ב-2008 הוא עבר ניתוח בברך והתקופה הארוכה שלו מחוץ למגרשים גרמה לעלייה הדרגתית במשקל. הוא קפץ מ-117 קילוגרמים בימי המכללה ל-136 בשיאו בזמן ההחלמה. אחר כך, באיזשהו ראיון, הוא טען שהרישום לא היה מדויק ולמעשה בימיו בצפון קרוליינה שקל 122 ולא 117. טיעון נאה. אבל עדיין יש כאן סיפור של 14 קילו כלפי מעלה, האין זאת, חבוב?

מאז, פחות או יותר, הוא הפך נושא לבדיחות שעיקרן השמנה בפורום אתר האינטרנט של אוהדי שארלוט. מעבר לזה, יש לא מעט אנשים שסבורים שהאיש פשוט לא טוב מספיק מבחינה מקצועית, כדי לתפוס מקום של קבע בקבוצה טובה ב-NBA ונגזרו עליו חיי נדודים בקבוצות קטנות ומעבר בין ה-NBA לליגת הפיתוח, או קפיצה לאירופה כדי לבחון שם את יכולותיו.

אחרי הפציעה, כשהתאושש והוחתם על ידי סקרמנטו קינגס, הקבוצה הבטיחה לשלם לו 100 אלף דולר אם יחזור למשקל 117 בתוך כך וכך ימים. מוזר, לא? הבן אדם מתאמן ומשחק, יכול להרשות לעצמו שף פרטי או משהו ולאכול כל היום חסות ועלים מכל הסוגים, ובסוף עוד משלמים לו כל כך הרבה כסף כדי שירד במשקל? מהיום אני משמין עשרים קילו לפחות, עד שלא אוכל עוד לשבת על הכסא ולהקליד, יען כי כרסי תסתיר את מסך המחשב. אולי גם לי מישהו ישלם כל כך הרבה כסף, כדי שאפחית משמעותית במשקל ואשוב ליהנות את בני העם באמצעות אייטמונים יומיים בכדורסלע-האתר.

אחרי התקופה עם הקינגס אותה עשה תמורת שכר מינימום, ולצד עומרי כספי שלא מעורב בענייני השמנה ופציעות (טפו כפול 3 למאמינים) מיי הוחתם על ידי ניו ג'רזי נטס אבל נופה לאחר שנפצע ברגלו באחד האימונים. עוד קודם לכן ההערכות דיברו על כך שהשחקן יתקשה למצוא מקום בסגל הסופי של ניו ג'רזי, אבל לאחר הפציעה, שדרשה זמן רב מדי של מנוחה מבחינת הנטס, הוחלט לנפות אותו.

מיי (2.06) נבחר בידי שארלוט ב-2005 (מספר 13). עד סוף עונת 2009/10 הוא הספיק לקחת חלק ב-119 משחקים בלבד, כאשר החמיץ את כל עונת 2007/08. ממוצעי הקריירה: 6.9 נקודות ו-4 ריבאונדים ב-16 דקות במשחק. הקטע הטוב ביותר שלו היה ב-2006/07, אז הרביץ תורה עם 11.9 נקודות ו-6.7 ריבאונדים ב-24 דקות במשחק עם שארלוט, מספרים נאים ביותר, לא נכחיש זאת. בכל הזמן הזה הוא הרוויח קרוב לתשעה מיליון דולר ברוטו, אם כי מעולם לא הפריש מעשר לעניי העם. לא יאה.

האיש בעל קשרים משפחתיים עבותים מאוד לכדורסל. הוא בנו של סקוט מיי, שהיה שחקן בולט באוניברסיטת אינדיאנה שזכתה באליפות המכללות ב-1976. אחיו, סקוט ג'וניור, הגיע עם אותה מכללה למשחק הגמר ב-2002. היה טבעי שגם שון יגיע מהתיכונים לאוניברסיטת אינדיאנה, קרוב לבית ולמסורת המשפחתית, אבל הוא בחר בצפון קרוליינה.

מיי עשה לעצמו שם גדול בתיכונים וגם במכללות ובסופו של דבר הלך בדרכי אביו וזכה גם הוא באליפות המכללות ב-2005, אחרי 70-75 נגד אילינוי. מעמדת הסנטר האיש הרביץ 26 נקודות ב-10 מ-11 מהשדה ולקח 10 ריבאונדים במשחק ההוא. נכבדו ונעריכו על כך.

ואז, כאמור, הגיעו הפציעות והניתוח בברך ובעקבותיהם קשיים גדולים לעלות בחזרה על המסלול. גם כאשר שב לשחק הוא לא הצליח לשחזר את יכולתו. באיזשהו מקום שארלוט התנערה ממנו, למעשה, והובילה לכך שיהיה שחקן חופשי במקום לחתום איתו על העונה הרביעית בחוזה הרוקי שלו.

נכון לכתיבת השורות, כאמור, אין לו קבוצה. אולי יחתום במכבי ת"א, אולי במקום אחר. כך או אחרת, אחרת או כך, בגילו הצעיר יחסית, 26 וחצי, מוצעת לו אופציה שכדאי שיהרהר בה בעתיד: מקום של קבע בביצת כדורסלע-האתר לצד גדולים, שמנים וסוסונים אחרים שיבינו ללבו ולנפשו כשותפי גורל לכל דבר ועניין. בהצלחה בכל, חבוב.