אוקיי, הנה כמה מלים ארוכות במיוחד על מה שקרה במשחק השני בנוקיה ההיכל, ואני צריך להקפיד שלא לחזור על טקסטים שנשלחו כבר ל-ONE, יען כי כבר דפקתי איזה 900 מלה שהתנוססו שם הבוקר ובשעות הצהריים. אז אני אחפש רעיונות וסיפורונים אחרים.

קודם כל, שמתם לב שיותם הלפרין קיבל תווית רשמית של נקניק, כן? בכל פעם שאיש הספחת (אהלן, התגעגענו, המון זמן לא השתמשנו כאן בביטוי הזה) מנסה להראות שהוא רוצה להיות אגרסיבי ופיזי על המגרש, הלפרין נשאר בצד. יעני, הוא לא נספר בכלל. הוא סוג של נחנח (נכנך? איך כותבים?). הוא, שיעשה את הנקודות שלו בליגה נגד ראשל"צ ועפולה/גלבוע. כשהגברים משחקים, הנחנח יושב בצד. ככה זה עובד.

אוקיי, אז הלפרין הוא הנכנך (נחנח?) הרשמי של מכבי ת"א. ועכשיו זה בא עם תג רשמי.

ולגבי אליהו. חנוך מינץ, מאמן שהתג הרשמי שהדביקו לו עם השנים הוא של פנטזיונר, אמר כבר לפני חמש שנים שאליהו יהפוך לשחקן שעוד לא היה לנו בישראל. והוא כזה. מופע הדאנקים והריחופים שלו חסר כל תקדים משחקן ישראלי. לא היינו עדים לשום דבר דומה. שחקן שחותך על הבייס ליין ודופק דאנק מקדימה, או בריוורס כמו נגד ירושלים. שחקן שמגיח כטריילר ודופק דאנק מהדהד ומזיז את כולם לצדדים. אין ולא יהיו כמו זרועותיו הארוכות של אליהו, ואני חושב שבאחת הישיבות הקרובותשל נשיאות הסיפרה נזעיק לכאן את סרג'נט נוריס קולמן האליל, כדי לבדוק למי יש כפות ידיים גדולות יותר, לו או לאליהו – הנביא שהביא.

במגבלות הפיזיות שלו, אליהו נתן גם הגנה מרשימה בכמה אקטים מצוינים מול סמודיש ושחקני קו קדמי אחרים, גבוהים ממנו או פיזיים ממנו. היה תענוג לראות. מה שקרה אתמול הוא השילוב הנכון והכמעט מדוייק: אליהו 24 דקות, ארנולד 14 דקות. חלוקה טובה מאוד. מכבי צריכה לטפח את אליהו על חשבון ארנולד. ג'יימי אמור להיות שחקן הספסל ואליהו שחקן חמישייה. 15 דקות לארנולד, פלוס-מינוס, הן מה שיכולה/צריכה מכבי ת"א להציע לו. אליהו הוא הפרויקט האמיתי והחשוב יותר ומכבי ת"א צריכה לטפס איתו לרמות של 28-29 דקות בממוצע למשחק בעונה הבאה. הוא שחקן שמכבי צריכה לבנות עליו ולהתבסס עליו בכל מחיר. נקודה. גם אם זה רק לעוד שתי עונות, נניח, לפני שהוא יוצא ל-NBA, אם וכאשר.

מה עוד אני יכול לומר לכם?

שנהניתי מביינום, בחיי נהניתי. יש לו כמה תכונות מדליקות, האמת. ואם רותם סחרחורת קורא במקרה, יש ביניהם אפילו תכונה מקבילה והיא זו: כדרור ממושך ועצל, אלק, סוג של במקום-דרוך, ואז כשהשומר נרדם לחצי שנייה אודרוב, שינוי כיוון פתאומי וזינוק לכיוון הסל בחדירה שנשענת על צעד ראשון מצוין. ביינום כמעט שלא חטא ולא פשע, וזה הרבה מבחינתו. והכי גדול, הוא לא החליק אפילו פעם אחת. אתמהה ממושכות ונואשות כיצד קרה כדבר הזה, ולא אבין זאת. איך, ביינום, איך עשית את זה? רק לאל הטוב הפתרונים.

