ונשאלת השאלה, איפה ג'יי אר הולדן והאם הוא הגיע לסדרה הזו, כי אני לא ממש ראיתי אותו. חוץ משתי צ'אקות יפהפיות על הראש של ביינום, פעם ברוסיה ופעם כאן מחצי מרחק ותוך כדי סבסובים מהסוג של רואים במקומותינו, לא כל חודש ובטח לא כל יום.
נשגב מבינתנו היה הולדן בשעתו, עם עשה כל מה שצריך הפוך. כשהיה צריך לחדור לקח זריקה מטורפת לשלוש, וכשהיה צריך להשליש נכנס על ארבעה אנשים. כשהיה צריך למסור כדור פשוט, מסר דרך הרצפה לתוך הרגליים של סבראשנקו על כל ה-2.17 שלו, וכשהיה צריך לעמוד ולסחוט עבירת תוקף, הוא פשוט זז הצידה ונתן לשחקן שלו לעשות סל.
סוג של המפוזר מכפר אז"ר.
או אם תרצו, וויל ביינום. רק בלי מחליקיים, או איך שקוראים לדברים האלה שעוזרים לך להחליק על הקרח.
והיום זה הולדן אחר, אם לשפוט בעיקר לפי העונה הזו, ובטח על פי שני המשחקים נגד מכבי ת"א. הולדן שכאילו פתחו לו איזו מגירה נסתרת בקדימה של הראש ודחפו לשם דיסק מסוג שהוא לא הכיר. קצת כמו וויל ביינום בחלקים גדולים של העונה הזו.
אני לא בטוח שלמשחק אחד מכריע וחשוב, הולדן יכול לצאת מהתבנית הזו שמאפיינת אותו לאורך כל העונה, ולהצליח. אני גם לא חושב שאטורה מסינה יתן לו לעשות את זה. מצד שני, תלוי מאוד לאן הולך המשחק ואם פפאלוקאס טוב או לא. אם היווני מוציא מהידיים שלו משחק לא טוב, אני חושב שלא תהיה ברירה לצסק"א והיא תצטרך פה ושם גם את הולדן הקודם ולא רק את הולדן של העונה.
היו ימים שאי אפשר היה לראות אותו. הוא היה עושה כל כך הרבה שטויות פר דקה, והכדור היה כל כך לא בטוח בידיים שלו, ובחירת הזריקות שלו היתה כל כך נוראית, שכנראה שמסינה נכנס לו עמוק לתוךף הראש כדי להעלים את כל אלה. עובדה שהולדן משחק היום כדורסל אחר לגמרי. אולי נכון יותר טקטית מבחינת צרכי הקבוצה והראש של המאמן, אבל זה כדורסל מעוקר. אני לא מקנא בכדורסלנים מעוקרים. זה נשמע לי כמו סיוט אחד גדול. לא פחות מאשר להיות, למשל, יניב גרין, ולייבש את התחת על הספסל שלוש שנים, להבדיל.
צסק"א היא אמנם במה מדהימה לשחק בה, אבל האם זה באמת כדאי? תמיד מדברים על שחקנים שבחרו ללכת על חוזה כבד ולהרוויח הרבה כסף, אפילו שעברה בהם הידיעה שלא ישחקו יותר מדי דקות או שהקריירה שלהם תיתקע. עד כמה באמת דנו או דיברו על שחקנים, שסגנון המשחק של מעוקר או משתנה טוטאלית, למען הזכות להיות חלק ממשהו גדול והאם זה שווה או לא?
לא חושב שזה עלה על הפרק יותר מדי פעמים.
אבל היו לא מעט מקרים. מארק בריסקר, למשל. זוכרים את מאירק'ה? הגיע כצלף גדול ותותחן שלשות מדהים, והפך במכבי ת"א לשחקן הגנה שייזכר בזכות פעם-פעמיים שלקח ריבאונדים מכריעים בהתקפה במשחקים חשובים, סידר למכבי ת"א עוד פוזשן והחזיק לה את הניצחון בשיניים, בין אם נגד ברצלונה בפיינל פור או נגד אורטז בחוץ, או סן פרננדו או השד יודע. היו כמה וכמה מקרים כאלה, לא נכחיש זאת.
בלי קשר לכל זה, יש משהו שקורה למתאזרחים. לא יודע אם זה קורה להם, או שהמערכת מביטה בהם במין מבט מוזר ושונה. יכול להיות שחקן זר נפלא, אבל ברגע שהוא הופך למקומי הוא כאילו פחות חשוב או דומיננטי ליד הזרים. ככה זה במערכות גדולות ועוצמתיות. קחו כמעט כל זר שהפך למתאזרח בקבוצה גדולה, ותראו שהשנים שלו כמתאזרח היו תמיד פחות בולטות מבחינה אישית וסטטיטיסטית. אף פעם לא ממש נותנים לו להמשיך ולשחק את הכדורסל שלו מפעם, כשהוא משחק ליד חבר'ה טובים ומשובחים.
נראה לי שגם הולדן נפל ברשת הזו, כמובן שעם קשר הדוק לסגנון הכדורסל של מסינה. ואם דייויד ואנטרפול היה בריא ולא פצוע, יש לי תחושה שמסינה לא היה מהסס לצמצם לו את דקות המשחק. ברם אולם ואף על פי כן, בינתיים הולדן פה. זאת אומרת, בתנאי שמישהו ממש ראה אותו בסדרה הזו, כי אני ממש לא.
