזה עוזר לדחוף חבורה של שחקנים, שרובם בסופו של דבר שכירי חרב ומה להם ולמוסקבה או רוסיה.
במשחק הגומלין יהיה מאוד קשה למכבי ת"א. הדרך היחידה לתת משחק גדול, או לפחות צמוד, היא שהקהל יהיה מטורף, ידחוף את הקבוצה ולא ירפה לרגע, ושהקבוצה תבוא ברמת אגרסיביות גבוהה מאוד, גבוהה בהרבה ממה שראינו עד היום. כדאי מאוד לשמרו אזורית ולקחת הימור על הקליעות מבחוץ של הרוסים, עם דגש על לפחות שניים מתוך שלושה הקלעים שפותחים (הולדן, טורס ולנגדון).
התקפית, מכבי צריכה לחזור למשחק שעובר דרך וויצ'יץ' ולא דרך ביינום או ירטין, ורק אם וויצ'יץ' נסגר כהוגן ודברים לא הולכים, לחזור ולגוון עם ביינום ואחרים כמוביל כדור שגם לוקח החלטות. אין מה לעשות, עדיף ללכת דרך וויצ'יץ' לפחות בפתיחה, כי השימוש המאסיבי בפיק'נרול בימיו של פיני גרשון לא מתאים לחלק מהשחקנים של היום.
gilse@inter.net.il
