בדיחה ישנה מספרת על אחד, חולה טניס זה לא מלה. כל החיים שלו רק טניס, טניס וטניס. אוכל טניס, ישן טניס, חולם טניס ומדקלם טניס. יום אחד הגיע הפסיכי לרב, וביקש ממנו להפעיל את קשריו עם היושב במרומים, כדי לבדוק האם בגן עדן יש מגרשי טניס. "אני יודע שזה נשמע מוזר ולא שגרתי, אבל אני חייב לדעת", אמר. "אין בעיה", השיב הרב, "אני אברר. תבוא מחר". למחרת, התייצב חולה הטניס שוב בבית הרב, כולו מתח וציפייה. "יש לי חדשות טובות וחדשות רעות", פתח הרב, "החדשות הטובות הן שיש שם מגרשים ומתקנים, שלעומתם ווימבלדון זה חתיכת סלאמס". "נפלא", התלהב האיש, "מה כבר יכול להיות כל כך רע?". "אז זהו", השיב הרב, "אתה רשום שם לטורניר שמתחיל בעוד יומיים"...
נזכרתי בעניין הזה היום, כשקראתי עוד מאמר ועוד זכרונות המתייחסים לסטיב מאלוביק, ומאחר שיו"ר הדירקטוריון הבטיח שבקרוב יצטרף 'מאלו' אחר כבוד למדור "לזכרם", כאן באתר ממש (הופ, זה כבר שם, בעצם), גלשתי לשם כדי לקרוא קצת על האנשים ולהיזכר מי, מה, כמה ואיך. וכך, תוך כדי מעבר על השמות והתמונות, חשבתי פתאום איזה משחק אדיר יכול, ואולי כבר מתנהל שם למעלה, בין אלה שלצערם ולצערנו מאיישים כבר את הפינה.
שימו לב, גבירותיי ורבותיי, ושימו לב טוב. בצד אחד של הפרקט כבר מתחממת לה נבחרת ארצות הברית המרשימה עד מאוד, עם קו אחורי אדיר שכולל את דניס ג'ונסון המופלא, שכל מלה לגביו מיותרת כמובן, ואת אלפונסו פורד, שאחרי כל השנים הללו עדיין לא פגש זריקה שלא מצאה חן בעיניו.
לא רע בכלל, נכון? אבל גם בפרונט-קורט אין לארה"בים מה להתבייש כלל ועיקר: קווין מגי הגדול, על כל נקודותיו וריבאונדיו הבלתי נגמרים, קונראד מקריי פשוט מצוין, קניון ג'ונס ודרט בויד הם מניות בטוחות ויעילות, וכמובן מאלוביק, האיש, היד והראש, שיחזור לצורך העניין לכור מחצבתו, וילבש אף הוא כוכבים ופסים.
ומה עם מאמן? שאלה טובה. נכון שאין בנמצא, כלומר בפינה הספציפית באתר הספציפי, מאמן אמריקני, אבל לא אלמן הדוד סם. ברצון ובששון יתייצב על הקווים אחד, שאימן מספיק אמריקנים בחייו ואף מצא את הזמן תוך כדי על מנת להפוך לאגדה - יהושע רוזין, הוא ולא אחר, נזעק לדגל. זהו, קבוצה אחת יש, ועוד איזו קבוצה.
אבל ווייט א מינט גאי'ז, אתם אמנם מצוינים עד מאוד, אבל לא בדיוק מפחידים את נבחרת שאר העולם, המגיחה ממש בעודנו מדברים מחדר ההלבשה השני. חבל על הזמן של קבוצה. נתחיל הפעם דווקא קרוב יותר לטבעת, שם יתייצבו במלוא כובד משקלם וכשרונם החברים המהוללים דינו בילאלוביץ', סלובודאן יאנקוביץ' ופרננדו מרטין אללה ירחמם. כל אחד סוס בפני עצמו, אך יעילים ועתירי ידע בכל - מצבירת נקודות ועד תקיעת מרפקים בזמן מאבק על מקום ובכלל.
מעט רחוק יותר ימתין בסבלנות, כדי להכיש בעת הצורך, אלכסנדר פטרנקו, הפורוורד הרוסי הנהדר. אלא שספק גדול כמה כדורים יגיעו אליו בכלל, לאור העובדה שאת הקו האחורי של שאר-העולמ'ים יובילו מירזה דליבאשיץ', מגדולי ואדירי הצלפים שראתה אירופה אי פעם, ואחד, אולי שמעתם עליו פעם, דראזן פטרוביץ'. גיבוי ראוי ביותר לבוסני ולקרואטי ייתן הסרבי האריס ברקיץ', שימתין בסבלנות לתורו, אולי עד שאחד מהשניים הגדולים ימות מעייפות?..
גם בנושא המאמן נו פרובלמה לגמרי. אחרי שראה את צסק"א שלו עושים למכבי דברים שבמדינות מסוימות יושבים בגינם לא מעט זמן בכלא, ועד שיתחיל הפיינל-פור באתונה - ישמח אלכסנדר גומלסקי להתפנות כדי להראות ליאנקים כמה דברים, מהימים בהם בכדור עדיין היה חור.
ומה עם הישראלים שבחבורה? שאלה טובה. ארבעה כאלה מאיישים את "לזכרם", ועל מנת ליצור כוחות שווים, לפחות מבחינת מספר השחקנים בכל קבוצה, נמהר ונחלקם צמדים-צמדים. נילי נאתכו, אחת הקלעיות היותר מוכשרות שצמחו כאן בשנים האחרונות, תשמח ודאי להפוך לבת חסותם של האקס-יוגוסלבים המופלאים, ואליה נצרף גם את יונתן זקס, שייתן חתיכת פייט באימונים לשלושת הגבוהים והגדולים, תרתי משמע. אל האמריקנים יצטרפו ברצון, יש להניח, שני כהן ומשה הרשקוביץ', שללא ספק ישתלבו בלי בעיות מיוחדות ויוכלו לתרום כמה דקות כאן ושם.
שופטים אתם רוצים? אין בעיה. רק תגידו וכבר אני מסדר לכם. אמנם שמם נפקד מרשימות הנוכחות כאן, אבל האמינו לי שעד שכל אלה שמדי שבוע אתם מאחלים להם שיגיעו אל החבר'ה הנ"ל אכן יעשו זאת (בשיבה טובה, אני מקווה בשבילם) - מרדכי נהרי, ישראל מירובסקי, אסא קמינר ועוד רבים יתנדבו בשמחה למלא את התפקיד.
פשששש, איזה משחק זה יכול להיות. מי לא היה מוכן לתת הרבה כדי לצפות, אה? אבל מכיוון שאין לי שום רצון או כוונה לשלוח אף אחד מכם אישית לשם, שמא נסתפק בשידור ישיר? צ'יק הרן, הקול המיתולוגי של לוס אנג'לס לייקרס, יעביר ברצון ובששון את הקולות והמראות אל מעבר לאטלנטי, בעוד נחמיה בן אברהם יעשה זאת עבור העם היושב בציון. מצדי, אפשר לפתוח ערוץ מיוחד לצורך העניין. אולי חמש פלוס DEAD?
shaharhermelin@gmail.com
