אלפי מלים הוקדשו בימים האחרונים לכיסוי סיפור הפרידה בין מכבי תל אביב לערוץ הראשון. שחקנים, מאמנים, שדרים ופרשנים בהווה ובעבר נזעקו כדי להעלות זכרונות, לבכות את ההתנתקות ההיסטורית או דווקא לא, לתאר בפעם המאה את הראיון ההזוי של משה גרטל עם צביקה שרף וכו' וכו'. אישית, יש לי רק שתי מלים להגיד על סיום הקשר הזה, כמובן בהנחה שבאמת מדובר בסוף פסוק: ברוך שפטרנו.

בעצם, יש לי קצת יותר משתי מלים. ראשית, בלי להיכנס בכלל לשאלה האם ראוי שערוץ ממלכתי, שכולנו אמורים לשלם לו אגרה, ישקיע לאורך השנים עשרות או מאות מיליוני דולרים בחוזים עם קבוצה אחת - לחובתו של הערוץ הראשון תירשם לדראון עולם, באותיות שחורות משחור, העובדה שתמיד נמצא הכסף לעוד חוזה עם מכבי, אבל במקרים רבים - חלק משמעותי מהם עוד לפני כניסתם לשוק של ערוץ הספורט, ערוץ 2 וערוץ 10 - לא נמצאה הדרך לממן את שידורי נבחרות ישראל בכדורסל או בענפים אחרים. כל תירוץ בעניין זה נדחה מבחינתי מראש על הסף. אתם ערוץ ממלכתי? קודם כל תשדרו נבחרות, אחר כך נראה. בושה ואף שערורייה גם יחד.

מהבחינה המקצועית נטו, שידורי הספורט בערוץ הראשון בכלל, ואלה של הכדורסל בפרט, היו מזעזעים בכל קנה מידה. לא שלאורך השנים חסרו להם שדרים ופרשנים ברמה סבירה עד טובה מאוד - דן שילון, אלכס גלעדי, יורם ארבל, מאיר איינשטיין, רמי וייץ, רלף קליין, אריה מליניאק, אלי סהר, ארז אדלשטיין ואחרים בהחלט ידעו ויודעים את העבודה, גם אם לא כולם היו לטעמם של כולנו. הבעיות הגדולות היו מצד אחד כל חלקי המשדר האחרים, ומצד שני היכולות של ייאמנו של רוממה להתעלם מהאל"ף-בי"ת של שידור נורמלי, ואף לסבך ולפשל תחת כל כבל רענן.

מבחינת המשדר כולו, כחבילה אחת, אין ולא היה לערוץ הראשון מושג, או יכולת, או רצון, או כולם גם יחד, להשקיע ולהפיק פרי-גיים או סיכומים ראויים לשמם. כל מה שקיבלנו לאורך השנים היתה ברברת אינסופית של מגישים, פרשנים ושדרי קווים, שבעיקר טחנו לנו את השכל עם אינפורמציה שכל מי שקרא עיתונים ביומיים-שלושה שקדמו למשחק כבר דיקלם בעל פה. ברוב המוחלט של המקרים לא יכולנו לזהות שום ניסיון רציני להכין כתבות צבע מעניינות ו/או משעשעות, למצוא נקודות מבט פחות בנאליות על המשחק, או על נקודות מסוימות שקשורות בו, להציג נתונים סטטיסטיים שהם טיפה מעבר לממוצעי נקודות / ריבאונדים / אסיסטים / איבודים וכן הלאה. במשפט אחד: אתם בטח מכירים את אולפן ליגת האלופות של הספורט-שאין-לנקוב-כאן-בשמו, נכון? אז זה בדיוק כזה, אבל הפוך.

היו וישנם שם השדרים ושדרי הקווים שלא טרחו (ואם כן, בהמון מקרים זה ממש לא הורגש) ללמוד על בוריים את חוקי המשחק, לזהות את סימוני השופטים ובכלל - להבין מה קורה. כמו שאוהבים לומר אצלנו, אם הייתי מקבל שקל על כל פעם שתפסתי את עצמי מגחך מול פרשן נבוך-משהו, שצריך להסביר לשדר את ההבדל בין שריקה לשלוש שניות לבין סימון לעבירה, למשל, הייתי יכול לצאת לפנסיה מכובדת לפני חמש שנים לפחות.

כדי להוסיף שמן על מדורת העצבים של הצופה הממוצע, באו לאורך השנים מאות רבות של ראיונות משמימים עד מדכאים לפני המשחקים ואחריהם, במהלכם נשבר שיא העולם בשאלות ואמירות בנאליות עד אימה ("סכם את המשחק", "מה הביא את הניצחון?", "אתה מרוצה מכך שקלעת 47 נקודות, הורדת 31 ריבאונדים ומסרת 24 אסיסטים, או שציפית מעצמך ליותר?").

והיה כמובן העניין הזה עם המרובעות הקפואה של רשות השידור. כל השנים בהן היו המשחקים מתחילים בשמונה וחצי, רק כדי להיקטע בתשע לטובת "מבט" ולחזור באמצע המחצית השנייה, אולי, ולהכניס לקריזה מתקדמת את כל מי שממש לא היה לו אכפת לצפות בחדשות גם בשעה אחרת. כמובן שגם בסיום המשחקים לא היה סיכוי שנקבל סיכום נורמלי, אפילו במונחים של רוממה, משום שצריך היה למהר ל"מהיום למחר", "פסוקו" או השד יודע מה. אגב, לא שזה עבר להם, ולמרות שכל העולם כבר נכנס בהם על זה, נשוב ונזכיר בגאון את הפסקת שידור ההתמודדות האחרונה בין ישראל לאיטליה בגביע דייויס ל-30 דקות תמימות, לטובת שידור מוקלט של התכנית שאוי לנו אם נוותר עליה, "שום, פלפל ושמן זית".

לכן, עזבו אתכם מכל הקינות על "דעיכתה של מדורת השבט" וכל החרטא הזה. תודה רבה לערוץ הראשון על הכל והיידה - נקסט. אין לי ספק שכל מי שייקח על עצמו את שידורי היורוליג, יול"ב-קאפ או כל מפעל אחר - יעשה זאת בצורה טובה יותר ממה שקיבלנו עד היום. גרוע יותר הוא פשוט לא מסוגל.

ברוך דיין אמת

את ההספדים המפורטים על סטיב מאלוביק ז"ל, והסיכומים המעמיקים על חלקו בכדורסל הישראלי, תמצאו במקום אחר כאן באתר, כמו בעצם בכל מקום אפשרי. כל מה שאני יכול לתרום לעניין הוא משפט אחד: מאלוביק היה מאלה שאיך שאתה רואה אותם בפעם הראשונה - אתה אומר "שחקן-שחקן". לי זה קרה בכתה י', כשפגשתי אותו בפעם הראשונה במדי הפועל רמת גן (לא זוכר אם בטורניר בנדל, טורניר אלון, או באיזשהו משחק קדם עונה אחר), ובעצם גם בכל אחד מעשרות רבות של המשחקים הבאים, שהתפרשו על פני משהו כמו 15 שנה. כל מי שהכיר אותו אישית, אומר שהיה גם אישיות משכמו ומעלה, תרתי משמע. עצוב. אין מלה אחרת. יהי זכרו ברוך.

shaharhermelin@gmail.com