פפאלוקאס הסריח את המגרש כהוגן, עם צעדים ומשיכה באותו משחק (טוב, נו, כתבתי את זה גם ב-ONE, אבל לא התאפקתי מלשחרר את האבחנה הזו שוב). כה מאוס היה פפאלוקאס, עד שהוא יעמיד את כל כבודו למבחן במשחק הבא ויחטן את מכבי טחון היטב. כן, אני מעריך שצסק"א תנצח בין 13 ל-16 הפרש ביום חמישי. ואם אני טועה, לא נשאר לי אלא לקוות שתשכחו בינתיים את ההערכה הזו. אם אני צודק, אל תדאגו: אני כבר אהיה זה שאזכיר לכם.

תראו כמה שהגנה ורצון ולב עושים הבדל. כל הדאנקים של ון דן שפיגל והדריסה של סבראשנקו נעלמו. אגב סבראשנקו, לא זכור לי שראיתי מוב כל כך מוזר, פשוט לכאורה, כמו שלו: הוא עובד כמו בשכונה. לוקח כדור ופשוט דוהר אחורה בתוך הצבע עם הגב לסל ובמלוא העוצמה, מתוך הנחה שהשומר יחשוש לעמוד לאופנסיב, שמא ימות בו במקום. ובאמת, מי שינסה לסחוט עבירת תוקף מסתכן בחייו במקרה כזה. סבראשנקו ניסה פעמיים את המוב הזה, אחת ברוסיה ואחת בנוקיה ההיכל, ועובדה שוויצ'יץ' נע יחד איתו לאחור מבלי לקחת בחשבון אופציה לעמוד ולסחוט ממנו עבירה בטוחה. אפשר להבין את ניקולה. הוא רק בן 29, למה לו למות כל כך צעיר, אם אפשר למשוך עוד כמה שנים טובות?

הלאה. בורשטיין היה בורשטיין. הוא זה שלקח על עצמו להגביר את הקצב ראשון אחרי רבע של 11-11 בפתיחה. הוא זה שדהר לסל כשהיה לו מגרש פתוח, והוא זה שעלה לשלשה בלי לחשוב יותר מדי ופגע. זה אותו בורשטיין שאמר אחרי חמש דקות ברוסיה שאין לו אוויר, או משהו כזה? לא נבין זאת לעולם, את הקטע המוזר הזה. בורשטיין צריך להיות חזק ונחוש גם במשחק השלישי, והכי אהבתי את העבודה שלו בריבאונד. במשחקים כאלה הוא צריך להיות פיזי ולעבוד על קטגוריות הלחימה וריבאונד היא אחת מהן. 7 ריבאונדים זה יפה, בואו נראה אותו מוריד 8 במוסקבה בשבוע הבא.

מה עוד אני רוצה לומר שאין לי כוח, ובכל זאת? שספאחיה רשם לעצמו ניצחון על מסינה, וזה לא רק ניצחון ראשון למכבי ת"א מול האיטלקי, אלא גם ראשון לספחת עצמו. זה מסוג ההישגים הקטנים, הפיקנטיים, שמוסיפים לביטחון העצמי של כל מאמן. מצאה חן בעיני גם האמירה שלו אחרי המשחק, שמבחינתו הוא רוצה לאמן את מכבי ת"א כל החיים. יפה וחביב ומרגש אפילו. אני מאמין לו. בסוף עוד נראה כאן בטעות סצינה שאף אחד לא צפה: הספחת וביינום נשארים לעוד עונה כנגד כל הסיכויים, יא אולוהים.

אבל אני הולך, כאמור, על 13-16 במשחק הבא לצסק"א. השינוי יתחיל מסמודיש ופפאלוקאס, ויסחוף איתו גם את אנדרסן ואחר כך את לנגדון. יהיו יותר נקודת קלות, עבירות מוזרות יידבקו לוויצ'יץ' כבר בפתיחה, ארנולד יגיע להוק-שוטים מששה מטרים מהפינה שיהפכו לאייר-בולים חינניים ואליהו יתן אמנם דאנק אחד מלבב, אבל יחטוף גם שלושה גגות. הלפרין, זה שהושם בפריזר והונחה עליו תווית נכנך, יוזעק פנימה בפיגור 38-54, ולא ייתן הרבה. בורשטיין יתלונן על רמת אגרסיביות שהוא מתקשה לעמוד בה ויבקש לצאת אחרי שבע דקות ולא חמש, בזכות עבודה מאומצת של יורם מנחם על כושרו הגופני. סוג של תחזית, יו נואו.

ויש עוד מיליון דברים בערך לומר, אבל שכחתם שעוד לא סיימתי את יומן הכדורסל החדש? עדיין יש הרבה מאוד פרטים קטנים לעבור עליהם, ולסגור כל מיני מקומות ועניינים שלא נתפרו.

סופ"ש נאה כרפאל לכם. תריחו את הטבע. זה כדאי.