ליל הסדר אמנם חלף ועבר לו, אבל באוויר הבית עדיין מרחף קולה הצלול והענוג של נסיכה א', ששרה "מה נשתנה" כאילו היתה מינימום אן-מארי דוד האחת והיחידה. זו לבדה סיבה מספיק טובה להרהר בארבע קושיות גם בחג השני של פסח.

1. מכבי מנצחת במוסקבה, הייתכן?

כן-כן, כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו מכירים את יחסי הכוחות, את הנפשות הפועלות ואת הסטטיסטיקות גם יחד, ובכל זאת מצאנו את עצמנו ביום חמישי האחרון לועסים לתיאבון כל כובע שבנמצא. עובדה.

ועכשיו מה? עכשיו, ובמשך כל השבוע הקרוב נוצף במיליון וחצי כתבות, דיווחים, פרשנויות ועדכונים על הלחץ הגדול אליו נכנסו הרוסים, על שיקום הכבוד הצהוב האבוד והחזרת האמונה באפשרות הריאלית להגיע לפיינל פור דווקא בעונה הפוכה שכזו, על ניפוץ המחסום הפסיכולוגי ששמו "אטורה מסינה לא מפסיד לקבוצות ישראליות, וגם לא לספאחיה", על זה שבמשחק אחד, לא משנה מה והיכן, הכל אפשרי וכן הלאה וכן הלאה.

מצד אחד, אין שום ספק שבאיזה שהוא שלב כבר לא נוכל יותר לעכל שום פרט ואמירה בנושא. מצד שני, הרוסים באמת נכנסו ללחץ גדול, הצהובים בהחלט שיקמו את כבודם האבוד והחזירו את האמונה באפשרות הריאלית להגיע לפיינל פור דווקא בעונה הפוכה שכזו, ספאחיה ניצח את מסינה ובמשחק אחד, לא משנה מה והיכן, הכל אכן אפשרי. נו, מה דעתכם? מכבי מדהימה את כולנו ומנצחת במוסקבה? למה לא, בעצם?

2. הארכות כן, אבל רק בעירבון מוגבל?

ועוד משהו בעקבות הדרמה האינסופית באשקלון: זהו, שהיא באמת היתה אינסופית. לכולם כבר נשבר, כולל השחקנים, הקהל, השופטים ומי לא. מה שמביא עימו מחשבה על אפשרויות אחרות, כולל שאילת רעיונות מהספורט-שאין-לנקוב-בשמו.

לא, ברצינות. במקום בו זה הופך מכיף ומתח למסטיק - דרוש שינוי. שוויון בתום 40 דקות? יופי, הארכה. עוד שוויון? עוד הארכה, אולי אפילו אחת שלישית וחלאס, כמה אפשר? שיחקנו, נהנינו, התאמצנו, הגיע הזמן לחזור הביתה. עדיין שוויון? בסדר. דו קרב זריקות עונשין, תחרות שלשות, שלושה מכל קבוצה הולכים בזה אחר זה לאחד-על-אחד מול נציגי היריבה. לא חסרים רעיונות שרק יוסיפו עניין, מתח ואקשן.

אז מה אם מדובר בשבירת כל הכלים והכללים. מהפכה של ממש בנושא ההכרעות? למה לא, בעצם?

3. נעבור גם את פדרר?

צל"ש גדול ומבהיק לנבחרת הטניס. צל"ש גדול ומבהיק גם לקהל של נבחרת הטניס. סופשבוע נהדר ומחמם את הלב (כאילו שהיה צורך בחימום נוסף ל-50 ומשהו מעלות ששררו באזור רמת השרון, אבל נעזוב את זה) עם הרבה רגעים של טניס מצוין, וניצחון אדיר על איטליה באווירה פנטסטית.

עכשיו מגיעים למפגש מכריע על הזכות לשחק עם כל הגדולות בבית העליון. בין המפגשים האפשריים: סלובקיה, בלארוס, אוסטריה ואנגליה בבית, או צ'כיה, רומניה, סרביה ושוויץ בחוץ. אין שום ספק שהסיכויים תלויים דרמטית בשאלה היכן יתקיימו המשחקים, אבל מומנטום יש, תמיכה ציבורית גם (בעידוד, בעידוד, ברור שבעידוד, למה מי ייתן גם כסף?). אפשר לעבור כל מי שיבוא. למה לא, בעצם?

4. איפה אתם בחג?

באמת לא משנה מה תכננתם. ביום שני, חג שני, בחמש אחר הצהרים במבצר במשמר העמק, משחק ראווה של גבת-יגור הגדולה מול ותיקי המקומיים. כל פסטיבל, מנגל (בטח שרק עם מצות), טיול פריחה או אני לא יודע מה מתגמד ליד הקונצרט הצפוי. גבת-יגור זה באמת חג אז בואו בהמוניכם. למה לא, בעצם?

תשובות, ולא במהופך:

1. לא.

2. בהחלט לא.

3. ממש לא.

4. דווקא הוזמנו לדודים, אבל רוחנו איתכם...

shaharhermelin@gmail.com